צריך לדעת לקבל - לפני שלומדים לתת! 

מי חונך ש"זה לא יפה לבקש כסף"?

מי למד מצד שני ש"זה גם לא יפה לקחת כסף כשנותנים לך"?

יצא לי לחשוב על השאלות הללו היום, כאשר נתבקשתי ע"י אבי לעזור לעוזרת שעובדת אצל סבא שלי לפתור את הבעייה שיש לה במחשב הנישא. הגעתי לבית ולאחר בדיקה וניסיונות חוזרים, הבנתי שהמחשב צריך לעבור טיפול יותר יסודי במעבדת מחשבים. המעבדה נמצאת בקצה השני של העיר, וכדי להגיע לשם היא רצתה לתת לי 100 ש"ח על הנסיעות וסתם "דמי טרחה" ידידותיים. כמובן שמאיסטינקט ראשון סרבתי בנימוס ואמרתי שאני עושה את זה בכיף, ואין צורך לתת לי תשלום על זה.

לקחתי את הלפ-טופ ובאתי לצאת מהבית, אבל היא הרימה את השטר שהשארתי על השולחן והתעקשה שאני אקח. לאחר "מחול דחיפות" קצר ומשעשע, לקחתי את הכסף ויצאתי.

הרגשתי טיפה ייסורי מצפון, ושאלתי את עצמי "למה בעצם?".

נזכרתי במקרה אחר בו בסוף ערב של פעילות במרכז שלנו בקריות, חבר טוב ושותף לעבודה ביקש ממני להקפיץ אותו עם הרכב עד נהריה, ואף הציע לשלם לי על הנסיעה. אני הייתי צריך לחזור לעכו, ונהריה זה עוד נסיעה של כחצי שעה נוספת הלוך ושוב. אמרתי לו "עזוב את הכסף, אני אקפיץ אותך בשמחה, אנחנו חברים. השתגעת?". נסענו בכיף, וכשהגענו לביתו בנהריה, הוא ביקש שאני אקח 100 שקל בתמורה, וכשסירבתי הוא דחף אותם לתא הכפפות ויצא לפני שהספקתי לגחח ולהחזיר אותם.

עכשיו, חלקכם ודאי אומרים: "מה הוא נורמלי? זורקים עליו מאות שקלים והוא מתלונן?" - אולי זה נכון בצורה כלשהי, אך זו לא הנקודה שלי. מכיוון שאני בטוח שחלק גדול מכם חונך מגיל צעיר שלא מנומס לקחת כסף מחברים או אנשים, ותמיד עדיף לתת ולא לקחת. ואז שאלתי את עצמי שוב: "בעצם, למה לא?"

רובנו שואפים להיות 'נדבנים' כל-כך גדולים, ולהיות מסוגלים לתת ולתרום לכולם, ולא לקחת דבר בתמורה. לימדו אותנו שאם אנחנו רוצים לקבל, עלינו לדעת ראשית לתת, וגם: להתייחס לאנשים כמו שהיית רוצה שיתייחסו אליך. ואכן לאורך השנים (ובעיקר בתקופת חיי האחרונה) למדתי לתת, בין אם זו עזרה לאנשים, תרומה לעמותות ואפילו כמה גרושים לקבצנים אקראיים ברחוב.

הבנתי שככה "חוק המשיכה" עובד - מה שאתה נותן ליקום, חוזר אליך גדול פי כמה. למי מאיתנו שרוצים למשוך שפע רב לחייהם, זהו עיקרון וערך חיים חשוב מאוד. הקטע שרובנו שוכחים את השלב האחרון של "חוק המשיכה", והוא - קבלה. אנחנו יכולים לתת ולתת - ושפע רב יתחיל לחזור אלינו, מועצם בעשרות מונים. אבל אם אנחנו לא למדנו לקבל, תהיה בנו התנגדות, אנחנו לא נאפשר לשפע לזרום אלינו.

במונחים יותר פשוטים: כשהתחלתי לתת ולעזור בהזדמנויות שונות שניתנו לי, למרות שהתחלתי להבחין בדברים טובים שמגיעים אליי חזרה, כסף למשל, בהתחלה (ואולי גם קצת עכשיו) היה לי קשה לקבל את זה. אמונות מגבילות קודמות עצרו בעדי. ואז הבנתי כמה זה מטופש!

אם אנו נותנים משהו בעל ערך (דבר מוחשי או שירות כלשהו), כאשר מגיע אלינו משהו בתמורה, באופן ישיר או עקיף (נסתרות הן דרכיי היקום) - אז למה שלא נקבל אותו? לעיתים מה שניתן לנו נראה 'מוגזם' מידיי, כי "מה בסך הכל עשיתי?" - אבל אנחנו חייבים להבין ש'מוגזם' או לא תלוי אך ורק בשיפוט שלנו לערכו של אותו דבר.

דבר נוסף ואחרון: אמרנו שעלינו להתייחס לאנשים כמו שהיינו רוצים שיתייחסו אלינו. טוב, אם אנחנו לא רוצים ואף מתנגדים לקבל, איך נוכל לצפות מאנשים אחרים לקבל כשאנחנו מעוניינים לתת ולעזור להם? זו קצת צביעות, לא?

--
שלכם תמיד,
מתן באום.
יזם וממתג של 'מועדון החיים הטובים'.