כאשר יצחק פסע לעבר רבקה כדי לשאתה לאישה, נאמר " ותיקח הצעיף ותכס".
להינומה יש משמעות כשל צעיף, אשר הכלה מתכסה בו לשם הצניעות. הכלה לובשת צניעות כדי שלא תהיה חשופה לכל, אלא לבעלה בלבד.
כיסוי הראש ע"י ההינומה מסמל את תחילת הנישואין, לפני הכניסה לחופה אשר שם מתרחש הטכס עצמו.
יש המפרשים את כיסוי החתן את פני כלתו בסוג של טכס חיזור, הוא צועד לקראתה, מכסה את פניה, ובכך מבדילה משאר העולם. כאן הוא אומר לה : את בחירתי, בואי הינשאי לי.
טעם נוסף בכיסוי החתן את פני הכלה, הוא בפריסת חסותו עליה וקבלת אחריותו על משפחתו החדשה.
ההינומה מקובל להאמין, שומרת על צניעותה של הכלה ומגנה עליה משאר הגברים, זאת כל זמן שהיא עדיין ברווקותה. ברגע הנישואין, החתן מגלה את פניה של הכלה, כי מכאן הוא זה שישמור על צניעותה וביטחונה. הוא האחראי על שלמות משפחתו. ומכאן שההינומה מהווה מאין חציצה לשם שמירת כבודה וצניעותה של הכלה.
מקובל היום לעטות הינומה מטול שקוף, אשר מסתירה חלקית את פניה של הכלה. קיימות הינומות עם גימורים שונים ומגוונים, אשר תואמים את מראה השמלה. קיימות הינומות עם מראה נקי אשר מסתיים בסרט דק או רחב. ישנן הינומות עם רקמות שונות בהיקפן, סיומות של תחרות וחרוזים. עיטור ההינומה תואם למראה המשלים של שמלת הכלה.
מנהג החרדים הוא שההינומה עשויה מבד אטום לחלוטין לשם שמירת צניעותה, ודבקותה בתפילה אשר תישא בעת הטכס.
הינומה משמשת את הבנות הדתיות אשר מחויבות בכיסוי ראשן לאחר טכס החופה, ככיסוי ראש. שהרי אישה נשואה מחויבת עפ"י ההלכה בכיסוי ראשה.
לא תמיד היו נוהגים בשימוש בהינומה, לעיתים מנהג הספרדים היה כי אין צורך בכך.
היום רוב הכלות המתחתנות בטכס חופה דתי, עוטות על ראשן את ההינומה. זו משווה להן מראה רך, צנועה ומאד נשי, ומדגיש את עצם היותן כלות בשמלה הלבנה.
כלות יקרות, שאו ברכה, שאו את הצניעות והטוהר בלבכן והרימו ראשכן בגאווה.
שיהיה בשעה טובה ובמזל טוב.
