פרשת במדבר: מורשת מוצא ותפקוד במציאות 

פרשת במדבר: מורשת מוצא ותפקוד במציאות / מוטי לקסמן, תשע"א

בכניסה למרכז הספורט ישבה תרצה ועסקה בניירות שונים.

רובי נכנס, תרצה שאלה: "אתה הולך לפילאטיס?"

"לא, רק לשחות, יש לי אירוע אחר כך", השיב רובי.

תרצה:"אירוע? שמע איזה אירוע היה לנו אתמול. מפגש נוסטאלגי בבית הספר שחמי ייסד. וגם אני למדתי בו. ישבתי עם נכדתי, שלומדת שם. היא התרגשה, היא הבינה מאיזה אילן נאה היא  צמחה."

הטלפון של תרצה רחש, השיחה הסתיימה.

מאיזה אילן היא צמחה...

ונערות ונערים בהגיעם לגיל מצוות, מקובל שהם עסוקים ב"פרויקט שרשים".

מה זה אומר לגבי חייהם?

שלמה המלך קיבל את מושכות השלטון מידי דוד אביו, האם הוא שמר על הממלכה?

הכהונה החלה באהרון ומאז צאצאיו וצאצאי צאצאיו הם כהנים ולויים.

ולפחות, בבית הכנסת הם זוכים לעליות הראשונות בקריאת התורה.

רק בשל היותם מזרע כוהן או לוי...

משה עיגן את מעמדם ותפקידם של צאצאי אהרון: "ויכתב משה את התורה הזאת; ויתנה אל הכהנים בני לוי הנשאים את ארון ברית ה'" [1].

השאלה מרכזית היא, האם ייחוס אבות או אמהות אמנם מבטיח תפקוד נאות של המשך הדור?

ומשה לא הוריש לאף אחד מבניו את השלטון ורק עליו נאמר: "והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה" [2].

האם זה ההסבר שבניו לא זכו במעמד או בתפקיד?

פרשת השבוע, פרשת "במדבר" זימן לנו דיון זה, כי בה שוב עולה המעמד שבא בירושה.

נערך מפקד וסוכם: "אלה פקודי בני ישראל לבית אבתם כל פקודי המחנת לצבאתם שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים" [3].

סיכום זה עשוי להביאנו למסקנה שאכן "כל יצא צבא" נפקד, ולא היא: "והלוים לא התפקדו בתוך בני ישראל כאשר צוה ה' את משה" [4].

למה הלוים לא התפקדו, כמו כל בני ישראל?

הכתוב מבאר: בני שבט לוי כן התפקדו, אבל בתהליך נפרד. כל זאת כדי "לעבד את עבדת המשכן" [5]. בני שבט לוי הופקדו על עבודת המשכן ולכן לא נמנו על מאגר כוחות הלוחמים בעת ההיא [6].

הכתוב מתאר כאן הבדלה, הבדלה בין בני-אדם, מבחינת תפקודם בחברה [7].

מדוע דווקא בני לוי הובדלו (8)?

נבדוק זאת שלב אחר שלב.

ההסבר הכתוב קושר את היבדלותם של בני שבט לוי בהיותם צאצאי אהרון, הכהן הראשון, אחי משה: "ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך ואת בניו אתו מתוך בני ישראל לכהנו לי" [9]. גם בפרשת השבוע, פרשת "במדבר" מצוין נימוק זה: "אלה שמות בני אהרן הכהנים המשחים אשר מלא ידם לכהן" [10].

שוב, ייחוס אבות, שוב קישור לשורשים.

זו הנמקה גנטית בלבד.

אבל, גם ייחוס אבות כדאי לבדוק.

ובכן, האב הקדמון לשבט כולו הוא לוי, הבן השלישי ללאה וליעקב [11].

מה אפשר ללמוד ממנו?

"ויהי ביום השלישי בהיותם כאבים ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו ויבאו על העיר בטח ויהרגו כל זכר" [12].

יעקב, אבי השבטים, אינו נרתע מלהביע מחאה חריפה, אמנם לאחר זמן רב.

