עיתוני נוער ואופנה הם כלי עזר לנערות צעירות, כדי להתעדכן בחידושים של עולם האופנה יחד עם פרסומות וקליפים. מגזינים אלה מתפרסמים בתדירות חודשית או שבועית ומכילים סיפורים פלפלים, עצות וטיפים,רכילות, וגולת הכותרת הפקות אופנה, הפקות איפור ותסרוקות, אביזרי אקססוריז וכל שאר תחומי העניין של בני נוער. עיתוני נוער ואופנה זמינים בדפוס או באינטרנט וכיום מתנהלים אף בבלוגים אישיים וברשתות חברתיות.
עיתוני נוער אופנה קיימים מאז 1900 המוקדמות. המגזין "ליידיז הום ג 'ורנל" זיהה בשנת 1930 את הפוטנציאל הטמון במגזין המיועד לנערות הן בתחום הרווחי וכלה בהשפעה החברתית הגורפת. שכבת הנוער נחשבת לכדור שלג במורד הגבעה, כוחה של שכבה זאת הוא ללא עוררין משפיע על השוק ועל התדמית האישית של בני הנוער. המגזין מכתיב לנוער מה נכון ומה לא נכון, מה בראש הפירמידה ומה בתחתיתה, מה "אין" ומה "אוט". "הלחץ החברתי" הזה הוא לעיתים חיובי ולעיתים שלילי. לרוב הנוער מושפע מהמראה של מי שמופיע בשער ובגיליון עצמו. הנוער שואף להראות כך ויעשה הכל בכדי להתלבש ולהיראות כמו בתמונות.
חלקן מהבנות שאכן מתאימות להופיע בהפקות האופנה במגזינים, מפלסות את דרכן בעולם הדוגמנות בתמיכת הוריהם, ומגיעות לפרסום מגיל צעיר (לדוגמת אסתי גינזבורג ושחף דרורי). הפרסום והדוגמנות מתחיל בבוק ראשוני, ובעזרתו ובעזרת סוכנות דוגמניות הן מקבלות את העבודות הבאות שלהן. המגזין מעודד את פרסומן אך באותה נשימה דואג לפרסם את סדר היום שלהן ולהבליט בו את התוכן הלימודי ואת שאיפתן להצלחה בבגרויות, את אורח החיים הבריא והספורט שעוזר להן לשמור על גוף בריא ואת רצון הדוגמנית להיות עם רגליים על הקרקע ולהמשיך להתנהל כנערה. האיזון הוא ברור ומוחזק על ידי ההורים שמלווים אותה לאורך כל הדרך, מהבוק הראשון עד להפקת אופנה במגזין. כנראה שלעט ודף יש יותר כוח מצבא שלם.
