חילוניים מוזמנים לעלות להר סיני! 

כפי שאני מבין אותם. המכון הפסיכו-קריאטיבי מתאפיין בהטרוגניות בולטת של דתיים וחילוניים, כולם לומדים יחדיו וגם מיישמים תורה שמעניקה להם תוספת משמעותית לסגנון החיים שלהם ולתפיסות עולמם באשר הם. לא לחינם נוצרה התרכובת הזו שקשה לראות כדוגמתה באופן שגרתי. מתוך האווירה הזו יכולה לצמוח דרך שמשלבת רוח, חומר ויצירה שמאפשרת הן לחילונים והן לדתיים למצוא שפה משותפת שמכילה בתוכה דיונים ותהיות בנושאי חול כמו גם בנושאי קודש. אנחנו לא תמיד מסכימים זה עם זה אך אנחנו מצליחים ליצור אווירה של אהבה ויצירה שמתוכה אנחנו חוקרים יחד את המשותף ואת דרכי הצמיחה שמתאימות ליותר ויותר אנשים.

מתוך המקום הזה צמח בין השאר פרויקט "התורה שלך". לא לחינם כינו אותי לא מעט מתלמידיי, בהומור - “הרב פינקיהו" למרות שצפו בדרך שלי, האוניברסאלית והעצמאית להתייחס למושגי הדת הקיימים באופן שאינו לוקח חלק ממשי בעקרונות הדתיים המקובלים אצלם. איני מסכים עם חבריי הדתיים לגבי רבים ממנהגיהם או התנהלותם אך אני משוכנע שקיים קשר עמוק בין הסיפור היהודי, המסורת היהודית ובין תהליכי צמיחה משמעותיים שיכול אדם לעבור, תהא דתו אשר תהא, יהא מוצאו אשר יהא.

במאמר קודם התייחסתי למשפט המפורסם "של נעליך מעל רגליך כי המקום עליו אתה דורך אדמת קודש הוא". טענתי אז ואני טוען גם היום שמשה לא דרך אז על אדמה שהיא קדושה יותר מכל פיסת אדמה אחרת על פני כדור הארץ. המשפט הזה, בהתייחסות למציאות של היום בא לומר שהאדם אמור להבין שבכל רגע ורגע הוא פוסע על אדמה קדושה, הווה אומר – בכל רגע אתה חי רגע קדוש עם הזדמנויות פז להתעלות הגבוהה ביותר שתוכל לחשוב עליה. עכשיו זהו הרגע הקדוש ביותר בחייך. והמקום בו אתה מצוי, ממש עכשיו, קדוש ומקודש ואין קדוש ממנו וגם לא יהיה. המשפט הזה, שמגיע מגורם סמכות מרשים ואף מפחיד (אין אזכור מפורש לכך שמשה חש נאהב על ידי הרוח, יתכן מאד ובאותה תקופה ההתפתחות האנושית עדיין לא הכילה את האפשרות לחוש אהבת אל ברורה) יכול לעורר יראה ואולי גם חוויה שהאדם הוא קטן מאד בהשוואה לאלוהים רב העוצמה והכל יכול. מתוך המקום הזה התוודע, לפי הסיפור, משה, לאלוהים וגם קיבל את לוחות הברית בטקס רב רושם.

