מדיטציה ודמיון מודרך - חלק א' 

סיימתי את התפילה בתחושה של הקלה, וכמה דקות אחר כך תפסו עיני את הספר "כוחו של התת מודע" של ד"ר מרפי. קניתי את הספר כשנתיים לפני כן בעקבות המלצה של ידיד ומעולם לא עיינתי בו. הפעם הרגשתי צורך לפתוח אותו מתוך תחושה שזה המענה של אלוהים לתפילה שלי.

מאז ועד היום אני עושה מדיטציה מידי יום, וחיי השתנו לבלי הכר. החוויה הקיומית של בלבול וחוסר אונים פינתה עם הזמן את מקומה לתחושה של שמחה ובטחון. נכון, מדיטציה היא לא הגורם היחיד שבזכותו השתנו חיי, אבל היא בהחלט אחד הכלים המשמעותיים ביותר לכך.

מהי מדיטציה?
יש מאות אם לא אלפי סוגים של מדיטציה. יש טכניקות של מדיטציה שאורכן הוא כ- 60 שניות (כן, כן), ויש טכניקות שנרכשות תחת השגחה קפדנית וימים של דממה. מדיטציה יכולה להיות בישיבה או בתנועה, יצירה אישית או טכניקה מובנית שעברה מדור לדור זה מאות בשנים.

יחד עם זאת, לכל הטכניקות השונות של מדיטציה יש מכנה משותף, והוא מצב של מודעות רגועה.
שני המצבים, של רגיעה ושל מודעות, אינם יוצאים מגדר הרגיל כשהם עומדים בפני עצמם. המיוחד הוא האיחוד של שני מצבים אלו. באופן רגיל אנו חווים רגיעה ללא מודעות (מצב השינה הוא הקיצוני ביותר), או מודעות ללא רגיעה, כשאנו נמצאים במצב שוקק- האדרנלין של המודעות היומיומית (קבלת החלטות, ביצוע משימות).

האיחוד של מודעות רגועה מופק באותם רגעים יקרים בהם אנו מאזינים למוזיקה, צופים בשקיעה, או עוסקים בכל פעילות מרגיעה אחרת של שעות הפנאי. מדיטציה, לפחות ברמה הראשונית שלה, דומה לפעילויות הללו. היא מרגיעה, מרעננת ומטעינה את הגוף והנפש בכוחות מחודשים. אם אתם חשים עייפות ואין לכם זמן ללכת לישון מומלץ לעשות כמה דקות של מדיטציה. זה עוזר להטעין מחדש את הבטריות ולהרגיש כמו חדשים.

בפשטות, מדיטציה היא מצב של התבוננות. כל מצב בו אנו מרוכזים לחלוטין בהווה הוא מצב של מדיטציה. לדוגמא, הולכים בפארק וחשים את משב הרוח, מתבוננים בעלים הנעים, מריחים את ריחות הפריחה ומקשיבים לקולות הילדים, נוכחים לחלוטין ברגע מבלי להקשיב למחשבות הפנימיות.

מדיטציה ולחץ
כדי להבין יותר טוב איך פועלת המדיטציה אתמקד כאן במצב ההפוך למדיטציה: תחושה של לחץ (stress).
המוח שלנו בנוי משלושה חלקים הבנויים זה על גבי זה:
החלק התחתון- מוח הזוחלים (גזע המוח)- אחראי על תפקודים חיוניים כמו נשימה, מערכת העצבים המרכזית.
במרכז- המוח הלימבי- המרכז הרגשי שלנו.
החלק העליון- המוח היונקי, האחראי על הקוגניציה והחשיבה.

החלקים העליונים יותר במוח הם החלקים השכליים, היצירתיים והמודעים יותר. לעומת זאת, החלקים הבסיסיים יותר במוח מאכסנים מידע ותהליכים רגשיים או גופניים שפעמים רבות איננו מודעים להם כלל והם באים לידי ביטוי בתהליכים ותגובות אוטומטיות.

לדוגמא, אם כלב גדול יסתער לעברנו סביר להניח שזרם של אדרנלין ישתחרר אוטומטית למערכת הדם, והגוף שלנו יהיה דרוך ומוכן לאחת משתי התגובות ההשרדותיות הבאות: להלחם או לברוח (Fight or Flight).

המנגנון של בריחה או מלחמה הוא מנגנון שעשוי להיות אפקטיבי מאוד מול כלב גדול, אבל קצת פחות אפקטיבי במצבי הלחץ המודרניים: דייט ראשון... ראיון עבודה... עמידה בפני קהל...

