נשים בראי הסטיקרים 

נשים בראי הסטיקריםשירית בן- ישראל, מנכ"לית חברת STS לפיתוח א/נשים מובילים

ראש השנה הזה, בעודי מתכננת את ארבעת ימי החופשה של החג, קפצו מול עיני שלל מדבקות, סטיקרים אם תרצו, שמתנוססות אחר כבוד על דלתות אחד מארונות המטבח הפתוחים. מכאן, החל הדמיון להשתולל. פתאום קפצה לי נגד עיני, כל מדינת ישראל, על כל גלגוליה ואירועיה בעשור האחרון. יש אנשים, גופים וארגונים שנמחקו מהמפה, אחרים קיימים ושועטים קדימה, בגדול, דבר לא נשאר כפי שהיה.  את דפנות הארון הפתוח, בו מאוחסנים אחר כבוד הטוסטר אובן והמיקרוגל שבמטבח ביתי כיסיתי במדבקות. זו הייתה החלטה אסטרטגית, שמטרתה לאפשר לי להכניס אווירה אחרת למקום, שמלכתחילה הרגיזה אותי ברמת עיקרון העובדה שנמצאתי בו.מרגע שהתחילו דפנות הארונות להתכסות במדבקות צהלה רוחי. היא ואני הרגשנו משוחררות משהו, דינאמיות, עדכניות וזורמות. ראש השנה 2007. ברוח החופש תכננתי יום לפני את מסלול ארוחת החג. ביום רביעי בשעה 12.00 צעדתי לאורכו ותוך 20 דקות השלמתי את מחוייבות הארוחה; לחם זיתים וגבינת אמנטל, זיתים בשני צבעים וממרח פסטו בלחם ארז, גבינות פילדלפיה, רוקפור, קשקוול וכממורט ומגוון יינות תירוש ומיצים טבעיים עלאק ב-AMPM, וסיימתי באיסוף הזמנת סושי החג בסושי השכונתי, בשנקין תל אביב סושי GO2 . בדרך ליקטתי 2 עציצים פורחים ועיתון חג והרי אני וארוחת ראש השנה מוכנות.  ערב ראש השנה היה בסטייל חברים ואינטימיות. היו באוויר דיבורים על הא ועל דה, הייתה אווירה של אהבה, שלווה, רוגע, פרגון והמון חיבה. שיחות חולין על פרפרים אנושיים בשלבי צמיחה, טעויות מצחיקות שביצענו השנה, שום דבר רציני ויחד עם זאת בכל השיחה הייתה נימה פילוסופית אינטלקטואלית משהו. היה 10. בשעה שהכנתי לעצמי כוס קפה שחור טחון וחזק הבטתי בקירות הארון הפתוח במטבח. שלל סטיקרים קפצו מול עיני. על חלקם אבד הכלח, חלקם עדיין עדכניים ואחרים מעלים תהיות פילוסופיות עמוקות, בכל בנוגע לארעיות שלנו בעולם בו אנו חיים. 

1. סטיקר: האלף השלישי- האלף הנשי. (הרשות לקידום מעמד האישה)

טוב, אז מכאן אני מבינה שהאלף הראשון והאלף השני היו האלף הגברי. אז מה זה אומר?, שעכשיו נשים תשלוטנה בעולם כמו שגברים שלטו עד עכשיו? שנשים תמנכ"לנה, נשים תהיינה ראשי ממשלות, עיריות, מוסדות וצבאות? ומי יגדל את הדור הבא? הגברים?, ישבו בבית כמו הנשים באלפים הקודמים?, האם כל המהות היא שינוי הנראות בתפקידים?, האם לכך הכוונה?, והאם זו הכוונה שלכן הנשים? שלי היא לא!. אני הייתי רוצה, בתמימותי כי רבה היא לראות אלף שוויוני, הרמוני יותר, ארמוני פחות. יש 13% מנכ"ליות ורובן ככולם מתנהגות בדיוק כמו הגברים שמנכלו לפניהם. למה?, כי אלו חוקי המשחק של העולם העסקי. החלפת מין הדמויות לא מוחקת את כללי המשחק. בעצם, לכללי המשחק לא משנה מה מינו או מינה של העומד, או עומדת בראשם, ובלבד שהמשחק ימשיך להתנהל על פי הכללים, הקודים והנורמות המוסכמות. אפשר לדבר על מהות ורוחניות, ככל העולה על רוחנו ובלבד, שבמבחן השורה התחתונה ההכנסות תעלינה, עלויות הייצור תקטנה, הדוחות הרבעוניים והשנתיים יראו עלייה ברווח התפעולי וברווח הנקי. כי רוחניות לא באה על חשבון רווחים. היא בסך הכל מנוף עדכני למיכסומם.אני חיה בשנה השביעית של האלף השלישי, ועדיין, כמעט בכל נקודה גבוהה בעולם העסקים הוא נראה, נשמע ומרגיש לי גברי.  

