השמנה בטנית 

משקל יתר הוא לא רק שאלה של טעם אסתטי: הספרות המדעית כבר הוכיחה שהוא מקצר את תוחלת החיים, גורם למחלות לב וכלי דם, גורם לסוכרת, עודף שומנים בדם, תשניק נשימה בשינה, מעלה את הסיכון ללקות בסרטן, ללקות באימפוטנציה ובאלצהיימר ולאבד את הפוריות, וזה רק על קצה המזלג.

השמנת יתר נובעת מגורמים רבים, בהם גנטיקה, סביבה, חברה, סיבות פסיכולוגיות, תרבותיות, הורמונליות וחוסר בפעילות גופנית.

בניגוד למה שמקובל לחשוב, אנשים שסובלים מהשמנה קיצונית אינם בעלי "אופי חלש" או סובלים מבעיות של שליטה בדחפים. הטיפול במחלה כולל שינוי בהרגלי התזונה ועיסוק בפעילות גופנית.

לעתים מתלווה לכך גם טיפול בתרופות מרשם להרזייה. חרף זאת, בשלב מסויים בתהליך ההשמנה, צפוי אדם לעבור נקודת אל-חזור, שממנה קשה יהיה לו לרזות ולשמר את משקל גופו התקין לאורך זמן. לגבי אנשים הסובלים מהשמנה קיצונית גם ניתוחי הרזיה באים בחשבון.

על אגס ועל תפוח - השמנה באיזור הכרס מסוכנת לבריאות הרבה יותר מאשר השמנה באיזור הירכיים

הבריאות שלנו אינה מושפעת רק מכמות השומן שבגופנו, אלא ממשתנה חשוב נוסף: היכן הוא נוטה להצטבר אצלנו.

אנשים שנוטים לצבור שומן בעיקר באיזור הירכיים והעכוז נחשבים לבעלי צורת אגס, ואילו אלה שצוברים שומן במיוחד באיזור הבטן נחשבים לבעלי צורת תפוח.

באנשים עם צורת אגס הירכיים רחבות יותר מאשר הכתפיים, משום שהם נוטים לצבור שומן בירכיים. אנשים עם השמנת אגס מרכזים את עודף המשקל מתחת לקו המותניים ויש להם פחות סיכון לפתח מחלות כמו סוכרת, מחלת לב, שבץ מוחי ויתר לחץ דם בהשוואה לאנשים עם מבנה גוף בצורת תפוח.

אנשים עם מבנה גוף בצורת אגס נוטים לאבד משקל בחלק העליון של גופם, כך שצורת גופם לא משתנה בהרבה בעת הירידה במשקל.

עם הזמן, כשמחמירה העמידות לאינסולין, אנשים שנטו לצבור שומן מתחת לקו המותניים יחלו לצבור שומן גם מעל החגורה ויחלו לסבול מאותן התחלואות שחבריהם בעלי צורת התפוח סובלים.

באנשים עם צורת תפוח השומן מצטבר באזור הבטן, החזה וסביב איברים פנימיים כמו הלב. אנשים אלה חשופים יותר לבעיות רפואיות כמו מחלת לב כלילית, סוכרת, שבץ מוחי, יתר לחץ דם ואבנים בכיס המרה.

צורת תפוח אופיינית בעיקר לגברים, אולם נשים נוטות לפתח צורת תפוח באמצע החיים במיוחד לאחר גיל הבלות, זאת משום שבהעדר הורמונים נשיים הגוף נוטה לצורה "גברית".

קיימות עדויות שהגוף נוטה לצבור מאגרי שומן בטניים במצבי דחק ממושכים. במצבי דחק משתחרר בגוף הורמון הקורטיזול והוא גורם להצטברות מרכזית של שומן. באוניברסיטת "ייל" בבוסטון נחקרו 60 נשים והודגם שככל שהן היו ביותר מתח הן צברו יותר שומן בטני.

במילים אחרות, אנשים הנוטים לפתח גוף בצורת תפוח הם גברים לחוצים בכל גיל ונשים מבוגרות תחת לחץ.

ניתן להפחית את האפקט של צורת תפוח על ידי דיאטה מתונה, פעילות ספורטיבית יומית, טכניקות להפגת מתחים וניהול אורח חיים בריא. הדבר עשוי למנוע את קשת המחלות הנלוות להשמנה.

