מפת דרכים 

לפני כחודש אני ובן זוגי היינו בחופשה באירופה. שנינו אוהבים מאוד לטייל, לראות עולם, לפגוש תרבויות ואנשים קצת שונים ומגוונים.

מה שכן, אני לא מבינה גדולה בכיוונים. אני לא הייתי זו שהחזיקה את המפה ואמרה איפה אנחנו ולאן אנחנו הולכים. אולי בגלל שהבן זוג שלי אוהב לעשות את זה, אז באיזשהו מקום זה נותן לי את האפשרות להישען לאחור ולתת לו.

כל יום קמנו בבוקר בידיעה לאן בדיוק אנחנו הולכים, הכנו את התיק, התארגנו ויצאנו לדרך. מכווני מטרה. יודעים לאן אנחנו הולכים.

יום אחד החלטנו פשוט ללכת. היינו עם המפה, בשביל שנדע איפה אנחנו נמצאים, אבל פשוט הלכנו. לא היה לנו יעד ספציפי, לא הייתה מטרה מכוונת, ולו הקטנה והזעירה ביותר. פשוט לא הייתה כזו, כמובן מתוך בחירה שלנו.

זה לא היה פשוט. נכון, אנחנו בחופשה וחלק מזה זה גם ליהנות פשוט מהטיול עצמו ואין ספק שזה היה, אבל כשהלכנו מבלי לדעת לאן, תמיד עלתה בי המחשבה: 'רגע, לאן אנחנו הולכים?' גם כשהבנתי שאנחנו פשוט הולכים, בלי לאן.

כמה פעמים יוצא לנו לעצור את החיים לרגע אחד ולשאול את עצמנו:"רגע, לאן אנחנו הולכים?"

אנחנו הרבה פעמים יודעים לאן אנחנו לא הולכים, אבל מעט מאוד פעמים יודעים לאן אנחנו כן הולכים, מה המטרה שלנו, מה היעד, לאן היינו רוצים להגיע.

כשאני ובן זוגי הלכנו ללא מטרה, המפה הייתה שם בשביל לתת לנו תחושת ביטחון. היא לא הייתה שם כי השתמשנו בה יותר מדי. כי אחרי הכול, מה יש להשתמש בה אם אנחנו לא צריכים הכוונה ליעד מוגדר?

כשאין לנו יעד מוגדר שלנו, שאנחנו יודעים שאליו היינו רוצים להגיע, אין דרך. הדרך היא סתמית, היא לא ברורה. מה שעלול להוביל אותנו לתסכול.

אם תחשבו על GPS, הרי אם לא נכניס לו יעד מסוים שאליו אנחנו מעוניינים להגיע, הוא לא ייקח אותנו לשום מקום.

למה כ"כ קשה לנו להגדיר יעד? מה יש שם שמונע מאיתנו לקבוע ולומר בקול רם לאן אנחנו רוצים להגיע?

אולי זה החשש מפני מחויבות, המקום הזה שבטוח שאם אמרנו, אז זהו, אין חרטות. המקום הזה שחושב שהיעד איננו ניתן לשינוי, כי אם תשנה אותו במהלך הדרך, אז אתה נחשב לא יציב.

כמו כן, תמיד ישנו הפחד מכישלון, אותו פחד שמציץ מעבר לכתף בכל פעם שאנחנו הולכים לעשות משהו יעיל ומפתח עבור עצמנו.

אז אם יש פחד שלא נגיע ליעד שלנו, אולי עדיף להימנע מלהגדיר אותו מלכתחילה.

אותם חששות ומחשבות מובילות אותנו למקום של: "לא יודע", מקום של אי וודאות לאן פנינו מועדות והרבה פעמים לא טוב לנו לחיות ככה, מבלי לדעת לאן אנחנו הולכים. השאלה הנשאלת היא: האם אנחנו באמת לא יודעים או שיש הרבה "שדונים" שמגנים עלינו מלדעת?

נחזור לאותה דוגמא של ה- GPS. מה קורה ברגע שטעית בדרך? האם המכשיר עושה לכם נו, נו, נו ונכבה? האם המכשיר מאבד את זה ומשתגע? האם הוא נופל? לא, לא ולא. המכשיר, באופן פשוט ביותר, "מחשב מסלול מחדש". טעית, לא נורא, נתחיל מחדש עד שנגיע ליעד.