תסמונת התעלה הקרפלית (CTS) - פגיעה בעבודה 

הקדמה

סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 מגדיר פגיעה בעבודה כתאונת עבודה או מחלת מקצוע.

מחלת מקצוע מוגדרת כמחלה שהעובד החל לסבול ממנה עקב עבודתו או עיסוקו (בין אם המדובר בעובד שכיר ובין אם עצמאי) ושהנה תוצאה של חשיפה חוזרת לגורם המזיק. תנאים חשובים נוספים להכרה במחלה כמוכרת על-פי חוק הביטוח הלאומי הם: א) המחלה מוגדרת כמחלת מקצוע בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), התשי"ד- 1954; ב) העובד החל לחלות במחלה כאשר זו הייתה כבר קבועה כמחלת מקצוע; ג) העובד עסק בהליכי הייצור המפורטים בתקנות אלו והם אלו שגרמו לתסמונת התעלה הקרפאלית. חשוב לציין, כי רשימת מחלות המקצוע הנה רשימה סגורה (ראו עב"ל 338/96 המוסד לביטוח לאומי נ' עובדיה) ומשכך מחלה שאינה מצוינת בתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה) לא תוכר כמחלת מקצוע. מצב מעין זה גרם לא אחת לקיפוח לא הוגן של נפגעים שמחלתם ו/או פגיעתם נוצרה בעבודתם ובעקבותיה.

בהתאם לכך קמה דרך נוספת להכרה בפגיעה בעבודה והיא תורת המיקרוטראומה, אשר הנה יצירת בתי הדין לעבודה. תורת המיקרוטראומה קובעת שלא רק נזק שאירע כתוצאה מתאונה אחת ייחשב כ"תאונה", אלא גם נזק שאירע כתוצאה מהצטברותן של פגיעות זעירות אחדות שגרמו כולן יחד לנזק הסופי [ראו לעניין זה בג"ץ 4690/97 המוסד לביטוח לאומי נ' בית-הדין הארצי לעבודה, פ"ד נג(2) 529]. בניגוד למחלות המקצוע, בתורה זו אין כל רשימה סגורה וכל תסמונת ניתן להוכיח בעזרתה, בהתאם לקריטריונים המקיימים אותה.

מהי תסמונת התעלה הקרפלית (CTS)?

Carpal Tunnel Syndrome (CTS ובקיצור) או בעברית תסמונת התעלה הקרפאלית הנה תסמונת המתבטאת בכאבים, נימול, עקצוצים ודקירות, תחושת רדימות, זרמים בכף היד, כאבים בעת שימוש ביד ואף קושי באחיזה בחפצים (הנוטים לעיתים ליפול מהיד). הסימפטומים יכולים להופיע בלילה ואף להעיר משינה.  המחלה יכולה להקרין על הכתפיים.

אבחון של המחלה נעשה הן על-ידי רדיוגרפיה של שורש כף היד והן על-ידי בדיקה אלקטרו-דיאגנוסטית של העצב המדיאני (EMG).

תסמונת התעלה הקרפלית נגרמת עקב לחץ על עצב (מדיאני) באיזור שורש כף היד. העצב המדיאני נכנס לכף היד דרך תעלה צרה וקשיחה ( התעלה הקרפלית) וכל עליית לחץ בתוך התעלה גורמת לפגיעה בעצב.

האם תסמונת התעלה הקרפאלית מוכרת כמחלת מקצוע?

פריט 26 לחלק א' של התוספת השניה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח בפני פגיעה בעבודה), התשי"ד- 1954 נוגע לפגיעה בשורש כף היד ומגדיר אותה כמחלת מקצוע - "דלקת של גידים ותיקיהם או דלקת במקומות חיבור שרירים לעצמות, הכל בכף היד או במרפק". ואולם, הפגיעה בשורש כף היד תחשב כ"מחלת מקצוע" אך ורק לגבי עובדים העוסקים ב"עבודות המחייבות תנועות חד גוניות של האצבעות, כף יד או מרפק, לפי הענין, החוזרות ונשנות, ברציפות".

חשוב לציין, כי לתסמונת התעלה הקרפאלית קיימות סיבות שונות ומגוונות שאינן בהכרח קשורות לתנאי העבודה (כגון סוכרת, היריון, גנטיקה ועוד). לפיכך על העובד נטל ההוכחה שעבודתו כוללת תנועות חד גוניות, חוזרות ונשנות של האצבעות, כף היד או המרפק על פני תקופה רצופה. כך למשל, אדם המבריג במשך כל שעות עבודתו על פני תקופה ארוכה נדרש לבצע פעולה חוזרת ונשנית על כף ידו, פעולה שיכולה לגרום לו לתסמונת התעלה הקרפאלית, אשר תזכה אותו בהכרה מול המוסד לביטוח לאומי כ"מחלת מקצוע".

יחד עם זאת, פריטים 13 ("שיתוקים של עצבים פריפריים הנגרמים על ידי לחץ ממושך בעבודה הכרוכה בלחץ ממושך על העצב") ו-14 ("מחלות עצמות, פרקים, שרירים, כלי דם או עצבים של הגפיים הנגרמות על ידי עבודה ממושכת במכשירים רוטטים") לחלק ב' של התוספת השניה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח בפני פגיעה בעבודה), התשי"ד- 1954 מהווים דרך נוספת להוכחת המחלה "כמחלת מקצוע" במקרה של עבודה היוצרת לחץ ממושך על העצבים הפריפריים (הכוללים גם את העצב המדיאני) או עבודה ממושכת עם מכשירים רוטטים.