בברכתו את הבנים, לפני מותו, יעקב קובע מפורשות: "שמעון ולוי אחים כלי חמס מכרתיהם: בסדם אל תבא נפשי בקהלם אל תחד כבדי כי באפם הרגו איש וברצנם עקרו שור. ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל" [13].

זו דמותו של לוי, האב הקדמון.

האם מדמות כזו ניתן לרשת גנים מתאימים לעבודה בקודש?

איך אומרים?  עם ברכה כזו לא צריך קללות...

יתר-על-כן, מורשת כוחנית-אלימה זו מתוארת גם לאחר דורות.

לאחר חטא העגל מתואר: "ויעמד משה בשער המחנה ויאמר מי לה' אלי ויאספו אליו כל בני לוי: ויאמר להם כה אמר ה' אלהי ישראל שימו איש חרבו על ירכו עברו ושובו משער לשער במחנה והרגו איש את אחיו ואיש את רעהו ואיש את קרבו. ויעשו בני לוי כדבר משה ויפל מן העם ביום ההוא כשלשת אלפי איש" [14].

כנראה מורשת האב הקדמון פועמת בתפקוד הצאצאים!

אבל, מורשת כזו ונטיות כוחניות-אלימות כאלה הם בסיס ראוי כדי לתפקד היטב בפולחן הקדוש?

איך נבין זאת?

לשונות רעות יאמרו: מה הבעיה? הרי משה הוא בן לאב ולאם משבט לוי [15] והוא כנראה מכיר היטב את הג'מעה, את החבר'ה.

משה יודע שאותם, כדאי, כנראה, להחזיק קרוב, ובעיקר לא להפקיד בידיהם נשק!

בכל-אופן, לאחר הקביעה: האם עצם ההשתייכות הגנטית היא תנאי הכרחי מספיק למעמד, לתפקוד ולזכויות?

יחזקאל הנביא אינו סבור כך: "והכהנים הלוים בני צדוק אשר שמרו את משמרת מקדשי בתעות בני ישראל מעלי המה יקרבו אלי לשרתני ועמדו לפני להקריב לי חלב ודם נאם אדני ה': המה יבאו אל מקדשי והמה יקרבו אל שלחני לשרתני ושמרו את משמרתי" [16].

עצם ההשתייכות הגנטית היא אמנם תנאי הכרחי אבל היא אינה בבחינת תנאי מספיק למעמד ולתפקוד [17].

רק "הכהנים הלוים בני צדוק אשר שמרו את משמרת מקדשי בתעות בני ישראל מעלי המה יקרבו אלי לשרתני", רק הם ראויים לתפקוד ולמעמד [18].

גם בתרבות היהודית לדורותיה לא הסתפקו אך ורק בגנטיקה כדי לקבוע מעמד של הבדלה משאר העם, ואף להקניית זכויות-יתר לעד!

בשום-פנים ואופן לא.

זכויות-יתר ומעמד מיוחד מוצדקים קודם כל על ידי מילוי חובות, ותפקוד הולם!!!

אמר קזבלן, "בשביל  כבוד צריך לעבוד", גם כאן, הלווים מצווים: לשמור על התורה, לקיים מצוותיה, להתנהג בקדושה, להורות משפט, להדריך העם כולו לאמונה, לתורה לחכמה.

ומה שחשוב יותר, זכויות מוקנות אך ורק ללווים שעשו תפקידם נאמנה.

"כהנים ולוים נחלקו למשמרות וזמן קבוע היה להם לישן ואם מצאו ממונה שישן יותר חובטו במקל ושורף בגדיו" [19].

"לוי העובר על זה ולא שר על הקרבן ביומו הקבוע לו, כי ימים קבועים להם לפי חילוק המשמרות, אלא ששתק, ביטל עשה זה. וענשו גדול מאד, שנראה כמי שאינו חפץ בכבוד עבודת ה', ועל כן ימנענו האל מכבוד. ואשר יחפוץ מן הלוים בעבודת בוראו, החיים והשלום והברכה והכבוד יהיו אתו"[20].

לסיכום, אין לנו הסבר טוב, מדוע דווקא צאצאי אהרון בן עמרם משבט לוי נבחרו לכהן בקודש.

