ביום 4/5/2011 ניתן בביה"ד הארצי לעבודה פס"ד בעניינה של פלונית (עב"ל 543/09) אשר תבעה לראות בתשלום המענק הרבע שנתי ששולם לה, כשכר חדשי רגיל, ולכלול אותו בשכר הקובע לחישוב דמי לידה.
רקע עובדתי
המבוטחת עבדה כסוחרת יומית במוצרים פיננסים ובצעה עסקאות קצרות טווח.
הסכם העבודה עם מעסיקה כלל 2 רכיבים: תשלום קבוע, ותשלום רבעוני משתנה ששולם לה אחת ל-3 חודשים. סכום המענק נגזר מהיקף העסקאות שביצעה באותו רבעון.
לפי לשון ההסכם נקבע כי המבוטחת תהא זכאית למענק רבעוני שישולם לה בתום כל רבעון בשיעור 20% מהרווח "לפי פעלו של העובד". "סכום הבונוס יקבע ע"י מנכל המעביד על פי הנתונים שהוצגו בפניו לשיקול דעתו..."
בעקבות לידת בנה, המבוטחת הגישה למוסד לביטוח לאומי (להלן- המל"ל) תביעה לדמי לידה והמל"ל חישב את דמי הלידה על פי בסיס השכר ברבע השנה שקדם ללידה.
המל"ל לא כלל בחישוב את מלוא המענק הרבעוני אלא את שכר היסוד, תוך תוספת החלק ה-12 של המענק הרבעוני בהתאם לכללי פריסת שכר.
בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי (תשלום ופטור מתשלום דמי ביטוח) התשנ"ה-1995 (להלן- התקנות), אם "תשלום נוסף" עולה או שווה ל- 25% מהשכר החודשי הרגיל באותו חודש, יש לפרוס את "התשלום הנוסף" ל- 12 חדשי העבודה רטרואקטיבית, כולל החודש שבו שולם "התשלום הנוסף".
עמדת המל"ל הינה, שהבונוס הנו בגדר של "תשלום נוסף" ומשום שעלה על רבע מהשכר החודשי הרגיל, נפרס.
בית הדין האזורי תמך בעמדת המל"ל וקבע כי המענק הרבעוני שולם למבוטחת כנגזרת של עמידה ביעדים, ולכן אינו נחשב כשכר חדשי רגיל.
טענות הצדדים
עמדת המבוטחת
אין להיצמד למשמעות המילולית כאשר אינה עולה בקנה אחד עם התכלית החקיקתית. יש להבחין בין שכר ידוע מראש, שמשתלם במועד ידוע, לבין נורמה חד פעמית שיסודותיה אינם מוגדרים.
המענק הרבעוני הינו חלק משכר החודשי הרגיל והוגדר במפורש בהסכם העבודה. המענק משולם לה בהתאם לדיווחים על עסקאות שביצעה.
לא הייתה מניעה לשלם לה את המענק מדי חודש, החלוקה לרבעונים נבעה משקולי נוחות של המעסיק.
עמדת המל"ל
המענק הרבעוני מותנה בקיום תנאים מסוימים ולכן אינו יכול להיות חלק משכר חדשי רגיל, אלא מהווה "תשלום נוסף" ולפיכך יש להחיל עליו את כללי הפריסה כאמור.
הכרעת ביה"ד הארצי
"תכלית תשלום דמי לידה מהווה תחליף הכנסה לשמירת רמת חייה בחופשת הלידה".
"תפקידו של השופט אינו לפרש את החוק פירוש מכני בלבד, עליו להעמיק חקור ולשקול את טובת הכלל והפרט..."
המל"ל טעה בדרך חישוב הגמלה מן הטעם שהמענק הרבע שנתי היווה למעשה דרך לחישוב שכרה עבור עבודתה הרגילה.
"הדבר נלמד גם מדרך ניסוחו של הסכם העבודה הקובע "מענק" החל מהעסקה הראשונה שתבוצע על ידי המערערת ללא "יעד מכירות" או מינימום רווחים, כתנאי לעצם קבלתו של המענק".
בית הדין קבע שהמענק הרבעוני, אינו מהווה הטבה הכפופה לשיקול דעת או תוספת מותנית, אלא הסכמה בין המבוטחת למעסיק כי השכר הרגיל יכלול סכום בסיסי קבוע, ובנוסף תקבל עמלה המחושבת על פי אחוז מסוים מרווחי העסקאות שתבצע.
חישוב דמי הלידה אמור להתבצע על פי אופי התשלומים מבחינה מהותית ללא קשר לשם שניתן להם.
בית הדין הארצי שוכנע כי התשלום שכונה "מענק רבעוני" היווה למעשה חלק משכרה החודשי הרגיל של המבוטחת, גם אם שולם אחת לרבעון, ולכן היה מקום לכלול אותו במלואו בעת חישוב הגמלה.
ביה"ד הארצי קיבל את הערעור.
נעיר כי אף שביה"ד טרח והדגיש את העניין החברתי הסוציאלי במקרה המיוחד של גמלאות לידה ודומיהן, הרי שמהניתוח המשפטי שביצע, וכך גם עולה מלשון הפסק, משתמע למעשה כי גם לעניין חישוב דמי הביטוח שנגבו מהמבוטחת (וכן לגבי עובדים ומענקים דומים), בוצעה פריסה "שלא כדין" ואין מקום כלל לבצע פריסה (לטוב או לרע) !!
נכתב ע"י מר חיים חיטמן