במצבים של לחץ רגשי המוח הלימבי (הרגשי) משדר אותות מצוקה, אורות האזהרה הפנימיים שלנו נדלקים, האזעקה מתחילה לפעול, הגוף שלנו נדרך ו...מתחיל להפעיל דפוסים אוטומטיים, לא מודעים, שפעמים רבות מעצימים את תחושת המצוקה וחוסר האונים שלנו. במצבים כאלה דווקא חשיבה יצירתית, פוקוס, שלווה והקשבה יכולים להיות הרבה יותר יעילים. מדיטציה היא אחת הדרכים להפעיל חלקים קדמיים בקליפת המוח ולתת מנוחה לאזורים הרגשיים והאוטומטיים, על מנת להתרכז, להתחבר למשאבים היצירתיים, הקוגנטיביים והרוחניים שלנו, ולפעול מתוך חופש ולא על "טייס אוטומטי".

כשאני מוצאת את עצמי בעבודה במצב שבו אני מוטרדת, לחוצה ופועלת בבהילות אני משתדלת לקחת הפסקה של כמה דקות, לנשום עמוק, להירגע ולהשקיט את המחשבות, על מנת לפעול ממקום אחר, אפקטיבי יותר. לפני כשנה יצא לי לראות דוגמא דרמטית לאופן שבו חיבור לחלקים גבוהים במוח יכול לייצר שינוי מוחלט בתפקוד: בחדשות הערב בטלוויזיה הוקרן משחק טניס של שחר פאר. מתחילת המשחק שחר הפסידה כדור אחר כדור והיה נראה שהיא נלחצת והולכת לקראת הפסד בטוח. בשלב כלשהו של המשחק שחר פרשה הצידה. המצלמות הראו אותה מרוכזת, נושמת, מתחברת פנימה וחוזרת למשחק. והיא אכן חזרה למשחק, ובגדול. חזקה, נוכחת, בטוחה בעצמה, חובטת בכדור אחרי כדור עד לניצחון!

מדיטציה מאפשרת לנו מיקוד וחיבור למשאבים גבוהים של יצירתיות ותעצומות נפש שאינם זמינים עבורנו  תוצאה.ß תגובה ßכשאנו במעגל של מצוקה 

הכלל הוא שככל שאנו לחוצים יותר ויש לנו כביכול פחות זמן לקחת הפסקה, כך חשוב יותר לקחת הפסקה על מנת להתרכז ולחזור לפעולה. דוגמא של ברק אובמה, אבל מדיטציה יכולה להיות הרבה יותר מזה... בנוסף ליתרונות הפיזיים של רגיעה, ומעבר ליתרון הנפשי של שקט פנימי ויציאה ממצבי לחץ, המדיטציה יכולה להיות כלי לחוויה רוחנית של צלילות ובהירות, קבלת הכוונה וחוויות של הארה.
מבנה נפש האדם על פי תורת החסידות מבנה הנפש האנושית על פי החסידות דומה מאוד לאופן שבו המוח שלנו בנוי.

על מודע- החלק שמעבר לחווית הקיום האנושי, המקום שבו אנחנו שלמים וחלק מהאחדות הכוללת של האינסוף.
מוחין- כוחות השכל והמחשבה.
מורגש- כוחות הרגש.
מוטבע- חושים, אינסטינקטים.
רובד מתבטא- הרובד החיצוני ביותר, בו אנו חווים את תחושת העצמיות, ה"אני" שלנו.
(החלקים הללו מקבילים לעשר הספירות, אך לא כאן המקום להרחיב).

חווית ההשתלמות האנושית והרצון להגשמה עצמית קשורים בגילוי של העל מודע, שהוא החלק הלא נודע, הלא נתפס, השלם והאלוהי שלנו, וביטוי שלו בחיי הרגש, המחשבה והמעשה שלנו. השאיפה היא לבטא ולגלם בפועל את מי שאנחנו באמת, אותו חלק אלוהי, שלם, מלא שפע, מואר, חיובי, מעניק ומיטיב שלנו. זאת תמצית עבודת האדם בעולם הזה.

מדיטציה מתרחשת ברמה של ה"מוחין", שהיא הרמה הגבוהה ביותר של החוויה האנושית, הקרובה ביותר לחלק האלוהי, הרוחני והשלם שהוא מחוץ לטווח המודעות שלנו.

