החוזה הפסיכולוגי-כלי לפתרון קונפליקטים בגיל ההתבגרות 

משפחות רבות מוצאות את עצמן עם כניסת ילדיהם לגיל ההתבגרות במעגל בלתי פוסק של ריבים וחיכוכים.  לעיתים קרובות העניין מלווה ברגשות קשים של עלבון, וכעס עקב פגיעות הדדיות של שני הצדדים.  ככל ששני הצדדים מתבצרים יותר בעמדותיהם, כך מתעצמות תחושות הניכור, הכעסים ההדדיים ותחושות של חוסר אונים.  הנושאים העיקריים עליהם נסבים הריבים הם: לימודים, שעות ומקומות הבילוי של הנער/ה, סידור החדר, לקיחת חלק במטלות שונות בבית וכיוצ"ב.

אחד הכלים היעילים להתמודדות במצבים כגון אלו הוא שימוש בחוזה הפסיכולוגי.  להלן אציג את "החוזה הפסיכולוגי במשפחה" וכיצד הוא יכול לשמש את המשפחה ככלי לפתרון קונפליקטים:

מהו החוזה הפסיכולוגי:

בחוזה הפסיכולוגי נקבעים הכללים והתפקידים של מערכת היחסים.  החוזה נקרא חוזה פסיכולוגי משום שהוא נעשה באופן בלתי מודע ומשום שהוא אינו כולל רק תפקידים  טכניים (מי יעשה מה)  אלא גם תפקידים רגשיים (מי יבטא רגשות, איזה רגשות יבטא כל אחד).

חוזה פסיכולוגי מייצג את האמונות, התפיסות והמחויבויות הלא רשמיות הקיימות בכל חברה, המייצרות חוזה לא רשמי ליחסים ביניהם. המושג מתייחס לציפיות הדדיות של כל אחד מהצדדים מעבר לחוזה העבודה הכתוב.

החוזה הפסיכולוגי במשפחה:

1.    תפקידים אינסטרומנטליים:  מי יעשה מה (מי יבשל, יזרוק את הפח, יהיה אחראי לחינוך הילדים וכו")

2.    תפקידים רגשיים: מי יבטא רגשות, איזה רגשות יבטא כל אחד. (מי יפייס, מי ידרוש וכו")

חוזה פסיכולוגי עם המתבגר:

עם כניסת הילד לגיל ההתבגרות משתנות הציפיות והרצונות של בני המשפחה בקשר למערכת היחסים,  לתפקידים ולתחומי האחריות של הנער מחד וההורים מאידך.

1.    הילד מפתח יכולות ומיומנויות שמכשירות אותו לתפקידים נוספים וחדשים.

2.    נוצרות ציפיות חדשות של הנער לקבל יותר אחריות ועצמאות.

3.    נוצרות ציפיות חדשות מצד ההורים: לדוגמא, שהילד יהיה יותר אחראי, יעשה דברים נוספים בבית וכו"

4.    לעיתים למרות השינויים שמתרחשים בנער, כגון פתוח יכולות חדשות, ההורים עדיין נשארים עם אותן ציפיות  כשהיו לפני תחילת תקופת ההתבגרות: לדוגמא, ההורים מצפים שהנער ימשיך לציית להם ולהיוועץ איתם כפי שעשה לפני כן, שימשיך לבלות איתם כפי שעשה לפני כן וכדומה.  יתכן גם מצב שהנער יצפה לקבל את אותם השירותים שקיבל לפני כן, לדוגמא: שינקו אחריו, יהיו אחראים ללימודים שלו וכו".

השינויים הרבים שמתרחשים בגיל ההתבגרות ביחד עם ציפיות שונות ו/או לא מותאמות לשלב החדש יכולים להביא לקונפליקטים שאם לא יפתרו יובילו לריבים ועימותים.

אז איך פותרים את זה?

