על גיל שנתיים (מאמר שני): הוא מבלבל אותי- מה עושים?
אביב נוף, פסיכולוג קליני
מנהל מכון נוף לאבחון ולטיפול
המאמר הנוכחי הינו השני בסדרת גיל השנתיים. הורים רבים חשים בלבול ואינם יודעים כיצד לנהוג מול הפעוט בגיל השנתים. הורים מספרים ש"הוא מבלבל אותי- מסלק אותי ולא רוצה אותי לידו, ומיד אח"כ מחפש אותי ומתרפק עלי. שיחליט כבר..." בכך נעסוק היום ונעשה זאת, כמו בפעמים הקודמות בעזרת שאלות נפוצות ותשובות להן.
לפני שאתחיל לקרוא ארצה לדעת - כיצד הידע הזה יעזור לי?
הורים שאינם יודעים מה צפוי להתרחש בגיל שנתיים עלולים להבהל מההתנהגות הלא עקבית של הפעוט/ה. הפסיכולוגים מאמינים בכך שידע התפתחותי חשוב להבנה של הילד. בעזרת ידע זה אפשר להבין ולהכיל יותר את הילד ולא להבהל מכך. ישנם מחקרים מראים שהורים שמבינים את הצרכים ההתפתחותיים של ילדם, הינם הורים רגישים יותר. מחקרים אחרים מלמדים שהורים רגישים יותר יוצרים היקשרות בטוחה עם ילדם, במילים אחרות, הם מכינים את הילד טוב יותר למסע ההתפתחות והחיים שלו.
שכנענו אותכם שידע התפתחותי הינו דבר חשוב? אם כך, נמשיך...
אוקי, נמשיך - מדוע הוא מבולבל?
הבלבול הזה בין רצון לקירבה ולבין מרחק מאפיין מאוד את גיל שנתיים. כל הורה כמעט יודע לספר שהפעוט בא לחיבוק ואז בורח, שהוא רוצה חיבוק ואז מנסה לפעמים להכות. זו תחושה מבלבלת להורים, אבל כדאי לדעת שהפעוט בעצמו מבולבל. הוא עוד לא החליט מהו המרחק הנכון לו מהוריו. הוא לא החליט האם זקוק לקירבה רבה או שהוא עצמאי. הוא מבלבל את הוריו משום שהוא עצמו מבולבל.
מהם הצרכים ההתפתחותיים של הילד? מה מהות הקונפליקט?
תקופה זו קרויה באופן מקצועי תקופת 'ההתקרבות מחדש'. התקרבות מחדש נוצרת לאחר המרחק שהפעוט יצר, כאשר חשב בגיל שנה וחצי שהוא עצמאי ומסוגל לתפקד לבדו (ראו ניוזלטר קודם)
יש אצל הפעוט כוחות מנוגדים שפועלים- ילדים בגיל שנתיים נבהלים מהמרחק שהעצמאות יוצרת והם חוששים לרגעים לאבד את הקירבה להורים ולכן הם חוזרים לנחמה. מצד שני, הפעוט גם איננו רוצה לחזור להיות תלותי כמו בגיל חודש. מסיבות אלו הוא שרוי בקונפליקט והוא צריך לנוע בין מרחק וקירבה, להתקרב ולהיות זקוק ואח"כ לדחות את ההורה ולהתרחק. באופן זה, על ידי תרגול של התקרבות והתרחקות הפעוט יעבד את הקונפליקט ויתגבש בהדרגה מרחק אופטימלי, מרחק שיהפוך עם הזמן לקו אישיותי עם השנים.
מה תפקיד ההורים?
ההורים צריכים לקבל את התנועה בין קירבה ומרחק, מבלי להפגע מכך, מבלי לנקום בילד ומבלי לכעוס עליו. ההורים צריכים להבין שהקונפליקט הזה הינו צורך התפתחותי חשוב, ושיש לאפשר לילד לנוע הלוך וחזור. הם צריכים להיות 'זמינים באופן שקט'. כלומר, עליהם להיות נוכחים מבלי לפגוע בהתרחקות ומבלי לפגוע בצורך להתקרב חזרה. משימה קשה? בהחלט, אבל הבנה של הצרכים ההתפתותיים תורמת להתמודדות.
מהן הטעויות של הורים? ממה להמנע?
יש שתי טעויות קיצוניות שהורים עלולים לעשות בשלב זה- האחד הינו לחשוב שהבלבול של הילד נובע מהיותם הורים לא טובים מספיק, ולכן הם ינסו לפצות את הפעוט ולכפות עליו קירבה רבה מידי. טעות שניה אפשרית הינה שההורה יתייחס רק לצורך של הילד להתרחק וישלח את הילד לדרכו בכל פעם שהוא מתקרב לצורך 'תדלוק' של מגע וקירבה. באופן זה הילד עלול להרגיש ננטש.