כיצד יוכל עובד להוכיח שעבודתו גרמה לתסמונת התעלה הקרפאלית כאשר הוא אינו נכנס להגדרות המצומצמות של התסמונת כמחלת מקצוע?

במקרה והעובד אינו נכנס להגדרה המצומצמת שציינו לעיל, הרי שיוכל להוכיח את תביעתו על-פי תורת המיקרוטראומה. 

בעב"ל 313/97 המוסד לבטוח לאומי נ' אשר יניב, פד"ע לה' 529 נקבעו התנאים להכרה במיקרוטראומה:

"אחד - קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע. הדוגמא המובאת בדרך כלל להמחשת אופן קרות הנזק האמור הינה, של טיפות מים המחוררות חור באבן עליה הן נושרות.

לגבי אותן פגיעות זעירות שהינן תוצאה של תנועות חוזרות ונשנות, אזי -התנועות אינן חייבות להיות זהות אלא "זהות במהותן" כהגדרת הפסיקה, דהיינו דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר. תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, אלא על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע.

השני - על מנת להוכיח קיומה של מיקרו-טראומה כאמור, דרושה חוות דעת של מומחה - רופא, היכול לאבחן בין פגיעות זעירות מצטברות לבין תהליך תחלואי מתפתח בהדרגה בשל הרעה נמשכת והולכת במצב בריאותו של הנפגע".

בעניין דב"ע נד/0-155 דוד פור משה נ' המוסד לביטוח לאומי עבודה, ארצי כרך א(2) 741, סקר בית הדין הארצי את יישומה של תורת המיקרוטראומה לגבי תסמונת התעלה הקרפלית וכך נקבע:

"התסמונת שכיחה ביותר בדרך כלל על ידי פעולות חוזרות של הידיים של כיפוף ויישור משך זמן רב, ובמיוחד כאשר הן קשורות להפעלת כוח, עמידה לא נכונה ומכשירים רוטטים. כמו כן נאמר, כי לצורך הבנת התופעה אצל עובד יש לברר את העובדות הבאות: מתי הופיעו הסימנים של המחלה, מתי הסימנים נעלמים או פחות קשים, האם הסימנים של המחלה מתגברים בזמן העבודה ופוחתים כשהעובד אינו בעבודה"

לפיכך, אדם העובד עם כלים רוטטים ואינו נכנס בהכרח להגדרות שצוינו לעיל כ"מחלת מקצוע", הרי עליו ההוכחה שכל רעידה של כף ידו גרמה לפגיעה זעירה בעצב המדיאני וכי צירוף של כל הפגיעות הזעירות הללו יצר בסופו של יום את תסמונת התעלה הקרפאלית. מכאן, עובד שיוכל להוכיח את תנאי עבודתו עם הכלים הרוטטים על-פני תקופה יכול להיות מוכר כסובל מתסמונת התעלה הקרפאלית על דרך המיקרוטראומה.

יש לציין, כי המוסד לביטוח לאומי ובתי הדין לעבודה הכירו במקרים שונים של עובדים אשר נפגעו בשורש כף היד כתוצאה מהפעלת כלי עבודה רוטטים ותנאי עבודה שגרמו לרטט של כף היד. בתי המשפט אף חצו את גדר הפגיעה על-ידי כלים רוטטים והכירו אף במקרים אחרים כגון עבודה עם חומרים קפואים, אשר יכולה אף היא לגרום לתסמונת התעלה הקרפלית. אף קלדנות הוכרה ככזו שיכולה לגרום בתנאים מסוימים לתסמונת התעלה הקרפאלית (דבע מז/ 0-21 מרים זוהר נגד המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יט 91). הגם שבב"ל 212/01(ח"י) שושנה סיפלד נ' המוסד לביטוח לאומי, עבודה אזורי, כרך יג' 661 נדחתה תביעה דומה, הכיר המוסד לביטוח לאומי במקרים שונים של הקלדה שגרמו לתסמונת התעלה הקרפאלית,ואשר נוהלו על-ידי משרד הח"מ, כפגיעה בעבודה.

מהי דרגת הנכות של אדם הסובל מתסמונת התעלה הקרפאלית?

דרגת הנכות בגין תסמונת התעלה הקרפלית נקבעת בהתאם לפריט 31 בתוספת הראשונה לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז - 1956. דרגת הנכות יכולה לנוע בין 5% במקרה של שיתוק חלקי בצורה קלה ביותר של העצב ועד ל-60% בגין שיתוק מלא.

חשיבותו של עורך-דין במקרים של תסמונת התעלה הקרפאלית

עובדים רבים הסובלים מתסמונת התעלה הקרפאלית נדחים על-ידי המוסד לביטוח לאומי היות ולא הציגו בצורה הנכונה את תנאי עבודתם שגרמו למחלה. חשוב להדגיש, כי אופן מילוי הטפסים למוסד לביטוח לאומי לקראת ההכרה (ובמידת הצורך הגשת תביעה לבית הדין האזורי לעבודה לשם הכרה במחלה כפגיעה בעבודה) וכלה הצגת המחלה עצמה בפני הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי יכולים להיות קריטיים ביותר ביחס לזכאותו של העובד.

לפיכך, במידה והנכם סובלים מתסמינים כגון כאבים, הירדמות, חוסר תחושה ונימול בכפות הידיים, חשוב לפנות ללא דיחוי לעורך-דין המתמחה בביטוח לאומי לשם בחינת נסיבות הפגיעה וליווי מלא מול המוסד לביטוח לאומי.  

כל הזכויות שמורות לעורך-דין אליהו קייקוב ©

יודגש: האמור לעיל לא בא במקום ייעוץ משפטי ולא מהווה לו תחליף. ההסתמכות על המידע באחריות המשתמש בלבד!