יתכן מאד ובתקופות קדומות כך היה אפשרי, אך היום אנחנו במקום אחר, התפתחנו, גדלנו וצמחנו, אנחנו כבר לא דור המדבר ובוודאי שאנחנו לא חושבים או פועלים במושגים שאז היו מקובלים. היום אפשר להתקדם למקום חדש, מעניין ומרתק, שבאופן סמלי ואף מעשי עושה שימוש מובהק בתופעה הזו, של לעלות אל ההר ולקבל לידיך את עיקרי החוקים החשובים. אני משוכנע שאדם המבקש לצמוח בחייו אמור לשאוף להגיע למעמד הר סיני שלו. זהו גשר אפשרי בין חילוניים ודתיים משום שבמקביל לסיפור המקראי, אנשים רבים מבקשים לממש את הייעוד שלהם, את הפוטנציאל שלהם, את מלוא היכולת היצירתית שלהם ולהותיר חותם משמעותי על פני כדור הארץ. משאלה משמעותית זו אינה קשורה לשיוך דתי, אתני, לאומי או כל שיוך אחר מלבד זה של היותנו בקבוצת "בני האנוש". כל אדם מתפתח באשר הוא עשוי לשאוף להגיע אל הגדולה הרלוונטית לו, אל האדמה הקדושה שלו, אל המימוש האישי שלו. פעמים רבות הדבר הזה יהיה אפשרי רק מתוך שילוב אמיץ בין רוח וחומר, בין הדברים הלא ברורים של החיים (אמונה, אינטואיציה, רגשות, חלומות) ובין הדברים המוחשיים והמדידים של החיים (בריאות פיזית, כסף, מערכות יחסים, משפחה, בית ועוד). השילוב הזה עשוי להוביל אדם אל ההכרה שעליו לעלות על איזשהו הר גבוה על מנת להשלים את מלאכת ההגשמה העצמית הזו. מלאכת הטיפוס וההגעה למעלה עשויים להוליד את מה שאני מכנה "התורה שלך". משה עלה אל ההר וקיבל במעמד מרגש את לוחות הברית.

אני מזמין חילוניים לשקול את האפשרות של העפלה אל מעמד הר סיני שלהם. אני מזמין את אלה מכם שהדבר מניע בהם דבר מה, לחשוב ולהרהר על האפשרות שקיימת תורה מסוימת, התורה "שלכם", אותה אתם יכולים לנסח, לחבר, ללמד ולהוציא לאור. זו משימה גדולה, משמעותית ומחייבת אך ישנם כאלה שזהו הדבר שחייהם מבקשים מהם. כדי שזה יקרה האדם אמור לקחת על עצמו את המשימה של "לעלות אל ההר" על מנת למצוא שם את הדרך והאופן שבו היצירתיות והאינטליגנציה שלהם יחברו לכדי ניסוח ותיאור כלים משמעותיים למען בני אדם כמו גם דרכים חדשות להבנת האדם ותכליתו על פני האדמה.

לפי התורה הפסיכו-קריאטיבית שעוסקת לא מעט באלמנטים של טיפול ובריאות הנפש, אדם בריא הוא אדם שבין השאר נמצא במסלול שקשור למימוש עצמי. המסלול הזה מעניק לאדם תחושה שהוא יכול לחקור את חייו בדרכו שלו, שהוא נמצא במרחב עם גירוי יצירתי גבוה ותשוקת התפתחות בלתי פוסקת, שהוא מתמלא חדווה מעשיית הדברים שהוא עושה ואף חוויות של ריפוי ואיזון. זו הבריאות האמיתית ולא מצב של "היעדר מחלה" כפי שנוהגת לתאר הרפואה המקובלת כיום. על מנת להיות בריא עליך לפסוע על דרך יצירתית המאפשרת לך לבטא רגשות כך שהם ינותבו לפעולות של התפתחות וצמיחה. כדי להיות בריא על האדם לשאוף לחוויות עונג מעבודתו ומחיי משפחתו מכיוון שללא אלה הוא צובר כאבים, מתחים ואי שקט שרק הולכים ומצטברים.

מעמד הר סיני לא מוכרח להיות רחוק מאיתנו מבחינת ציר הזמן או מבחינת תפקידו של כל אחד באירוע כזה, כאשר אנחנו מיישמים אותו למושגים של חיי יום-יום עכשוויים. המעמד הזה, שיכול להיות מפחיד ומבלבל, מדבר על כך שהאדם יכול להגיע הכי גבוה שהוא יכול, אם יסכים לעלות אל ההר שלו. בין אם הוא אמור לנסח תורה משלו ובין אם הוא אמור להגיע לגבר אחר בחייו, הוא מוכרח, לשם הגשמת תכנית ההתפתחות שלו, להחליט לעלות. הוא מוכרח להסכים עם האפשרות שגם בשבילו קיים מעמד כזה, אישי ומיוחד, בו הוא יכול לקבל את הכלים והדרך לעשיית הדבר הטוב והנכון בשבילו וגם בשביל אחרים.

