גניבת זרע - נבל ברשות החוק 

גניבת זרע - נבל ברשות החוק

תחת הכותרת אבות בעל כורחם, ומבין שלל המקרים אשר בהם נכפת על גבר אבהות בלתי רצויה, חורגת ובולטת בחריפותה גניבת זרע. והינה על אף שקיים קושי גדול להכיל את התופעה, מסתבר שקיים קושי גדול יותר להתמודד איתה.

המונח גניבת זרע בנוי משתי מילים, האחת הינה "גניבה", והשנייה הינה "זרע".  נקדים לומר שגניבת זרע אינה נגרמת ברשלנות, פזיזות או עצימת עיין, אלא שהיא תוצאה של מחשבה ותכנון אשר באים לידי ביטוי בדרך הביצוע של הגניבה במובן הפיזי משפטי שלה. נבחן בקצרה את המשמעות כל אחת מהמילים בנפרד ולאחר מיכן את המשמעות אשר נובעת מהחיבור בין השתיים.

גניבה הינה עבירה פלילית שדינה מאסר עד שלוש שנים, והיא מוגדרת בסעיף 383 לחוק העונשין בשני סעיפים:

1.      נוטל ונושא דבר הניתן להיגנב, בלי הסכמת הבעל, במרמה ובלי תביעת זכות בתום לב, כשהוא מתכוון בשעת הנטילה לשלול את הדבר מבעלו שלילת קבע.

2.      היותו מחזיק כדין דבר הניתן להיגנב, בפיקדון או בבעלות חלקית, הוא שולח יד בו במרמה לשימושו שלו או של אחר שאינו בעל הדבר.

זרע של גבר כמו ביצית של אישה הינם חלק פנימי בגופם והם אינם שונים או מובדלים בחשיבותם משאר איברי גופו של האדם. אין חולק שהבעלות המוחלטת על אבריו של האדם וכל שכן האיברים הפנימיים שייכים לאדם אשר נושא אותם, והדבר חוסה על נקלה תחת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו.

אם כן, זרעו של הגבר הוא קניינו האישי והגניבה כשלעצמה אסורה, ולכן לכאורה לא נראית בעיה מיוחדת להתמודד עם הסוגיה. אלא שכאן, דווקא החיבור בין הגניבה לבין הזרע הוא אשר יוצר את הבעיה האמיתית.  

הרשעה במעשה פלילי מצריכה הבאת ראיות שיוכיחו מעל לכל ספק סביר את אשמתו של האדם אשר נחשד בעבירה, ומשום שיחסי מין מתקיימים בדרך כלל בחדרי חדרים, היכולת להציג ראיה חותכת להוכחת הגניבה קטן ביותר.      

ואפילו אם ניתן להוכיח את הגניבה, הרי שזכותה של האישה על גופה גוברת על זכותו של הגבר להימנע מלהיות אב, ולכן לא ניתן לחייב את האישה בהפלה. לפיכך, מכוח האפוטרופסות הטיבעית של האב על הילד הוא ידרש להכיר באבהות על הנולד והוא יחויב לשאת גם במזונותיו על פי החוק.

כל טענה שיעלה האב בסוגיית הגניבה של האם אף אם היא הוכחה לא תעזור לאב לצאת מהמחויבות ההכרה באבהות ומתשלום המזונות משום שהילד הוא זה שתובע את האב ולא האם. לפיכך יכול שתהיה לאב רק עילה נזיקית כנגד האם אשר תיתבע על ידו בגין הנזק אשר נגרם לו כתוצאה מהגניבה. 

יש לזכור שילד אשר מגיע לעולם יכול להביא לאדם אושר ושימחה בעוצמות שאין לתאר, ולכן קשה עד מאוד לדבר כלפי ילד נולד במונחים של נזק. אבל בהרבה מאוד מקרים אצל אבות בעל כורחם ובמיוחד בגניבת זרע, נגרם לגבר נזק כספי ונפשי רב. הנזק הכספי הינו ההוצאה החודשית שהאב מחויב להוציא למזונות הילד, והנזק הנפשי יתבטא בכורח לקבל על עצמו התחייבויות רגשיות וכלכליות בהורות שאין לסגת מהן. לציין שככל שמלכתחילה היתה לגבר פחות מעורבות, רצון או מוכנות להביא את הילד לעולם, כך גם הפגיעה בנפשו תהיה קשה יותר. אין כמובן לשכוח שגם לילד עלול להיגרם נזק רב כתוצאה ממעשה גניבת הזרע.

תביעת נזיקין כנגד האם לשיפוי האב על נזקיו בגניבת הזרע אינה קלה, אך היא עוד הולכת ונעשית קשה יותר כאשר נכנסת מגבלה משפטית נוספת והיא "טובת הילד". בית המשפט לא יחייב את האם בפיצויים לאב במידה ויסתבר לו שבמידה והאם תידרש לשפות את האב בסכום המזונות שהוא חויב לתת לה בגין הילד, לא ישאר לאם מספיק בכדי לכלכל את הילד, ובכך תפגע טובתו.

כאן במגבלות הנורמה יוצא חוטא נשכר. לעניין זה יפים דבריו של השופט אלון בע"א 700/81 בעמ' 742, ובע"א: 391/80 עמ' 262 שנאמרו לפני למעלה משלושים שנים, הגם שנאמרו בהקשר אחר: 

"עקרון תום הלב שבסעיף 39 לחוק החוזים, "שמצודתו פרושה" מכוח הוראת סעיף 61(ב) לחוק החוזים חל על כלל המערכת המשפטית בישראל, והוא מחיל את דרך ההתנהגות הראויה בביצוען של פעולות משפטיות, הפעלתן של זכויות וקיומם של חיובים שבכלל המערכת המשפטית, שלא יהא אדם "נבל ברשות החוק" בכל תחום משפטי שהוא."

לסיכום, בתנאים מאד מסוימים, אשר דורשים בחינה מדוקדקת, ניתן להגיש תביעת נזיקין כנגד האם על גניבת זרע. אך טוב ומומלץ יותר להישמר מפני הדבר מראש.