1. סטיקר: כולנו א. ישראל דורשת משפט צדק.

ישראל 2007; 7 מיליארד תושבים. בערך 2 מיליארד גברים, רובם בסתר ליבם חושבים שנשים מביאות את ההטרדות על עצמן, או מזמינות אותן, או לא מתנגדות בבירור.  3 מליארד ילדים, שאין לשאול לדעתם בנושא הטרדות מיניות. נשארו 2 מליארד נשים, שלצערי לפחות מליארד וחצי אינן פמיניסטיות, או קשישות, או לא ברות דיעה, מה שמשאיר לנו חצי מליארד אנשים. חברי הכנסת יורדים, עסקנים, חברים של קצב, מטרידים לשעבר בהווה ובעתיד, סנגורים במשפטי הטרדה ליקירי המערכת כדוגמת קצב, רמון, מרדכי ושות' יורדים, מה שמשאיר לנו את ארגוני הנשים, יועצות ממונות על מעמד האישה וקומץ נשים. עם זה לא מנצחים. עם זה אפילו לא יוצאים לקרב. אז אני ש. לא א. לא ישראל, אם כי גברת בן- ישראל ודורשת לפני משפט צדק, שיחליטו לחקור בצדק ולמצוא את האשמים ולהעמידם לדין. וכן, רצוי שיהיה משפט צדק, אם יש בכלל זכר למושג הזה במערכת המשפטית שמשקפת במלוא מערומיה את הסדק החברתי וחוסר קירבתו להון ולשלטון.הפעם האחרונה שחשבתי על א. והטרדה הייתה לפני דקה, כשהייתי בבנק והפקידה רכנה לעברי כשכל מטעני הפרונט העסיסיים שלה פורצים בששון ובגאון החוצה, ומי שעמד לידי ניסה ללא הצלחה לשלוט במבטי התאווה וההשתוקקות שלו למטענים המלבבים. ואינני אומרת שמחשוף הוא עילה להטרדה או תירוץ או סיבה, אבל הוא עושה משהו ולא משהו טוב לאף אחד מהצדדים.   

1. סטיקר: מרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית 1202

פעם קראו להם כך, היום זה מרכז סיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית. למה? כי חלק מהגברים פשוט לא עוצרים בנשים אלא ממשיכים הלאה לבנים, לגברים. מצער, עגום, מטריף. היקפי הפעולה גדלו התקציבים ממש לא. עדיין פוליטיקלי קורקט לדבר על ביטחון אבל לא על ביטחון אישי. עדיין בנות צעירות לומדות שצריך להיות סקסיות עם מיני, מחשופים, שפתיים בוטות מבוטוקס, שדיים מוגדלים בסיליקון, בטנים שאובות משומן מדומה ושאינו מדומה, חולצות לייקרה צמודות ומצמידות פושאפס לכל איזור בנפרד. עדיין בנים מחונכים להשיג לכבוש לתקוף לכתר לאגף ולנצח בכל מחיר. זה קורה בספרים, זה קורה בסרטים, זה קורה בחיים. דבר לא השתנה ככלות הכל.בשורה תחתונה, עדיין נכתבה השנה הכותרת "הנאנסת משמרת".... היא עדיין לא קורבן, עדיין נפסקים פסקי דין שערורייתיים לאנסים בבית ומחוץ, עדיין הקרבנות נאלצות ונאלצים לנוע לבית ספר, לעיר, או לקיבוץ אחר והמקרבנים נשארים במקום הפשע. עדיין מגלים העו"סים רחמים בלתי מוצדקים לדעתי, נוכח ילדותם הקשה של האנסים וכך גם שופטים ושופטות, בפסקי דין רחמניים עד כדי שערורייה. עדיין צוותי מרכזי הסיוע עובדים בהתנדבות כאשר למדינה אין אלטרנטיבה ואין מוכנות לממן, לא במסד ולא בטפחות את ההוצאות, שנגרמו כתוצאה מחוסר יכולתה להגן על אזרחיה ואזרחיותיה. ישראל 2007. עדיין המדינה לא מכירה בחובתה המלאה להגן לטפל בנשים ובגברים קרבנות תקיפה מינית. עדיין היא מאשימה כמעט תמיד את הקרבן. 

