על מדיטציה והארה: הדרך הארוכה, הארוכה מאוד והקצרה 

אקהרט טולה הוא מורה מדיטציה בן זמננו. הוא הצליח בשני ספרים עיקריים, שהפכו רבי-מכר עולמיים, לסכם בשפה שווה לכל נפש את ההיסטוריה האנושית מבחינה רוחנית ונפשית ובכלל. בספריו אלה, כוחו של הרגע הזה וארץ חדשה, טולה נותן במילותיו שלו פרשנות ברורה ונגישה לבודהיזם, נצרות, פוליטיקה, יחסים בינאשיים, הורות, ובריאות במובנה הרחב בתוך שהוא מקרב את העולם הרחב שקרוי מדיטציה למי שאינו רגיל בו.

אקהרט טולה, אולי אינו רואה עצמו כך, אבל הוא גם מתקשר. הוא מעיד על עצמו בכל הזדמנות כמי שאינו מתכונן אף פעם להרצאות, ראיונות בטלוויזיה וכיו"ב. והנה, כשאנחנו מקשיבים למילותיו, תמיד שזורה בהן נימה אחת, ותמיד מאפיין אותן דיוק רב, שקט מחד ומורכבות אדירה מאידך, כאילו תוכננו בקפידה. אלו הם סממנים מובהקים של יכולת תקשור מעולה מתוך דרגת מדיטציה עמוקה. טולה אולי לעולם לא יכיר בישויות או ב"תדרים" - מושגים הלקוחים מעולם המיסטיקה - אבל הוא כן יודה שהוא מדבר את "הנוכחות" או את ה"שקט" שהן מנת חלקן של כל אנוש.

כך או אחרת, מבחינה זו אקהרט טולה אכן "מואר", אם מוסכם עלינו שמואר הווה אומר "בקשר מתמיד עם אותן איכויות הוויה באין-מפריע ויהי מה! במילים אחרות, טולה שומר על מדיטציה ומלמד כיצד גם בעין הסערה של החיים להבדיל על כרית ישיבה באיזה אשרם בהודו.

אני מאוד אוהב את הספרים של טולה משום שבמילותיו ובין המילים מצוי תמיד שקט גדול, אותו שקט שכה מאפיין וכה חיוני למדיטציה. גם אם יש בו, ברושם שהוא משרה כאדם, משהו שמן הפרישות לטעמי האישי, הרי שהוא תורם תרומה אדירה לקידום המדיטציה בעולם, לקידומה ולהעלאת מודעות רבתי.

טולה הביא לעולם גם את המונח: גוף הכאב. זוהי דרכו לתאר את כל המצבור הרגשי בתוכנו שטרם מצא את ביטויו החופשי ואשר הפך מאנרגיה מחייה, אם תרצו, לאנרגיה תקועה העושה בנו שמות: מצברוח רע, דרמות ומחלות.

טולה מציע דרכים להתמיר את אותו גוף כאב במגוון טכניקות מדיטציה, כשהראשית בהן חיבור לגוף הפנימי.

הנה תרגום מתוך ספרו הפרקטי יותר (והמצליח פחות): "מתרגלים את כוחו של הרגע הזה":

"חלק הארי של הכאב האנושי הוא מיותר. הוא מייצר את עצמו, כל אימת שהתודעה הלא נצפית מנהלת את החיים שלך. הכאב שאתה יוצר כרגע הוא תמיד צורה כלשהי של אי- קבלה, צורה כלשהי של התנגדות לא מודעת למה שכבר הנו. ברמה של המחשבה, ההתנגדות היא צורה מסוימת של שיפוט. במישור הרגשי הוא צורה כלשהי של שלילה. עוצמת הכאב תלויה במידת ההתנגדות אל הרגע הנוכחי, וזו בתורה תלויה עד כמה אתה מזוהה עם המחשבות שלך. המחשבות נוטות לשלול את העכשיו, כדי לברוח ממנו"

אני מסכים כי מחשבות שמקורן אינו בתקשור כי אם ברגש תקוע זקוקות לאותה שלילה כדברי טולה כדי להתקיים. מחשבות אלה אכן נוטות להיות מאמללות, גם התכנים שבהן חביבים עלינו, הרי שבטווח הרחוק הן תורמות לאותה שליליות מחוללת חולי ומחלה מאחר שהן מסיטות את התודעה מאותה נוכחות חיונית ממנה בריאות הגוף והנפש מגיעים.

לעומת זאת, ברגע שמחשבות ממן אלה (כלומר 'מחשבות' שאינן בתקשור) מובחנות, "נכנס" אותו מימד מדיטטיבי "לפעולה". או אז אותה "נוכחות" (או אפילו "אור" כמו שנהוג לפעמים לומר בשפה הניו-אייג'ית המעופפת) ממיסה אותן והופכת את כוחן למחייה דווקא ולמשרה יצירתיות (המובילה לשפע במלוא מובן המילה), בריאות ועוד.

טולה, בדומה אולי לביירון קייטי, אושו ומורי דרך אחרים בני המאה העשרים, מקדם את האמנות העתיקה והמדע החשוב מכול, מדיטציה. מבחינת גאולה מיידית, דרכו של אקהרט טולה מהירה מהדרך בה נוקטים ה"משתמטים", כלומר אלה המזדהים עם מחשבותיהם ואשר אינם טורחים לבדוק כלל האם ישנה מציאות אחרת. אך גם זאת נאמר במאמר מוסגר, משום שטולה בעצמו מעיד על עצמו שהיה לפנים ממן אלה, עד אשר בבת אחת הכריע אותו גוף כאב ויצר בו התמרה בן לילה. זה אפשרי.

בין אם אפשר להאמין לו או לא, אם אכן השתחרר בן לילה מהאובססיה לחשוב ומכל רגש עכור שהתחולל בו - בשורה התחתונה רובנו לא זוכים בדרך כלל לחוויה כה טוטאלית וכה חד כיוונית. רובנו נוטים להטיב עם נפשנו ודעתו (או לא) דווקא בהדרגה.

לדרכו של אקהרט טולה אני קורא הדרך הארוכה לעומת אותן היעדר-דרכים שהן הדרכים הארוכות מאוד (למעט אותן הפתעות אפשריות יוצאות מן הכלל). דרכו של טולה ותפישתו את המושג מדיטציה ארוכה משום שהיא בונה על כוח התמדה מצד המתרגל שלאו דווקא עומד לרשותו בשעה שאותו גוף כאב גדול וכבד מנהל את חייו (כדברו של טולה)! ולו הרגלים לרוב המטרפדים את התקדמותו.

דרכו של טולה טובה למי שהיא טובה והיא תרמה לי באופן אישי ולרבים ממכריי. כל זאת עד שגילינו את הדרך הקצרה, אם תרצו. מדיטציה בתור הדרך הקצרה היא החיבור למודעות על והיא מערבת מחד את כל הידע שנצבר עד ימינו בצורה מרוכזת ובשילוב הילינג חדשני מאידך שמאיץ את ההתמרה. זו למעשה מדיטציה עם עזרה חיצונית. עוד על הדרך הקצרה, כאן במאמר על "חיבור למודעות על".