הילד שלי לא חברותי
במפגש ראשון בקליניקה עם זוג הורים, הועלתה בעיה שהוגדרה על ידם כי בתם הבכורה (7) איננה חברותית בהשוואה לבנם הצעיר (5).
ההורים ציינו כי בדרך החינוך שלהם ילדיהם מקבלים כל מה שהם מבקשים ולעיתים רחוקות ביותר ילדיהם נתקלים בסירוב מצד ההורים לבקשותיהם.
הקושי עלה בבית הספר, חברותיה לכיתה של הבת, נמנעות מלשתף אותה במשחקים ובמפגשים שונים, כן צוין על ידי האם כי בתה איננה יודעת מהן הסיבות להתנהגות זו כלפיה ואף היא עצמה לא מבינה מדוע.
הילדה סיפרה שבביקורי חברות בביתה, אין הן חולקות משחק או משחקות לפי תור, אלא שיש לה משחקים כפולים לשחק בהם עם החברות המבקרות בביתה.
הסתבר כי תפיסת העולם של האם יצרה את המצב בו היו לבתה משחקים כפולים, כך לדעתה "כולם מרוצים" ולאף אחד לא חסר באותו הרגע אף משחק, אף אחד לא מתוסכל וכך ישמר השקט היחסי והסטטוס קוו. אנו מזהים התנהגות כזאת אצל הורים לילד בכור כשלהורים עדיין אין את הניסיון איך להתנהל בדרך המותאמת לילדם בפן הרגשי והחברתי.
הילדה הוסיפה כי חברותיה לא מוכנות ללמוד ממנה חוקי משחק "חדשים" שהיא מכירה(הן מבינות שהיא המציאה כללים המתאימים לה ללא קשר לכללי המשחק) ולכן היא נמנעת מלשחק איתן.
על פניה ניכר עצב רב שהציף רגשות של בלבול ותסכול, אכן הילדה לא הבינה את מצבה החברתי ולא היה לה מושג כיצד לפעול באופן מותאם. הילדה הציגה בקליניקה התנהגות טבעית בכך שלא יכלה להכיל "הפסד", והנאתה ממשחק היתה מוגבלת רק לניצחון ועליונות/שליטה. מכך ניתן להבין בבירור היה כי לילדה אין כמעט כישורים חברתיים בסיסיים כמו לשתף חברים , לשתף פעולה, לחלוק, לדעת להתפשר ולוותר, להנות ממשחק גרידא, ולפיכך היא מנותקת ומרוחקת חברתית, פקשנות הסיטואציות החברתיות שלה אינו תואם מציאות.
לאחר מספר מפגשים טיפוליים התנהגותיים והדרכת הורים שינו ההורים את גישתם ועמלו כדי לעזור לבתם לשנות את הרגליה.
בשיחת הסיכום עם ההורים הובן כי הפער בהתנהגות בין ילדיהם נובע מכך שעם בנם הצעיר תפיסתם החינוכית היתה שונה והם לא פירשו משחקי ילדים בצורה של שתלטנות ואגרסיביות אלא זרמו עם מה שהציעו הבנים בינם לבין עצמם כמו גם על בנם הזכר הם סמכו שידע להתמודד. בעוד עם בתם הם דאגו יותר והיו עסוקים בהגנת יתר.
חשוב, לשים לב מתי שריוני ההגנות בהם אנו משתמשים כדי "להגן" על ילדנו הופכים להיות בעוכרינו וכן כי בעצם פעולת ההגנה בה אנו נוקטים, אנחנו יוצרים מצב הפוך לגמרי מכוונתנו הטובה וגורמים לילדנו להיפגע באופן ישיר.
ד"ר שרון בר
מטפלת משפחתית וזוגית מוסמכת