שאלה: אני לומד קבלה לבד חמש-עשרה שנים לערך, וזוכר בעל פה דפים שלמים מתוך ספר הזוהר וכתבי האר"י. לאחרונה שמעתי שאתה מסביר, שאת חכמת הקבלה אפשר ללמוד רק מפי רב מקובל. איך הדבר מתיישב עם צורת הלימוד שלי ושל אחרים שלומדים כמוני?
תשובה: חכמת הקבלה נקראת כך מפני שהיא נמסרת ומתקבלת מדור לדור, מרב לתלמיד. בספרי הקבלה מדובר על עולם עליון, רוחני, שנפרד לחלוטין מהעולם שלנו, שאותו אנו מרגישים ורואים.
כדי להתחיל להרגיש ולהבין את הכתוב בספרי הקבלה, אדם זקוק לשנים של הדרכה והכ?וונה מפי מקובל שכבר עבר את הדרך הרוחנית וגילה את העולם העליון. רק מקובל אמיתי יכול להסביר לאדם אחר על המשמעות האמיתית של כתבי הקבלה.
מכיוון שהרוחניות מופשטת מזמן, מקום ותנועה, מילים מהעולם שלנו אינן יכולות לתאר אותה.
המקובלים יצרו בינם לבין עצמם שפת קוד מיוחדת שנקראת "שפת הענפים". באמצעות שפה זו הם החליפו ביניהם רשמים וידיעות, ותיארו את השגותיהם הרוחניות בספרים שכתבו.
על מנת לעשות זאת, הם עשו שימוש במילים מהעולם שלנו, אך השתמשו בהן רק כדי לתאר מצבים ותהליכים בעולם העליון.
לדוגמא: כאשר המקובל כותב את המונח "חיה", הוא אינו מתכוון לבעל חיים בעולם שלנו, אלא הוא מתאר שורש רוחני מסוים בעולם העליון, שעליו מצביעה המילה "חיה".
לכן כל אדם שרוצה לפענח את הקוד הזה, זקוק למורה - מקובל שי?פ?ת?ח אותו בפניו ויאפשר לו לגלות את מה שמסתתר מאחורי המילים. אם אדם קורא בספרים ללא ההדרכה הנכונה, הוא יכול להבין מהם את הרובד החיצוני בלבד, כלומר, רק את משמעות המילים שמוכרת לו מהעולם שלנו. ואז, במקום להבין ולהרגיש את העולם הרוחני שעליו כתבו המקובלים, הוא מתאר לעצמו את העולם הגשמי וחושב שרק עליו מדובר.
בעל הסולם כותב על כך בספרו תלמוד עשר הספירות: "אותם שלא נפקחו עיניהם במראות השמיים, ועדיין אין להם אותה בקיאות של יחסי ענפי העולם הזה אל שורשיהם בעולמות העליונים, המה נמצאים כאן כעורים מגששים קיר. כי לא יבינו אף מילה אחת כמשמעה האמיתי, שהרי כל מילה היא שם של איזה ענף ביחס שורשו, זולת אם שיקבלו הפירוש מפי חכם מובהק הממציא את עצמו להסביר העניין בשפה המדוברת. שהוא בהכרח כמו מעתיק מלשון אל לשון, דהיינו משפת הענפים לשפה המדוברת, כי אז יוכל להסביר את המושג הרוחני איך שהוא" (הסתכלות פנימית, חלק א').
שאלה: באחת התכניות שלכם שמעתי שנשמה של אדם לא מתגלגלת בתוך גוף של בעל חיים. אבל בספר "שער הגלגולים" של האר"י קראתי שנשמה כן יכולה להתגלגל בבעלי חיים, בצמחים ואפילו באבנים. איך הדברים מסתדרים יחד?
תשובה: תודה לך על השאלה, זו באמת טעות נפוצה מאוד בימינו. כפי שהסברנו, חכמת הקבלה עוסקת רק בכוחות רוחניים, ולא במה שקורה במישור העולם הזה. לכן, כשהמקובלים משתמשים במילים כמו "אבן", "חיה" וכן הלאה, הם עושים זאת רק כדי לתאר מצבים רוחניים שעוברת הנשמה שלנו. אבל כדי להבין בצורה מעמיקה יותר את נושא גלגול הנשמות, עלינו לפרש את המושג "נשמה". נשמה היא כלי הרגשה רוחני, "חלק אלוקה ממעל". כשהאדם זוכה לכלי החישה הרוחני שנקרא "נשמה", הוא חווה מהפך פנימי, וחוצה את "המחסום" שמפריד בינינו לבין העולם העליון. אז הוא מתחיל להרגיש את הרוחניות.
מכך מובן, שלנשמה אין קשר לגוף הפיזי שלנו. לכן אנו יכולים להשתיל איברים מגוף לגוף, לקבל תרומות דם וכן הלאה, ובכל הפעולות האלה אין השפעה על החלק הרוחני שבנו.