מהי חשיבותו של היחס בין היקף המותניים להיקף הירכיים?

הסיכון לפתח סוכרת מבוגרים ולחטוף התקף לב ניתן לניבוי לא רק ממימדי ההשמנה עצמה.

לפי הנחיות ארגון הבריאות האמריקאי, היקף המותניים נמצא ביחס ישיר לסיכון מוגבר להתפתחות סוכרת, עודף שומנים בדם, יתר לחץ דם ומחלת לב. זאת כאשר ערך אינדקס מסת הגוף שלכם נע בין 25 ל-35.

היקף מותניים יכול להיות שימושי לגבי אנשים עם משקל גוף תקין או עם עודף משקל לפי ה-BMI המחושב להם. כך לדוגמה, ייתכן בהחלט שלאתלט עם מסת שריר גבוהה יהיה ערך BMI גבוה מ-25. אולם בה בעת היקף המותניים שלו יהיה תקין, ולפיכך אין להחשיבו כסובל מעודף משקל.

עם זאת, עלייה בהיקף המותניים יכולה להעיד על הצטברות יתר של שומן בטני, וזהו מצב שמעלה את הסיכון להתקף לב ולמחלות לב כליליות.

כדי לקבוע את היקף המותניים שלך, יש למדוד באמצעות סרט מדידה את היקף הגוף באיזור הצר ביותר של המותניים, מבלי לגרום לכך שהסרט ילחץ על העור. היקף המותניים המומלץ הוא עד 95 ס"מ לגברים ועד 80 ס"מ לנשים.

לאחר מכן יש למדוד את היקף הירכיים באיזור בעל ההיקף הגדול ביותר. היחס בין שניהם (היקף המותניים לחלק להיקף הירכיים), שנקרא גם  WHR (כלומר: Waist Hip Circumference) ייתן לך את מידת הסיכון שלך לפתח מחלות נלוות להשמנה.

יחס המותניים-ירכיים המומלץ לנשים הוא 0.8, ולגברים - עד 0.95. יחס גבוה מכך מצביע על השמנה עם מבנה גוף בצורת תפוח, המביאה לסיכון מוגבר להתפתחות מחלות לב, סוכרת ויתר שומנים בדם.

עצם צורת הגוף כמובן שאינה מהווה סיכון בפני עצמה, אולם כאשר משמינים, המצב הופך מסוכן יותר לבעלי צורת תפוח.

על פי התוצאה שקיבלת, אפשר לדעת את הסיכון שלך להתפתחות מחלות. גברים שהערך שלהם נמוך מ-0.95 נמצאים בסיכון גבוה; בין 0.95 ל-1 - סיכון בינוני; ומעל 1 - בסיכון גבוה. נשים שהערך שלהן נמוך מ-0.8 נמצאות בסיכון נמוך; בין 0.8 ל-0.85 - סיכון בינוני; ומעל 0.85 - בסיכון גבוה.

אגב, יחס היקף מותניים - ירכיים הוא לא רק מנבא טוב להתפתחות מחלות, אלא גם קריטריון חשוב בתחום המשיכה המינית. מחקרים שנערכו בנושא הראו כי נשים שהיחס מותניים-ירכיים שלהן עומד על 0.7 - נחשבות בעיניי גברים לנשים היפות ביותר. זהו היחס של מרילין מונרו, סופיה לורן וקיית מוס. ואלו רק דוגמאות בודדות.

ההשמנה בישראל - מגיפה של ממש, הגברים שמנים יותר, הנשים יותר בדיאטה

בהשוואה בין נשים וגברים בישראל, גברים יותר מנשים סובלים מעודף משקל והשמנה, וזאת ביחס של  65 אחוז מהגברים לעומת 59 אחוז מהנשים.

ממדי ההשמנה בישראל על פי נתוני משרד הבריאות: 33% מהנשים ו45.8% מהגברים בישראל סובלים ממשקל עודף ועוד 25.8% מהנשים ו19.9% מהגברים סובלים מהשמנה עם BMI מעל 30.

