ריקי שחם - יכין ובועז 

ממולי הרים מוריקי צל
מימיני טירה
ואני מביטה בה בטקסיות רבה
בוחנת אותה
ושוב מפנה פני אל עבר ההרים
והם כאילו לבשו עטרה צהובה לראשם
ואומרים לי כל שנייה שלום
ואני אומרת
להתראות.
מאחורי שפעה של עצי גינקו
ואני חושבת
שאני לא מצליחה לחזות דבר מראש
אפילו שהכל צפוי.
משמאלי עצי אלון עתיקים
ואני חושבת על הדיאלקטיקה
שאני מייצרת עם המתים
כמו הוכוח שנהלתי היום עם
חנה ארנדט
לגבי הבאנליה של הרוע.
עכשיו ההר מולי מלכותי כל כך
ואני לועסת בתאווה
גרעיני אבטיח
ואז אולי אצא לגן,
מיד,
ואקטוף לי עגבניה של בוקר
אפילו שעכשיו אחר הצהריים
אבל אני מחכה כבר עשר דקות לעצמי
ועדיין לא קמה
וכועסת על המת השני סוקרטס
ואומרת לו
שלא יכניס לי רעיונות לראש
על כוס התרעלה.
עכשיו אני לובשת שמלה יפה
אבל רוצה לפשוט אותה
לעמוד מול ההר
ולהגיד לו
"תראה אותי ערומה
אני לא ריקי שחם
אני בעלת ערך רב
כי כל תות שאני שותלת
יוצא תות טוב".
אני עדיין מחכה פה לנח עם התיבה
שיבוא לעשות לי סבוב מסביב לעולם
בשמונים יום
וכשאחזור אקרא לבית שלי בשם אררט
ואהיה מכניסת אורחים דגולה
לכל החיות
וגם לעצי הפרי שבחצר,
כי לילדים שיהיו לי
אקרא
יכין ובועז
והם יהיו לי פה כמגן
מול הלעג של הריק.

ריקי שחם

היום קמתי משועשעת
משהו מצחיק אותי.
"בוא נסע לאיזשהו מקום"
אמרתי לך,
בוא נסע למקום
שבו יודעים להניח את הסטייק
על המחבת
כמו שצריך.
בוא נתבונן בגלויות
ונחשוב שאנחנו נטייל היום
בכל העולם.
בוא אני אכתוב לך מכתב
ותחשוב שאני עכשיו בארץ רחוקה.
הכל כל כך מצחיק היום.
אויש…
כמה שהחיים שלי הם דרמה.
אתם חושבים שתמיד יש לי תפקיד
בחיים שלי?
היום אני משועשעת.
היום אני זהבה
ואני אלך לאכול לדובים את כל האוכל
אבל שלא ישכחו
להשאיר לי בקבוק יין
כמו שצריך
כי היום אני צוחקת.
היום אפילו יש לי כובע על הראש
ואני מתפקעת מצחוק
ואומרת:
היום אני שותה רק חריף
בלי מים מינרליים
בלי קולה זרו.
היום אני אעשה סצינת אהבה אתך
בתוך עשרות מסכי טלוויזיה
הכל יתועד
אפילו הצחוקים של הדגדוגים שלך.
עוד מעט תקבל את המכתב
ששלחתי לך
ותגיד לי
את כל הזמן בארץ רחוקה
אפילו שאת הולכת כל הזמן
בשביל לצדי.
ואני אגיד לך:
רק האהבה באה מהמים
אז בוא נטבול בנהר
ונעשה טבילה
כאילו 'הוא' מטביל אותנו
והופך אותנו לבפטיסטים.
הכל כל כך מצחיק.

ריקי שחם.

"גדולה מכולם שהוא צופה בכל מעשה בני אדם
יודע ומכיר בו
נאף אדם
יודע ומכיר בו
רצח נפש
יודע ומכיר בו
נחשד על המה
יודע ומכיר בו
גדולה מכולם שמכיר בכל מני כשפים.
גדולה מכולם
שכל המגביה ידו עליו ומכהו
מלבישין אותו צרעת
ומעטרים אותו בהרת.
גדולה מכולם
שכל המספר עליו לשון הרע
מטילין ומשליכין
אותו
על מכות צמחים וחבורות ופצעים
שירד מהם שתן לח"
מתוך היכלות רבתי.
====================
חז"ל הזהירו מלשון הרע ואמרו:
"לשון הרע שקול כנגד עבודה זרה,
גלוי עריות ושפיכות דמים".
במסכת מכות נאמר:
כי כל האומר לשון הרע ושומע לשון הרע
ומעיד שקר בחברו ראוי שישליכוהו לכלבים".
==========================
בלשון הרע כמו בגלוי עריות
יש פריצה של כל הגבולות.
סיפוק הצרכים הפיזיים
חייבים לממש את עצמם
ללא מורא
ללא בושה.
בשני המקרים נפרצים הגבולות האתיים של הקיום.
לשון הרע הוא זרע שמנביט עצמו
מתוך שנאה וקנאה שמתקיימים בו פנימה.
אלה,
פורצים את כל גבולות הרוח
ללא קו מנחה
ללא מצפון.
האדם הופך להיות משולל
אתיקה ומוסר,
וכמו שאמר אפלטון:
אדם כזה "באשר נגע למדינה הוא".
זהו אדם שאינו מבחין בין מותר לאסור
הוא קובע את הצדק
על סמך טיעוני כזב
עם יכולות שכנוע גבוהות.
זה אדם שהפנייה שלו אלינו
היא פנייה פסיכוטית.
לכן יש ביכולתו של זה
"לרצוח "את פני האחר (כדברי לווינס).
אדם זה מצליח לשכנע אחרים
כי הוא מחזיק בצדק העולם
וקורא לזה בשם אמת.
הוא חושב שהדמיון שלו
ייקבע את המציאות האמיתית.
ה"עושה" לשון הרע
כמוהו כמעשה גלוי עריות.
זוהי מלאכתם של הנחותים
ומעשיהם מעשים שאינם על פי "דרך הטבע".
הטבע הודף מעצמו שכאלה,
את חסרי התבונה
העושים מלאכתם ללא כוון.
הרוע הוא סטייה.
לשון הרע הוא מהות הרוע.
לשון הרע הוא סטייה.
גלוי עריות היא סטיית תקן של הטבע.

ריקי שחם.