אחת הדרכים המומלצות והיעילות לפתור את הבעיות הנ"ל היא פתיחת החוזה הפסיכולוגי.  כלומר, דיון על הציפיות והרצונות של כל צד (ההורים והמתבגרים) ובדיקה של הדברים:  כל צד אומר מה הציפיות שלו מהצד השני, מה הוא היה רוצה שהשני יעשה ומה הוא מוכן לעשות ועושים בדיקה.  מנסים להגיע להבנות והסכמות בדרך של הדברות בגובה העיניים.  כלומר, ע"י כיבוד הדדי של הצרכים והרגשות של המתבגר מצד אחד וההורים מצד שני.  ניתן גם להחליט בחוזה הפסיכולוגי מה יהיו התוצאות של אי כיבוד החוזה.  לדוגמא, אם הנער לא יעמוד בהסכם מה תהיה הסנקציה.

היתרונות של החוזה הפסיכולוגי:

ü     הנער הוא שותף להחלטה ולכן קימת סבירות גבוהה שישתף פעולה.

ü     פחות התנגדות וכעס מצד הנער-כי הדברים לא "מונחתים עליו"

ü     פחות כעסים מצד ההורים-הם יודעים למה לצפות ולמה לא.

ü     למרות שהתהליך גוזל זמן, לטווח  הארוך הוא חוסך זמן ומאבקים, כי הרבה בעיות משמעת עשויות להימנע במהלך השנה.

ü     עושה סדר. מסמן את הגבולות.  נותן הסבר הגיוני להתנהלות הדברים.

ü     החוזה הפסיכולוגי הוא כלי באמצעותו לומד המתבגר שניתן לפתור בעיות בדרך של הדברות וכבוד הדדי והוא רוכש כלי חשוב להמשך חייו הבוגרים.

האם עשיית חושה פסיכולוגי יכול להזיק?

דיון בחוזה פסיכולוגי יכול להזיק רק אם כל נושא ודבר עולה לדיון ארוך.  רצוי לברור את הנושאים החשובים באמת ולערוך עליהם דיון מרוכז אחרת עלול להיווצר מצב בו כל נושא הופך להיות עניין ועל ידי כך זה יהפוך למעמסה ויאבד מארכו.

מה קורה כשיש שינויים ודברים חדשים נכנסים לתמונה?

חוזה פסיכולוגי הוא הסכם חי ונושם.  העוצמה שלו נובעת מכך שאפשר לפתוח אותו ולדון עליו כשדברים משתנים ולהגיע להסכמות חדשות.

חשוב להחליט מראש על מועד בו נפגשים על מנת לדון בחוזה.  לבדוק מה עבד ומה לא עבד ולהסיק מסקנות.  מטרת הפגישה: הסקת מסקנות ושיפור היכן שיש צורך.

רצוי לא לדון במהלך השבוע על החוזה.  לדוגמא, להימנע מ"לזרוק" משפטים במהלך השבוע כגון: "אתה רואה אתה לא עומד בחוזה" וכיוצ"ב  כדי להימנע מקונפליקטים מיותרים.  בפגישה המיועדת יועלו כל הדברים הרלוונטיים ויתקיים עליהם דיון.

חשוב לזכור, שאחת המטרות החשובות של החוזה היא להימנע מהגררות לריבים עקב התנהגויות לא רצויות.

החוזה הפסיכולוגי שלבים:

1.    ציפיות: מה הייתי רוצה (לדוגמא, שהנער יסדר את החדר)

2.    מה זה כולל ( קיפול בגדים, שטיפת החדר, וכו")

3.    איך הייתי רוצה שדברים יתבצעו: (כל יום, כל שבוע,)

4.    מי אחראי לכל שלב: (האמא אחראית להזכיר פעם ביום בשבוע וכו"). הנער אחראי לסדר.

5.    מה קורה אם זה לא מתבצע?

איך מכניסים את החוזה הפסיכולוגי למשפחה שאינה מתורגלת?

·        אם אפשר ניתן לקשור את "פגישת החוזה" עם משהו מהנה, כגון, יציאה לבית קפה וכדומה כדי לצור התניה חיובית לעניין.

·        יש משפחות שעל מנת "להתניע" את התהליך זקוקות תחילה לאיש מקצוע שיסייע בידם להתחיל את התהליך.  לרוב מדובר במשפחות בהן הנושאים מאוד טעונים ו/או הן אינן מתורגלות בהדברות מעין זו.  במקרה כזה, ניתן לעשות כמה פגישות בליווי איש המקצוע ולאחר שהמשפחה כבר מספיק מתורגלת להמשיך בכך לבד.