1. סטיקר: רוצים גאולה מיבין (שדולת הנשים)

 נראה לי שעוד נתגעגע לאיש. אני כבר מתגעגעת. נכון שה עולם שייך לצעיירם ולצעירות, אבל יש בו משהו. תמיד היה. תמהיל מדוייק של עוצמה דעתנות ביטחון ידענות איכפתיות. כריזמה. ידעת שיש לך על מי לסמוך. הדאן ראדר שלנו. לא ממש הרגשתי שאני צריכה גאולה ממנו. הוא לא עלה לי כמו הקולגות, לא כיכב במדורי הרכילות בשערוריות, הממלכתיות שהייתה חסרה במדינה הייתה בו. ועודנה. אז כמעט אחרון הנפילים מדור המדינאים והאידיאולוגיה, בגין, שרון, דיין, יגאל אלון, פרס, שולמית אלוני, יוסי שריד הולך הביתה.ף האם זו גאולה עבורנו. ההילה של יבין נבנתה מתוך עצמו. ההילה של הדור החדש נבנית בתקשורת. מאחלת לגאולה שהתקשורת תבנה תתחזק ותשמר את תדמיתה, מבלי להרוס בהפתעה בהיקף של קמצוץ מההילה שבנה יבין בכוחות עצמו, לעצמו ולנו.    

1. סטיקר: מי גאון של אמא (מטרנה)

חברת רמדיה יכולה לענות לכם על השאלה, מי לא יהיה לעולם גאון של אמא, במיוחד אחרי שטעם ממטעמי החברה לגיל הרך. בעבודתה הבלתי אחראית, הצליחה להפוך תינוקות תמימים, מלאכי אלוהים למשהו אחר, ממה שהתכוון הטבע, הבורא, הוריהם ובודאי המודעה. הפעם האחרונה שאמרתי את המשפט הזה הייתה הבוקר, לג'רי, כלבתי המהממת, ואני מקווה שמזון הפרופלן שהיא אוכלת יעשה לה רק טוב, הרבה יותר, מהטוב שעשה המזון של חברת רמדיה לתינוקות חסרי המזל.   

1. סטיקר: נשים זה כוח אסור לשכוח (הועדה לקידום בפוליטיקה)

משנה לשנה הולך ופוחת הכוח הפוליטי של נשים. מבחירות לבחירות הולכת ופוחתת כמות הנשים המכהנות כשרות, חברות כנסת, מנהלות חברות ציבוריות ועוד. הפוליטיקה העכשווית מציגה יותר מתמיד, עולם של תככים, קומבינות, הכשרים של בד"צ עסקני וחוסר כיוון. זה בדיוק המקום, זו נשים לא רוצות להיות. זו בדיוק הסיבה, למה הן מדירות רגליהן, ידיהן וימיהן מהפוליטיקה. נכון, אפשר לטעון, שאילו התגברו הנשים, על תחושת הגועל העכשווית יכלו אולי, לייצר מציאות אחרת, יחד עם זאת, עובדה היא שהן לא; לא מתגברות על הגועל ולא מייצרות מציאות אחרת' כאשר הן כבר מגיעות לפוליטיקה. למה?' כי פוליטיקה פירושה ,שמור לי ואשמור לך". המקום השמור לערכים אפסי. המקום השמור לאמונות אפסי. המקום השמור לאידיאולוגיה אפסי. יש כלל משחק אחד בלבד' ומי ששומר/ת עליו שורדת ומי שלא נזרק/ת החוצה. שמור לי ואשמור לך. אתה ואני במרוץ לשמירת הכסא, במקסימום הטבות בפרישה ואפס תקלות בדרך. יושרה, הגינות, יושר תחפשו במקום אחר. אז, מה יש לנשים לעשות במקום' שטוחן את הערכים האוניברסאליים הבסיסיים עד דק ומעלה לפסגת האולימפוס את "אתה ואני נכבוש ת'עולם וכל השאר לא חשוב."?  בפעם האחרונה שחשבתי שאני כוח התמודדתי לבחירות העירוניות במפלגת תושבים עצמאית בעיר תל- אביב, שנת 2000, השנה בה וילוז'ני הפציע מחדש ולקח את האליפות בעיניים עצומות. מאז, נראה שגם הוא וגם אני איבדנו עניין בפוליטיקה.