קסם הקולאז' והבובה מתילדה.
בנעורי- אחד ממורי לאמנות הפגיש אותי עם עבודת הקולאז'.
הייתי מוקסמת מהאפשרות לקחת פיסות נייר מקומטות, קרועות או חומר אחר כמו בד או חוטים ולהפוך אותם למשהו חדש, מענין ויצירתי. כל אלה עוררו את דמיוני, עוררו בי סקרנות וחקירה שנמשכים עד היום הזה.
לאחר שנים, כשהדרכתי ילדים ונוער בחוגי ציור ויצירה, גיליתי שילדים אוהבים מאוד את יצירת הקולאז'. הקולאז' עורר בהם יצירתיות טהורה משולבת בהרפתקה והיה זה מקסים לראותם נלהבים, בוחשים ומחפשים בערמת העיתונים את אותם חלקי פאזל שקורצים אליהם. אחרי סיום שעור- מלאת השראה, הייתי יושבת ויוצרת קולאז' חדש.
קטע מתוך יומני באותן שנים-
"...חיפוש אחר הקטעים החסרים- פיסות נייר, צבעים,קווים, משיכת מכחול ועוד פיסת נייר מקומטת בשלל צבעי הקשת, ההדבקה וכל ומה שביניהם. לפעמים הכל נראה בלתי הגיוני, לפעמים מתחבר בהרמוניה. הקולאז' ריתק אותי בלי להבין, בוויתור על ההגיון איפשר דמיון ואינטואיציה, איפשר להם להנחות, לכוון, להדריך. לשחק במשחק של החיפוש אחר משמעות.
בקולאז' היתה הרפתקאה, סקרנות, תעלומה, חיפוש, ריקנות, חיספוס,
רכות וצבעוניות. הקטעים כמו בחיים, כמו בפאזל ענק התחברו לאט לאט לא תמיד בהרמוניה ולא תמיד בבהירות מובנת אבל כמו בחיים-האם הרכבת החלקים הנראים לעין נותנת לנו את התמונה כולה ?"
עשרים שנה חלפו מאז ימי הקולאז'.
כשהתחלתי לאסוף/להכין את החומר לאתר, הצצתי באלבום ישן של צילומים מתערוכות והיו שם צילומי עבודות קולאז' אבל משהו היה חסר,לקח לי לא מעט זמן לפשפש בזכרוני ולבסוף נזכרתי, חסרה היתה עבודת קולאז' בה הנצחתי את הבובה מתילדה. מתילדה היתה בובה שיצרתי מבד כותנה עבור הילדים בחוגי הציור. תפרתי לה בגדים צבעוניים, גם נעליים הנעלתי לרגליה ופאה שחורה מלאה בתלתלים (ששמרתי מפורים) תפרתי לראשה הקירח , ציירתי את פניה ו- ומתילדה התעוררה לחיים והיתה לסיפור הצלחה. הילדים הקטנים אהבו לדבר איתה, הגדולים יותר אהבו לרקוד אתה, היא הפכה לחלק בלתי נפרד ממפגשי היצירה.
מתילדה כבר מזמן איננה, ימי זוהרה חלפו והיא הונחה מכורבלת בתוך שקית בעליית הגג ואחר כך נשכחה, אך עם ההיזכרות במטילדה עולה וחוזר הקסם של הקולאז' ואני יושבת לשחזר את מטילדה בעבודת קולאז'.
כל השנים האלה לא חשבתי בכלל על הקולאז', והנה, רק אחזתי את דף העיתון והתחלתי קורעת ממנו פיסות, והן נשרו על משטח העבודה כמו עלי שלכת, התעורר בי זכרון קסום ומילא אותי בחדוות היצירה.
חזרתי אל יצירת הקולאז' במין תחושה של אחריות, חגיגיות, כבוד,
שמחה וכף והמון אהבה ליצירתיות, לדף החדש, המסתורי...
התחלה חדשה בזמן אחר- מקום אחר...
מתילדה של היום שונה, אחרת, של כאן ועכשו ובכל זאת, נדמה לי שהמבט נשאר אותו מבט, אפילו עם אותה פזילה קלה וחיננית. עכשו היא כאן איתי כל הזמן, זכרון של תקופה צבעונית וקסומה בשעוריה.
ברוכה הבאה מתילדה מעולם האתמול אל עולם המחר.
בנעורי- אחד ממורי לאמנות הפגיש אותי עם עבודת הקולאז'.
הייתי מוקסמת מהאפשרות לקחת פיסות נייר מקומטות, קרועות או חומר אחר כמו בד או חוטים ולהפוך אותם למשהו חדש, מענין ויצירתי. כל אלה עוררו את דמיוני, עוררו בי סקרנות וחקירה שנמשכים עד היום הזה.