אבל, כפי שראינו לעיל, דבר אחד ברור: כהן או לוי יכול להיות רק מי שהוא מזרע אהרון. אבל, כאמור זה תנאי הכרחי לא מספיק. כהן או לוי לא ימלא תפקיד רק בגלל שהוא צאצא של מזרע אהרון. אם תפקודו לקוי, שגוי או לא הולם, אותו אדם לא יתפקד ככוהן או כלוי בפולחן.

במלים אחרות, הדיון מלמדנו דבר חשוב ביותר.

הורים מסורים ומוצלחים הם בהחלט מקור להרגשה טובה, ואף לגאווה אישית מוצדקת; כך לנכדת תרצה יש סיבה מוצדקת לשמוח בסבא-רבה כזה [21].

הורים שאינם מתפקדים באופן חיובי, הם לעיתים קרובות נטל על הצאצאים.

אבל, בשני המקרים הם אינם בבחינת הצדקה לתפקוד הצאצאים.

לא יכולתי לקבוע מי ילד ויוליד אותי.

זה נתון.

במורשת המשפחתית שלי יש וודאי הסבר מסוים לתפקודי בחיים.

אבל, וזה החשוב וזה העיקר, אין לתלות בהם את הצלחותיי וודאי לא את כישלונותיי.

הם אינם בבחינת תירוץ וודאי לא סיבה.

האחריות על מעשי, על תגובותיי ועל תפקודי היא עלי בלבד!

רק בידי לעצב, לפתח ואף לשנות את תפקודי ואת התנהגותי במציאות, בחברה ובסביבה.

ומורשת המוצא, זיכרון אבא ואמא שוכנים בלב פנימה, עמוק-עמוק בלב, וזורמים בעורקי ובוורידי.

הבהרות ומראה מקום

[1] דברים לא, ט.

[2] במדבר יב, ג.

[3] במדבר ב, לב.

[4] במדבר ב, לג.

[5] במדבר ג, ז וגם בהמשך הפרק.

[6] המונח "צבא" מופיע גם בהתייחסות לבני לוי, אבל בתוספת: "כל בא לצבא לעשות מלאכה באהל מועד (במדבר ד, ג); "כל הבא לצבא צבא לעבד עבדה באהל מועד" (שם, כג); "כל הבא לצבא לעבדה באהל מועד" (שם, לה).

[7] ייתכן מאוד שזה אחד המקורות לטענה שבני הישיבות הם "צבא השם", הם "ממיתים עצמם באוהלה של תורה" ולכן הם צריכים להיות פטורים מחובת השירות הביטחוני.

[8] "אך את מטה לוי לא תפקד ואת ראשם לא תשא בתוך בני ישראל" (במדבר א, מט).

[9] שמות כח, א.

[10] במדבר ג, ג.

[11] בראשית כט, לד.

[12] בראשית לד, כה.

[13] בראשית מט, ה?ז. האם "ברכת" יעקב קשורה לנתון ששבט לוי לא זכה בנחלה, כמו שאר השבטים: "לא יהיה לכהנים הלוים כל שבט לוי חלק ונחלה עם ישראל אשי ה' ונחלתו יאכלון.ונחלה לא יהיה לו בקרב אחיו ה' הוא נחלתו כאשר דבר לו" (דברים יח, א?ב).

[14] שמות לב, כו?כח.

[15] "וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי. ותהר האשה ותלד בן" (שמות ב, א?ב).

[16] יחזקאל מד, טו­?טז.

[17] תמהני, אולי זה אחד המניעים לנרגנות ולהתקוממות של קורח ועדתו כנגד מנהיגות בני עמרם (במדבר טז, א?ג).

[18] "זה יותן לכהנים המקודשים המשמשים במזבח והם מבני צדוק כהן גדול אשר שמרו משמרת ה' ולא זזו ממנה [...] אשר לא תעו מה' לעבוד עבודת הפסילים בזמן שתעו בני ישראל כאשר תעו שאר הכהנים בני לוי שעשו עבודת העם לפני הפסילים" (מצודת דוד יחזקאל פרק מח פסוק יא).

[19] רמב"ם, משנה למלך, הלכות בית הבחירה ח, ו.

[20] ספר החינוך, שצד.

[21] ראה פתיחת הדיון.