למרות 'היתרון' הניכר לגברים, סה"כ 65.7% הסובלים מעודף משקל או השמנה, על הנשים  58.8%, בנוגע לשיעור ההשמנה, בכל קבוצות הדיאטה מהוות הנשים רוב מספרי בולט.

השמנה בטנית קשורה בסיכון לתחלואה

מחקר אוסטרלי חדש מצא קשר בין השמנה בטנית לבין סוכרת סוג 2, סינדרום מטבולי ומחלות קרדיו-וסקולאריות

מחקר שהתפרסם בגליון אוגוסט 2009 של כתב העת הרפואי The Medical Journal of Australia בדק קשר בין השמנה בטנית לבין תחלואה ותמותה בקרב 6,072 גברים ונשים בני 25 ומעלה.

החוקרים השוו בין תחלואת ותמותת משתתפים שסבלו מהשמנה בטנית לבין נבדקים בעלי היקף מותניים תקין בתחילת המחקר.

משתני המחקר כללו מדדי בריאות - סוכרת סוג 2, יתר לחץ דם, דיסליפידמיה, סינדרום מטבולי ומחלות קרדיו וסקולאריות, לאחר חמש שנים ותמותה לאחר שמונה שנים.

תוצאות המחקר הצביעו על קשר בין השמנה בטנית לבין שיעור של פי 2 עד 5 של הופעת סוכרת סוג 2, דיסליפידמיה, יתר לחץ דם וסינדרום מטבולי.

הסיכון לאוטם בשריר הלב בקרב הנבדקים השמנים היה גבוה בגברים, אך לא בנשים. שיעור מקרי המחלה המיוחסים להשמנה בטנית נע בין 13% ל-47%, כשהשיעור הגבוה ביותר נמצא ביחס לסוכרת סוג 2. לא נמצאו קשרים משמעותיים בין תמותה מכל הסיבות לבין השמנה בטנית.

ממצאי המחקר, אם כן, מאשרים שהשמנה בטנית טומנת בחובה סיכון מוגבר לפתח סוכרת סוג 2, סינדרום מטבולי ומחלה קרדיו וסקולארית.

מה צריך לעשות כדי להוריד את ה"צמיגים"?

מחקר חדש קובע שכדי להיפטר מהשמנה באיזור הבטן לא מספיק לעשות דיאטה, וחייבים להוסיף לה גם פעילות גופנית

השמנה באיזור הבטן היא לא רק מטרד אסתטי - אלא גם טומנת בחובה סיכון רפואי מוגבר לתחלואה. מחקר חדש מגלה שכדי לצמצם אותה אי אפשר להסתפק בדיאטה בלבד, וחייבים לצרף לה גם פעילות ספורטיבית.

המחקר נערך במשך 5 שנים באוניברסיטת Wake Forest, בהשתתפות 45 נשים בגיל המעבר שסבלו מהשמנה בטנית, ופורסם בגיליון אוגוסט של כתב העת International Journal of Obesity.

הנבדקות, שכל אחת מהן הוציאה בכל שבוע 2,800 קלוריות יותר מכפי שצרכה, חולקו ל-3 קבוצות: קבוצה אחת באמצעות דיאטה וללא התעמלות; הקבוצה השנייה באמצעות דיאטה והליכה מתונה; והקבוצה השלישית באמצעות דיאטה והליכה נמרצת.

החוקרים מדדו את משקל הנשים, היקפי גופן, אחוזי השומן הכלליים שלהן, ואת גודל תאי השומן באזור הבטן - לפני, במהלך ובתום הניסוי.  

המדענים מצאו שכל הנשים איבדו משקל ואחוזי שומן, ובנוסף על כך צמצמו את היקף המותניים והירכיים במידה דומה. אולם הקבוצה שביצעה דיאטה ללא התעמלות לא הקטינה את גודל תאי השומן באיזור הבטן, ולעומתן שתי הקבוצות שביצעו ספורט הקטינו את גודל התאים ב-18%. 

השמנת יתר מהווה, בין היתר, גורם סיכון להתפתחות סוכרת ומחלות לב. חרף זאת, לא כל מי שסובל מעודף משקל נמצא באותה רמת סיכון - ומי שמשמין בצורת "תפוח" מסכן את עצמו הרבה יותר ממי שהשומנים שלו הם בצורת "אגס".

