בעשור האחרון חלה התקדמות משמעותית בכל הנוגע לפיתוחן של תרופות שכל ייעודן להאריך ולשפר את חייהם של חולי איידס בעולם. המחלה, שנחשבה עד לא מזמן למחלה סופנית והטילה אימה על כל העולם, ממשיכה לגבות חיי אדם מיותרים אמנם, אך נחשבת למחלה כרונית, הניתנת לטיפול, הווה אומר פריצת דרך משמעותית לכל 33 מיליון נשאי נגיף ה- HIV באשר הם.
עם זאת, לא ניתן להצהיר בוודאות כי החיים כנשא איידס הם פשוטים או קלים. נשאי הנגיף אמורים לנטול תרופות באורח קבע, לבקר תכופות את המרפאה, להישמר מפני כל וירוס, קטנטן ככל שיהיה, היות ומשמעות העובדה שהם נשאי נגיף איידס הינה שמערכת החיסון בגופם אינה מתפקדת כראוי, ולכן כל התעטשות יכולה לגרום להתפרצות המחלה, לעתים אף לאשפוז, ולחולשה קשה.
אחת למספר חודשים עליהם לגשת ולבצע בדיקות איידס על מנת לוודא את רמת ההתגוננות של הגוף מפני הנגיף, בדיקת איידס כאמור אינה כואבת, אך כל ההתעסקות בה כעניין שבשגרה, אינה נעימה לכל הדעות.
נוסף על הרובד הרפואי ישנו ההיבט החברתי- תפיסתי. נשא איידס נאלץ להסתיר את היותו חולה, סוד שבדרך כלל סופו להתגלות, ולא תמיד בכבוד מינימלי. גם בשנות האלפיים החברה נוטה לראות בנשאי איידס חולים סופניים, שחלו בעקבות התנהלות מינית לא שקולה וניהלו אורח חיים נהנתני, וכי יש להוקיע אותם מהנורמה, וחוששים לבוא עימם במגע. לאותם אנשים יש להזכיר כי הדבקה באיידס עשויה להתרחש גם אחרי מגע מיני לא מוגן אחד בלבד, ואף מבן זוג קבוע (עיין ערך עפרה חזה ז"ל), הגם שיש מקרים שההדבקה אינה תוצר של מגע מיני כלל, כמו שימוש במזרק שלא חוטא קודם לכן, וכיוצא בזה.
אין ספק כי ההתמודדות הקשה ביותר היא פגיעה בזוגיות, אם הייתה או אם מעוניינים בה, גם כאן מעורבים פחדים ממוות, הדבקה וסכנה ממשית, עם הצורך בקבלה ושמירה על אורח חיים "רגיל" עד כמה שניתן.
לפיכך, לצד פיתוחן של תרופות לחיסול וטיפול בנגיף האיידס, הרי שרצוי מאוד לדרוש ולהגביר את המודעות גם למחלה, וגם לקבלתם של החולים אל שורותיה של החברה.
סטודנטית לתקשורת וייעוץ ארגוני, בת 28, אוהבת להביע דעה ויש לי לי תמיד יותר ממילה אחרונה לומר.
