תיווך זה לא רק נדלן -איך עושים תאום ציפיות עם ילדים 

מי מאיתנו ההורים לא חווה קשיים ודילמות בהחלטות שקשורות לחינוך ילדינו.

רבות הפעמים בהן אנו מוצאים עצמנו בסיטואציה בה אנו צריכים להתמודד עם ילד צורח, משתטח על הרצפה או מתפרע. הכל מפני שלא קיבל את מבוקשו. זה יכול לקרות לכל אחד, בכל מקום בכל זמן. הורים נוטים לחשוב שהדבר הצפוי ביותר אצל ילדים הוא שהם אינם צפויים. אנחנו טוענות שלא כך הדבר. עם קצת עבודת הכנה, נוכל כולנו להגיע לכל מקום ואירוע ולהנות משיתוף פעולה ועבודת צוות.

אבל איך עושים תאום ציפיות?

ההכנה מתחילה לפני שיוצאים מהבית, הרבה לפני שיוצאים מהבית, כבר כשאנו מתכננים פעילות משותפת עם הילדים, ברגע של נחת כשאנו והילדים רגועים ופנויים להקשבה, נפתח חלון הזדמנויות בו עלינו להכין את הילדים ולתווך עבורם את המציאות.

נוכל לספר לילדים מה עומד לקרות, מה התוכניות, מה מטרת היציאה מהבית, לאן הולכים, מתי ועם מי. נשתמש בחיוב ולא בשלילה: מה אנו מצפים מהם, מה נאפשר במסגרת הפעילות, להדגיש כי לכל מקום הכללים שלו ולאפשר לילדים להתבטא אך לא לנהל איתם משא ומתן על האפשרויות. זהו תאום ציפיות. ילדים שחווים הורים עקביים נחושים ובהירים מרגישים בטוחים יותר.

חשוב לציין שאם ב"זמן אמת" הילד חווה קושי ותסכול, לא נכעס עליו כי אם נבין אותו, נחבק אותו, נכיל את התסכול שלו אך לא נתרצה למבוקשו אם הוא חורג מהסיכום שערכנו לפני היציאה. במידה והילד לא יוכל להתגבר, ללא כעס, נעזוב איתו את המקום. נוכל לנסות שוב תווך המציאות בהזדמנות הבאה.

נסו להיזכר בסיטואציה כאשר הכינו אתכם, כילדים, למה שהולך לקרות ושאלו עצמכם: איך הרגשתם שם? מה הייתה החוויה שלכם? ואיך התנהגתם באותו אירוע? וכשלא ידעתם? ככה מרגישים ילדינו.

בואו נאפשר להם להיות לדעת מראש מה עומד לקרות, כמו שאנו יודעים, ניתן להם להיות שותפים, לקחת חלק בתכנון, בעשייה, להרגיש תורמים ומועילים, כך נרתום אותם לפעילות ועבודת צוות.

ועוד בונוס קטן אחד:

אחת ממטרות העל שלנו היא ללמד את הילדים שהם לא לבד בעולם, עליהם ללמוד לראות את האחר ואת צרכיו של האחר, עלינו לסייע להם ללמוד זאת על מנת שיוכלו להשתלב בכל מעגלי החיים.

נכתב על ידי: טל רוזנברג וגליה אלכסנדר, מנחות מוסמכות "מכון אדלר" המקיימות סדנאות, הרצאות וקורסים. לפרטים נוספים: נייד: 054.6106916 או 052.7225533