הקשר בין השמנת יתר ומחסור בויטמין D 

מחקר חדש מוסיף לראיות הקיימות הקושרות בין השמנת יתר לבין רמות נמוכות של ויטמין D. ממצא זה יכול לעזור ולהסביר מדוע הקילוגרמים העודפים מגבירים את הסיכון לחלות במגוון רחב של מחלות.

לפי המחקר, גופם של אנשים, הסובלים מהשמנת יתר, אינו מצליח להמיר את ויטמין D לצורתו ההורמונלית הפעילה.

מהלך המחקר

החוקרים מדדו את רמת הויטמין D ואת הצורה ההורמונלית הפעילה שלו, 1,25(OH)2D בקרב כ-1,800 מטופלים, שהגיעו למרפאה לטיפול בהשמנה בנורבגיה. רוב האנשים סבלו מהשמנת יתר ו-11 אחוז מהם סבלו מהשמנה חולנית עם BMI 40 ומעלה.

ככל שמשקלם של הנבדקים היה גבוה יתר, כך רמת הויטמין D בגופם הייתה נמוכה יותר, אומרת ד"ר זויה לגונובה, אחת החוקרות במרכז הרפואי Rikshospitalet-Radiumhospitalet באוסלו. לגונובה מסבירה כי הגיוני שהשמנת יתר קשורה לרמות נמוכות של ויטמין D, כי זהו ויטמין המתמוסס בשומן. המחקר פורסם במגזין Journal of Nutrition.

"הרבה מהויטמין D המופק בעור או מגיע מהתזונה מתפזר ברקמות שומן", היא אומרת, "אנשים שמנים אולי מקבלים ויטמין D בכמויות זהות לאנשים שאינם שמנים - מהשמש, ממזון או מתוספים, אולם רמות הויטמין בדמם נוטות להיות נמוכות יותר".

התלבטות החוקרים בסוגיית ויטמין D והשמנת יתר

כמו הסידן, גם ויטמין D ידוע כחשוב לבריאות העצם. עם זאת, בשנים האחרונות מחקרים הראו שהויטמין ממלא תפקיד במגוון מחלות, בהן מחלות לב, סוכרת וסוגים מסוימים של סרטן. אולי אין זה מקרה, שהשמנת יתר היא אחד מגורמי הסיכון הידועים לרבות מהמחלות האלו, אומרת לגונובה.

החוקרים טוענים כי יתכן שבדיקת רמות ה-1,25(OH)2D יכולה להוות מדד טוב יותר לכמויות ויטמין D אצל שמנים.

ד"ר קליפורד ג. רוזן מה-  Maine Medical Center Research Instituteלא השתכנע, וטוען שקשה ויקר יותר למדוד את ה-1,25(OH)2D וכי זהו איננו מדד מספיק טוב לאבחן את מצב הויטמין D בגוף. עוד הוא מוסיף, כי בעוד אנשים עם עודף משקל אמנם נוטים להיות בעלי רמות נמוכות יותר של ויטמין D, הרלוונטיות הקלינית של עובדה זו אינה ברורה.

לגונובה ועמיתיה, לעומת זאת, מסכמים כי אנשים עם עודף משקל יזדקקו לתוספת ויטמין D לתזונה שלהם, או לחשיפה רבה יותר לשמש, מאשר אנשים רזים. "יתכן שאנשים שמנים יזדקקו ליותר ויטמין D כדי להגיע לאותן רמות בדם הקיימות אצל אדם במשקל רגיל", אומרת לגונובה.

המינון הנכון של ויטמין D

עדיין לא ברור אם נטילת כמויות גדולות של ויטמין D בצורת תוסף מועילה או אפילו בטוחה, ללא קשר למשקל הגוף של האדם, אומר רוזן. רוזן, שחוקר את מחלת האוסטיאופורוזיס, ישב בפאנל מומחים שבדקו את מחקר הויטמין D והגיעו למסקנה, שרוב האנשים מקבלים מספיק ויטמין גם ללא נטילת תוספים.

הפאנל, שכונס על ידי הקבוצה המייעצת העצמאית לנושא מדיניות הבריאות של המכון לרפואה, פירסם את ממצאיו לאחרונה. הועדה מצאה שהראיות לפיהן יש לתוספי ויטמין D תפקיד במניעת מחלות, שאינן קשורות לעצם אינן חד-משמעיות.

עוד הוועדה הזהירה כי צריכת ויטמין D בכמויות של למעלה מ-4,000 יחידות בינ"ל ליום מגבירה את הסיכון לגרום לגוף נזק.

ד"ר סו שאפסס, מרצה למדעי התזונה באוניברסיטת Rutgers, ישבה גם היא בפאנל האמור וסבורה כי הממצא לפיו לויטמין D תפקיד מגן מפני מחלות הקשורות לעצם משכנע, אולם רחוק מלהיות חד-משמעי. "אנו יודעים כי מחסור בויטמין D איננו דבר טוב, אבל רוב האנשים אינם סובלים ממחסור כזה", היא אומרת, "וישנן יותר מדי שאלות בלתי פתורות מכדי שנוכל להמליץ לאנשים ליטול מינונים גבוהים של ויטמין D בצורת תוסף".

רוב האנשים מגיל שנה ועד גיל 70 - צריכים לצרוך יותר מ-600 יחידות בינלאומיות של ויטמין D ביום כדי לשמור על בריאותם. אנשים בשנות השבעים לחייהם ומבוגרים יותר זקוקים ל-800 יחידות בינלאומיות.

קשה לצרוך 600 יחידות בינלאומיות של ויטמין D מהמזון בלבד. כוס חלב מועשר או מיץ תפוזים מכילה 100 יחידות. המקורות הטובים ביותר הם דגים שומניים - מספר מנות סלמון יכולות לספק כמחצית מהצריכה היומית. מקורות טובים אחרים הם דגנים מועשרים בויטמין  D.

לגבי סידן, ההמלצה לצרוך כ-1,000 מיליגרם סידן ביום לרוב האנשים הבוגרים, 1,000-700 מיליגרם לילדים צעירים, ו-1,300 מיליגרם ביום לבני נוער ולנשים לאחר הפסקת המחזור.