חיבור לרמת המוחין מאפשרת לנו לחוות את תחושת השלמות שלנו ולהיות כלי קיבול לחלק העל- מודע, המואר והשלם שלנו. בתרבויות המזרחיות מדיטציה היא הדרך להארה ולא בכדי.

החוויה של הארה דומה לשינוי שמתרחש בחדר שמדליקים בו אור. כל עוד יש חושך אנו נתקלים במכשולים: כסא, שולחן, מדרגה, קיר... ברגע שמדליקים את האור בחדר המכשולים הופכים להיות לא רלוונטיים וההתנהלות הופכת להיות פשוטה וחופשית.

הרב קוק בספרו "אורות הקודש" מתאר את האופן בו ההארה העליונה מעצבת ומשפיעה על עולם הרגש והמעשה שלנו. לדבריו, חיבור פנימי עמוק ל"שכל" (רמת ה"מוחין") יוצר משיכה לטוב (ברמת הרגש) ומכאן תנועה טבעית (ברמת המעשה) לכיוון הטוב.

"כשהשכל מאיר במלא אורו , אז אין צורך לשום הדרכה מיוחדת של חוקים ומשפטים. הטוב הגמור במעשה נמשך הוא אחרי המאור השכלי וכל מכשולות החיים מתיישרים מעצמם. החוקים והמשפטים מתקיימים לא בתור חוקים ומשפטים מצווים, כי אם בתור תנועות טבעיות שהארת השכל חזקה עליהם"

בספר "דמיון מודרך" מתאר ד"ר ג'רלד אפשטיין, פסיכיאטר בהכשרתו שהפך להיות חלוץ בטיפול דמיון מודרך, את נקודת המפנה המקצועית שלו, כאשר נפגש עם מורה לדמיון מודרך בשם קולט אבולקר- מוסקט.

להלן ציטוט מהספר:
"לאחר שהחלפנו כמה משפטים על ההדמיה הנפשית, נזכרתי ואמרתי לגב' אבולקר- מוסקט שההסבר של פרויד לאנליטיקאים על השימוש ב"אסוציאציות חופשיות" הוא שבמהותו זה תרגול בהדמיה. על פי פרויד, האנליטיקן אומר למטופל לדמיין את שניהם נוסעים ברכבת, כשהמטופל מסתכל החוצה מבעד לחלון ומתאר מה הוא רואה.

גב' אבולקר- מוסקט הגיבה בשאלה: "באיזה כיוון נוסעת הרכבת"? הופתעתי משאלה זו שנראתה לא קשורה לעניין. כשאני מודאג שמא אשיב את התשובה "הלא נכונה" אמרתי בזהירות שרכבות נוסעות במאוזן, והוריתי בידי כוון מאוזן. גברת אבולקר- מוסקט הורתה בידה ובזרועה כיוון של תנועה אנכית מעלה ושאלה: "ומה אם הכיוון היה משתנה לציר הזה?"...זה היה רגע שיא מבחינה רגשית. נראה שהתנועה האנכית חילצה אותי מהאחיזה המאוזנת בדפוסים הנתונים והרגילים של הסיבה והתוצאה. יצאתי לחופשי וראיתי שמטרת הטיפול היא לעזור להגשים את החופש, להתקדם אל מעבר לנתון, אל החדש".
מדיטציה קשורה בשבירה של מסגרות החשיבה הרגילות, "יציאה  תוצאה, המוכר לנו כל כך. החיבור לשלמותß תגובה ßמהקופסא", יציאה ממעגל הגירוי  שלנו כרוך בהרפיה ממחשבות טורדניות ומדפוסי החשיבה הרגילים שלנו, ולאפשר מקום לשקט, לאנרגיות גבוהות, לאלוהי, לנשגב ולשלם לחלחל אל תוך ההוויה היומיומית שלנו, ולפתוח כיוונים וערוצי חשיבה חדשים.

לסיכום: החוויה היומיומית שלנו היא בדרך כלל תנועה של חוץ כלפי פנים: העולם החיצוני מעורר בנו תגובות כאלה ואחרות. לעומת זאת, מדיטציה היא תנועה הפוכה של פנים כלפי חוץ: האמת הפנימית, אותו "חלק אלוה ממעל", לא נודע, שלנו מעצב את עולם החוויה ומשפיע על עולם המעשה. זאת, כמובן, רק אם נהיה פתוחים לשינוי ולהקשבה לקול הפנימי שלנו.

על תנאים נוספים למדיטציה (פתיחות לשינוי הוא רק אחד מהם) ארחיב במאמר הבא.