לאכול, להתענג, להשמין 

טיפולים עתידיים באכילת יתר ובהשמנת יתר יכללו, ככל הנראה, תרופות כגון נוגדי גרלין (הורמון הרעב), שיפריעו למנגנון התמריצים. זאת, הודות להבנה הנוירו-ביולוגית המתגבשת לגבי תפקידה של מערכת התגמול במוח בוויסות משקל הגוף.

צריכת מזון אינה מונעת רק על-ידי הצורך באנרגיה. מזונות טעימים, מתגמלים, עשירים בסוכר ושומן, כגון שוקולד, יכולים לעודד אכילה, גם כאשר אנחנו שבעים. החוויה המענגת החיובית בהקשר של צריכת האוכל מסייעת בהבטחה, שנקבל תזונה מגוונת ומספיקה מהסביבה.

אהבת האוכל הוא הרכיב הנהנתני המשקף את החוויה המידית או את הציפיה להנאה. הסיפוק הוא הרכיב המחפש גמול או תמריץ מניע, והגורם לתיאבון מוגבר, תשוקה למזון והתנהגויות אחרות המיוחסות למוטיבציה מוגברת לחיפוש מזון.

בעוד אהבת האוכל והרצון לאוכל קשורים זה לזה בצורה הדוקה, ברור לנו מאנשים המכורים לסמים כימיים כי פעילות חיפוש תגמול יכולה להתרחש גם בהיעדר הנאה.

אוכל מתגמל – איך זה עובד?

כדי להבין את מערכת התגמול יש להבין את תהליך האינטראקציות בין בקרה מטבולית ונהנתנית של צריכת מזון אצל אנשים במשקל רגיל ואנשים עם השמנת יתר.

מזונות טעימים מחזקים את צריכתם בכך שהם מגבירים, הן את רכיב המוטיבציה והן את הרכיב המענג בתהליך הגמול. בעוד אותות הבקרה יכולים לעצור את חיזוק הצורך במזון אצל אנשים במשקל רגיל, אצל אנשים עם השמנת יתר, הדבר אינו קורה.

יתרה מזאת, צריכת מזון מוגברת אצל שמנים משקפת, ככל הנראה, תזוזה בנקודת הפיצוי מאוכל, המאופיינת על ידי צורך נהנתני מוגבר או מוטיבציה מוגברת לפצות על מחסור מענג אחר.

ביס אחד יותר מידי

אצל אנשים מסוימים, פעילות גופנית מגבירה את הערך המתגמל של האוכל, ולכן מפחיתה את השפעת הפעילות על הירידה במשקל. צריכת יתר עלולה לשקף תגובתיות מוגברת של מעגלי התגמול למזונות מתגמלים.

במחקר שנעשה, אנשים עם השמנת יתר דיווחו על הנאה מוגברת והדגימו חיזוק רב יותר לאחר אכילת מזונות עתירי סוכר ושומן, לעומת אנשים רזים.

אכילת יתר, כמו הימורים או התמכרות לסמים, עלולה לשקף תסמונת של מחסור בתגמול, שהשלכותיה עלולות להיות במוטיבציה להשיג את התגמול, במקרה הזה – האוכל.

נראה סביר למדי, כמו במקרה של התמכרות לסמים כימיים, שאנשים בעלי נטייה להשמנת יתר ידגימו הנעה נהנתנית מוגברת בשלבים המוקדמים של המחלה, אבל עם חשיפה מוגברת למזונות מתגמלים, הערך המענג שלהם ירד, ואילו המוטיבציה להשיג את התגמול תגבר. כלומר, אכילה מוגברת כדי לפצות על מחסור גובר בתגמול המענג.

לראותו בלבד - אוכל

ישנם מחקרים נוספים שמספקים הוכחות ישירות לגבי מנגנון תגמול משובש אצל אנשים עם השמנת יתר. במחקרים אלה נבדקה התגובה המוחית לצריכת מזון או לצפייה במזון. הנתיבים המגיבים לצריכת מזון מעורבים ככל הנראה בהנאה החושית של חוויית האכילה, ואילו אלה המגיבים לתמונות של מזון חשובים ככל הנראה למוטיבציה תמריצית.

לאנשים שמנים יש תגובה גבוהה יותר לתמונות של מזון, בהשוואה לרזים. נתונים אלה מצביעים על כך שאנשים שמנים שונים מרזים מבחינת עיבוד התגמול. הפעילות המופחתת של הנתיבים הקשורים באהבת האוכל מפוצה על ידי פעילות מוגברת של הנתיבים הקשורים במוטיבציה תמריצית.

ניתוח בריאטרי ותגמול ממזון

השאלה היא האם חשיפה ארוכת טווח למזונות משמינים מתכנתת מחדש את נקודת השיא הקיימת אצלנו במוח לגבי תגמול ממזון.

ישנן ראיות לכך שתוצאה מוצלחת, מבחינת הירידה במשקל, לניתוח מעקף קיבה, עשויה לשקף שינויים בנקודת השיא המענגת של מזון. מטופלים שעברו ניתוחים בריאטריים לא רק בוחרים מזונות בריאים יותר, אלא שהגישה שלהם והתשוקה שלהם לאוכל עברו שינוי.

מערכת התגמול נותרת היעד העיקרי לפיתוח טיפולים עתידיים, במיוחד טיפולים המשנים את הערך המתגמל של האוכל. הודות למחקרים נוירו-ביולוגיים, בטיפולים העתידיים ישולבו תרכובות, שינסו לחקות את איתותי הקיבה למוח, בהתאם לשינויים שעוברים מטופלים לאחר ניתוח בריאטרי.