"חשוב להמשיך ולחקור את התחום", אמרה מנהלת המחקר, ד"ר טונג'יאן יו מהמרכז הרפואי של אוניברסיטת Wake Forest בצפון קרוליינה, "אולם כבר כעת ברור שכדי להפחית את גודל תאי השומן באיזור הבטן חשוב מאוד לבצע ספורט".

איך יורדים בצורה מושכלת במשקל?

בכל שנה קשה לנו יותר ויותר להמשיך לאכול כל מה שמתחשק ולהישאר רזים, משום שקצב חילוף החומרים יורד עם הגיל. בדומה לכך, התנזרות מאוכל בכוונה לרדת במשקל, גם היא מורידה את קצב חילוף החומרים בגוף.

כיצד ניתן להתמודד עם מטבוליזם נמוך? רוטינה קבועה של תרגילים קרדיו-וסקולריים (למשל: אימונים אירוביים) יכולה לעלות את קצב חילוף החומרים שלך, ובמקביל לשפר את בריאותך ואת הכושר הגופני שלך. תמיד שווה להעלות את תדירות ותכיפות האימון הגופני על פני הורדת הקלוריות בניסיון להפחית במשקל.

ואיך מחשבים את הירידה במשקל? קילוגרם שומן גוף מכיל כ-7,000 קלוריות. לפיכך, אם ניצור הפסד שבועי של 7,000 קלוריות באמצעות דיאטה, ספורט או שניהם (שכמובן לוקח בחשבון את קצב שריפתן, על פי ה-BMR האישי שלנו) - אנחנו צפויים לאבד קילו אחד במשקל מדי שבוע. הקילו שנאבד מכיל, בממוצע, 75% שומן ו-25% מסת שריר.

החסך הקלורי יכול להיות מושג על ידי הגבלת צריכה קלורית בלבד, או על ידי הכנסת פחות קלוריות לגוף באמצעות דיאטה ושריפת יותר קלוריות על ידי ספורט. השילוב של דיאטה וספורט עדיף בטווח הארוך של שמירה על המשקל, ולמעשה הפחתה קבועה במשקל לאורך זמן קשה עד בלתי אפשרית אם לא מעלים את מינון האימון הגופני.

אם ברצונך לאבד שומן, כלל האצבע שאנו ממליצים עליו הוא להוריד 500 קלוריות מהצריכה היומית - אך לא יותר מ-1,000. למי שזקוק לרדת רק כמה קילוגרמים בודדים, הפחתה של 1,000 קלוריות מהתפריט היומי היא גבוהה מדי ודרמטית מדי, ואין בה צורך.

הקולג' האמריקאי לרפואת ספורט ממליץ שלא לרדת בצריכה הקלורית מתחת לסף של 1,200 קלוריות ליום לאשה ו-1,800 קלוריות ליום לגבר. וזו, אגב, צריכה קלוריות נמוכה מאוד.

שיטה נוספת להישאר בגבול הבטוח היא להפחית את הצריכה הקלורית היומית ב 15-20% בשלב ראשון, ולווסת אותה בהמשך לפי הצורך.

אנשים שסובלים מעודף ומשקל ומאבדים 7-10% ממשקלם עשויים לשפר באופן משמעותי את התחלואות הנלוות להשמנה, כמו סוכרת ויתר לחץ דם.

הדרך הבטוחה ביותר לרדת במשקל היא ירידה איטית וקבועה של 0.5-1 ק"ג בשבוע. כל ירידה מהירה יותר עשויה לגרום לך לאבד שריר במקום שומן, ולסכן אותך בהיווצרות אבנים בכיס המרה וחסרים בויטמינים.

בין אם רצונך לשמור על המשקל או לרזות, עליך לשפר את הרגלי התזונה שלך. מומלץ לאכול מזון מגוון, הכולל לחם ופסטה מחיטה מלאה, אורז מלא ודגנים נוספים, ו-5 מנות פירות וירקות ליום. גם פעילות גופנית יום-יומית כחלק משגרת החיים חשובה לשמירה על המשקל, ומומלץ לבצע לפחות 30 דקות פעילות ליום במרבית ימות השבוע.