בספרים רבים, כמו "שער הגלגולים" של האר"י, מוזכרים המונחים "דומם", "צומח", "חי" או "מדבר". אבל מונחים אלה מתייחסים אך ורק לפנימיות נשמת האדם, ומתארים את דרגות ההתפתחות השונות שלה.
כשהמקובלים משתמשים במונח "גלגול", הם מתכוונים לשינוי מ?ד?רגה שעוברת נשמתו של האדם בתהליך ההתפתחות הרוחנית שלה, ולכך בלבד. לכן כשהם כותבים למשל, שנשמת האדם מתגלגלת באבן, כוונתם ללמד את הקורא, שהנשמה עוברת מ?ד?ר?גת התפתחות רוחנית אחת לדרגת התפתחות אחרת, שנקראת דרגת "אבן".
מורי, הרב ברוך שלום הלוי אשלג (הרב"ש), כותב על כך בשם אביו, בעל הסולם, במאמר הראשון בספר שמעתי: "ואפשר לומר שמובא בספרים שלפעמים האדם בא בגלגול חזיר. ויש לפרש על דרך שהאדם מקבל רצון וחשק לקבל חיות מדברים שכבר אמר עליהם שהוא פסולת, ועכשיו הוא רוצה לקבל מהם מזונות".
להרחבה בנושא, אתה מוזמן לעיין במאמר "מהות חכמת הקבלה" של בעל הסולם וכן בספר "תלמוד עשר הספירות", בהסתכלות פנימית, חלק א'.
שאלה: בשנים האחרונות אני עוסק במדיטציה קבלית, עשיתי כמה קורסים בתחום, ולשם כך אני נעזר בספרו של המקובל רבי חיים ויטאל. אבל לאחרונה קראתי בעיתון שלכם שהמושג "מדיטציה קבלית" לא קיים. כיצד זה ייתכן?! הרי רבי חיים ויטאל כותב על כך במפורש.
תשובה: כדאי לציין שבאף אחד מכתבי הקבלה המקוריים לא מופיעה המילה "מדיטציה", או מילה דומה לה. בנוסף לכך, גם הפעולה שנקראת "מדיטציה קבלית" בכל מיני חוגים או קורסים למיניהם, אינה קיימת בקבלה.
בכל כתבי הקבלה, ובכללם כתבי האר"י, שנכתבו על ידי רבי חיים ויטאל, מוסבר דבר פשוט אחד: כל הבריאה היא רצון ליהנות. והרצון הזה יכול להימצא בשני מצבים בלבד: במצבו המקולקל – עם כוונה לקבל לעצמו, או במצבו המתוקן – עם כוונה לתת (לאהוב) לזולת.
איך זה קשור למדיטציה קבלית?בתהליך הפנימי של תיקון הנשמה, המקובל עובד בשיטה שמכונה בקבלה ג' (שלושה) קווים.
העיקרון לעבודת המקובל הוא פשוט, בתחילה הוא "לוקח" חלק מהרצון האגואיסטי המקולקל, שנקרא "קו שמאל", מתקן אותו בעזרת כוח האור הרוחני, שנקרא "קו ימין", וכך בונה בתוכו את "הקו האמצעי" ומתקדם ברוחניות.
עבודה זו מתבצעת כולה בשינוי כוונות האדם, ולכן היא נקראת בקבלה "עבודה בכוונה".
מי שאינו בקי בחכמת הקבלה, מפרש בצורה לא נכונה את משמעות המושג "עבודה בכוונה", ומצמיד אליו מושגים שזרים לקבלה דוגמת "מדיטציה".
ומה לגבי מדיטציה על אותיות?מקורן של האותיות הוא מעולם האצילות. מקובל, שמשיג את עולם האצילות מתאר את הכוחות שהוא מגלה בו בצורת אותיות. לא ניתן להגיע להרגשה רוחנית כלשהי מתוך דמיונות למיניהם על מבנה האות א' – הצ'ופצ'יק למעלה וזה שלמטה והקו האלכסוני ביניהן... מקובל משיג בתוכו את המבנה הרוחני שהאות מבטאת, את השורש הרוחני שעליו היא מרמזת. אבל כדי להרגיש זאת, צריך קודם להשיג את המדרגה הרוחנית של עולם האצילות.
אני יכול לומר לך, שאני מלמד את חכמת הקבלה כפי שקיבלתי אותה ממורי, הרב ברוך שלום הלוי אשלג (הרב"ש), בנו הבכור וממשיך דרכו של בעל הסולם. למדתי אצלו משנת 1979 ועד ליום פטירתו בשנת 1991. הייתי עוזרו האישי, תלמידו, ומעולם לא שמעתי אותו מזכיר משהו שדומה בצורה כלשהי לנושא המדיטציה.
