כאן נולדתי: על פרשת התעודה של אובמה 

למן הרגע הראשון בו הציג לראשונה את מועמדותו לנשיאות, הטילו אזרחים ומובילי דעה אמריקאיים רבים ספק בכשירותו המשפטית של ברק אובמה לכהן כנשיא ארצות הברית. הסיבה לכך הייתה פשוטה – טענות לפיהן אובמה לא נולד בשטחה של ארצות הברית, תנאי סף שכל מועמד באשר הוא חייב לעמוד בו. ככל שחלפו הימים התגברו הטענות והשמועות על כך שהתעודה שהציגו אנשיו של אובמה במהלך הקמפיין – אינה אותנטית. הקרקס כולו הגיע לסופו השבוע עת הציג אובמה גרסה מפורטת יותר של התעודה והתייחס לנושא במישרין במסיבת עיתונאים מיוחדת. העלייה שרשם בסקרים מייד לאחר מכן מוכיחה כי המפלגה הרפובליקנית תצטרך להשקיע מאמצים רבים יותר בכדי לזכות בבכורה עוד כשנה וחצי.

כשם שאובמה הוא המנצח הגדול ביותר של השבוע – הרי שהמפסיד העיקרי בשבוע האחרון הוא דונאלד טראמפ שמוכר לכולנו בעיקר כאחד האנשים העשירים בתבל. אותו טראמפ, שביקש לנצל את הואקום המנהיגותי לו אנו עדים במפלגה הרפובליקנית החליט בחודשיים האחרונים לשים את כל יהבו על פרשת התעודה ותקף את אובמה בכל כלי תקשורת אפשרי. חשיפת התעודה המפורטת הוציאה את האוויר ממפרשיו של טרמפ והפכה אותו כמעט בין רגע למוקצה מחמת מיאוס בעיני המרכז הפוליטי. מזל שיש לו כסף.

לא חסרים דברים שבגינם ניתן לבקר את אובמה. החל מרפורמת שצפוייה לגרום ליותר נזק מתועלת בטווח הארוך, דרך הזיגזג של הממשל בכל הנוגע להתמודדות עם המהומות בעולם הערבי וכלה בבזבוז כספים משווע שהגדיל את הגירעון האמריקני בטריליון דולרים לכל הפחות. כל אלה הן סיבות מספיק טובות אך ההתקפה האישית על הנשיא נתפסת בעיני הציבור כמסווה להיעדר פלטפורמה אידיאולוגית של ממש. ובמקרה הזה – לא מדובר על תיאור הרחוק כל כך מהאמת.

תנועת מסיבת התה שהייתה לחלוצת ההתנגדות לאובמה לא השכילה להוציא מעצמה דבר מלבד ביקורות על הנשיא המכהן. הביקורת  סייעה לשרה פיילין למתג את עצמה לתקופה קצרה כאישיות פוליטית בכירה אך התדמית הזו נמוגה באותו הקצב בו נסקה מלכתחילה וכיום מסיבת התה היא לא יותר מתנועה הזוייה של מחוקקים ותומכים אשר לא מצליחים לגבש מסר קוהרנטי אחד שישכנע את תומכי הנשיא – להתנגד לו. לראייה, אחת הדמויות הבולטות ביותר בתנועה, כריסטין אודונל, אשר זכתה ל-15 דקות של תהילה לפני הבחירות האחרונות לקונגרס נאלצה להדוף במהלך הקמפיין שמועות לפיהן היא אינה, לא פחות ולא יותר – מכשפה. זוהי לא תנועה שמסוגלת לסחוף המונים.ואם אתם לא מאמינים לי – תבדקו את הסקרים.

חשוב להדגיש, מעמדו של אובמה אינו איתן כפי שהוא היה רוצה אך כיום המפלגה הרפובליקנית היא במקרה הטוב אוסף של פרטים נעדרי חזון שמפחדים להצהיר קבל עם ועדה (בהליך רשמי) על נכונותם להתמודד מול אובמה. הפחד נובע כתוצאה מחוסר הרצון להתבזות על הבמה הלאומית וזאת משום שאף אחד מהמועמדים לא מסוגל לסחוף נכון לעכשיו את הציבור הנמצא במרכז הפוליטי – הציבור שמנצח על פי רוב את הבחירות.

מיט רומני, מייק הקאבי, שרה פיילין, ניוט גינגריץ ודונאלד טרמפ פונים בעיקר לאלקטורט הרפובליקני – זה שרובו המוחלט גם ככה יתמוך בהם בבחירות הכלליות. הבעיה האמיתית שלהם מתחילה בניסיון למתג את עצמם כפוליטיקאים מתונים שיהיו מוכנים לשים בצד את חילוקי הדעות עם הדמוקרטים ולעבוד יחדיו למען חזון מדיניפוליטי וכלכלי טוב יותר. אף אחד ממובילי הדעה במפלגה האדומה, אולי למעט מיט רומני – לא מצטייר ככזה נכון להיום.

על מנת להוכיח כי יש בכוחה להציג אלטרנטיבה של ממש לממשל אובמה – חייבת המפלגה הרפובליקנית להציג תוכנית אסטרטגית כוללת לגופו של עניין – ולא לגופו של אדם. כל דרך אחרת תביא לכישלון בלתי נמנע.

לפוסטים נוספים - היכנסו לבלוג שלי - ריאל פוליטיק - הבלוג של יורי גנקין