לאחר שנים, כשהדרכתי ילדים ונוער בחוגי ציור ויצירה, גיליתי שילדים אוהבים מאוד את יצירת הקולאז'. הקולאז' עורר בהם יצירתיות טהורה משולבת בהרפתקה והיה זה מקסים לראותם נלהבים, בוחשים ומחפשים בערמת העיתונים את אותם חלקי פאזל שקורצים אליהם. אחרי סיום שעור- מלאת השראה, הייתי יושבת ויוצרת קולאז' חדש.
קטע מתוך יומני באותן שנים-
"...חיפוש אחר הקטעים החסרים- פיסות נייר, צבעים,קווים, משיכת מכחול ועוד פיסת נייר מקומטת בשלל צבעי הקשת, ההדבקה וכל ומה שביניהם. לפעמים הכל נראה בלתי הגיוני, לפעמים מתחבר בהרמוניה. הקולאז' ריתק אותי בלי להבין, בוויתור על ההגיון איפשר דמיון ואינטואיציה, איפשר להם להנחות, לכוון, להדריך. לשחק במשחק של החיפוש אחר משמעות.
בקולאז' היתה הרפתקאה, סקרנות, תעלומה, חיפוש, ריקנות, חיספוס,
רכות וצבעוניות. הקטעים כמו בחיים, כמו בפאזל ענק התחברו לאט לאט לא תמיד בהרמוניה ולא תמיד בבהירות מובנת אבל כמו בחיים-האם הרכבת החלקים הנראים לעין נותנת לנו את התמונה כולה ?"
עשרים שנה חלפו מאז ימי הקולאז'.
כשהתחלתי לאסוף/להכין את החומר לאתר, הצצתי באלבום ישן של צילומים מתערוכות והיו שם צילומי עבודות קולאז' אבל משהו היה חסר,לקח לי לא מעט זמן לפשפש בזכרוני ולבסוף נזכרתי, חסרה היתה עבודת קולאז' בה הנצחתי את הבובה מתילדה. מתילדה היתה בובה שיצרתי מבד כותנה עבור הילדים בחוגי הציור. תפרתי לה בגדים צבעוניים, גם נעליים הנעלתי לרגליה ופאה שחורה מלאה בתלתלים (ששמרתי מפורים) תפרתי לראשה הקירח , ציירתי את פניה ו- ומתילדה התעוררה לחיים והיתה לסיפור הצלחה. הילדים הקטנים אהבו לדבר איתה, הגדולים יותר אהבו לרקוד אתה, היא הפכה לחלק בלתי נפרד ממפגשי היצירה.
מתילדה כבר מזמן איננה, ימי זוהרה חלפו והיא הונחה מכורבלת בתוך שקית בעליית הגג ואחר כך נשכחה, אך עם ההיזכרות במטילדה עולה וחוזר הקסם של הקולאז' ואני יושבת לשחזר את מטילדה בעבודת קולאז'.
כל השנים האלה לא חשבתי בכלל על הקולאז', והנה, רק אחזתי את דף העיתון והתחלתי קורעת ממנו פיסות, והן נשרו על משטח העבודה כמו עלי שלכת, התעורר בי זכרון קסום ומילא אותי בחדוות היצירה.
חזרתי אל יצירת הקולאז' במין תחושה של אחריות, חגיגיות, כבוד,
שמחה וכף והמון אהבה ליצירתיות, לדף החדש, המסתורי...
התחלה חדשה בזמן אחר- מקום אחר...
מתילדה של היום שונה, אחרת, של כאן ועכשו ובכל זאת, נדמה לי שהמבט נשאר אותו מבט, אפילו עם אותה פזילה קלה וחיננית. עכשו היא כאן איתי כל הזמן, זכרון של תקופה צבעונית וקסומה בשעוריה.
ברוכה הבאה מתילדה מעולם האתמול אל עולם המחר.
אמונה עופרה לב הורנשטיין אמנית/יוצרת
מורה ותיקה ליוגה, מנחה מפגשי דמיון מודרך ומטפלת רב תחומית, שנים רבות.
בעלת אתר האינטרנט תדרי הצבע
מרחב קסום של יצירה, ציור וכתיבה.
גלריית ציורים באקריליק, עפרונות, רישום, קולאז' ועוד, למכירה.
באתר סיפורים ומאמרים מכאן וממקומות קסומים ורחוקים, פרי עטי.
http://www.emuna.ilbiz.co.il/
מורה ותיקה ליוגה, מנחה מפגשי דמיון מודרך ומטפלת רב תחומית, שנים רבות.
בעלת אתר האינטרנט תדרי הצבע
מרחב קסום של יצירה, ציור וכתיבה.
גלריית ציורים באקריליק, עפרונות, רישום, קולאז' ועוד, למכירה.
באתר סיפורים ומאמרים מכאן וממקומות קסומים ורחוקים, פרי עטי.
http://www.emuna.ilbiz.co.il/