מעמד הר סיני הוא מעמד אישי של משה מעמד שגם בני ישראל יכלו לחזות בו, או בחלקים ממנו, על פני המישור למרגלות ההר. המעמד הזה, כיום אינו מוכרח להיות נחלתו של אדם אחד ויחיד. היום קיימים בקרבנו יותר ויותר אנשים שיכולים ואמורים לקחת מידה של אחריות מתוך שאיפת צמיחה ומימוש. מידת האחריות הזו תוביל אותם להחלטה של טיפוס אל ראש ההר שלהם, על מנת למלא את מה שליבם חפץ לקבל. החלטה כזו ועבודה רלוונטית בצידה יכולה להוות ציון דרך משמעותי שמוביל לשרשרת שינויים מרגשת ומפתיעה.

אני מאמין שגישה כזו יכולה לשמש גשר נהדר בין העולם החילוני לזה הדתי. הרוח הנושבת בלב האדם, רוח האל האוהבת הפועמת בכל בן- אנוש, מבקשת להפוך לאמצעים מעשיים לריפוי האדם ולשיפור חייו כאן ועכשיו. על מנת להגשים את עצמו זקוק האדם לאינטואיציה שלו. הוא זקוק לרגשות שלו, הוא זקוק לאמונה שלו. כאשר אלה באים לידי ביטוי יחד עם מטרה מעשית וגשמית המבקשת מימוש יצירתי, יכול האדם להחליט שהוא מתחיל לעלות מעלה, אל ראש ההר, כשאינו מצויד בשום תיק או מכשיר נייד (כולל אלה של הדור החדש. על תחפשו רוחניות בתוך מכשיר שמתוכנת להגיב תמיד באותה הדרך). שם, בהיעדר כל אמצעי טכנולוגי (שעם הזמן יכול להתברר כפרימיטיבי למדיי אל מול עוצמת הידע האינטואיטיבי) יכול האדם להתוודע אל הרוח האישית שבו, אל האלוהים המבקש לשוחח עמו ולהדריך אותו אל המקום שבו הוא, האדם, מיישם את התכלית הגבוהה שלו, שאינה אלא שילוב של תשוקת האדם ותשוקת האל לתהליך מימוש יצירתי גבוה ככל הניתן.

יש כאלה שמעדיפים שלא לייחס לאל אלמנטים של תשוקה או רצון, הדבר נובע לדעתי מתוך תפיסה המפרידה בין האדם וחוויותיו, לבין מה שכביכול גדול ממנו ורחוק ממנו. תפיסה כזו גם מרחיקה חילוניים מדתיים תוך הישענות על דעות קדומות בקרב שני הצדדים. אני מעדיף לייחס לאל אלמנטים של תשוקה, מטרה ויעד שלאורם הוא מסייע לנו, מכוון אותנו וגם מייצר לנו שינויים מוזרים ומפתיעים על פני כדור הארץ, שיש כאלה שיאמרו שאלה סימנים של היעדר כל מעורבות אלוהית ויש כאלה שיגידו (ואני ביניהם) שאנחנו פוסעים, בכל מקרה, אל תכלית של ריפוי וצמיחה, גם כאשר צונאמי שוטף את יפן וגם כשיערות הכרמל נשרפים. אנחנו מתקדמים ומתפתחים ומי שמוכן להעז ולראות כך את פני הדברים, מבלי לוותר על עקרונות חשובים של הגנה עצמית, שימור עצמי וזהירות עשוי לראות את חווית טיפוס אל מעמד הר סיני שלו, אפשרי, מעשי וחיוני.

אגב, הר סיני ממוקם גם הוא, בכל מקום. אין צורך לנסוע למצרים על מנת לעלות עליו. אפשר גם בבית, בחצר, במכונית או בשירותים. לפני שמתחילים כדאי לחייך חיוך רחב, להגביר אהבה עצמית, לתבל את כל העניין בהומור ובאופטימיות, ולצאת לדרך גם אם כלל לא ברור לאן זה יגיע. מי שירצה והדבר יתאים לו, גם יפגוש במעלה ההר את מורי הדרך הממתינים לו על מנת ללמד אותו את כל מה שנדרש במלאכת הטיפוס הזו, שמתבצעת ללא כל אמצעי עזר מלבד ידיים, רגליים ולב פועם וחפץ.