פמיניזם פוסט מודרני - זהו ומגדר 

פמיניזם פוסט מודרני – זהות ומגדר

תהליכים רבים עבר המין הנשי לאורך ההיסטוריה האנושית, ובפרט באלפי שנים אחרונות. אך תהליכים נוספים עוד לפנינו.

תחילה, חיינו תחת השפעה גברית טוטאלית. למעשה, האישה הייתה רכושו של הגבר. קניינו. אך במאות האחרונות, חל שיפור ניכר במעמד חלק ניכר מהנשים בעולם. הן זכו לשוויון זכויות, לחופש הצבעה בבחירות, והזכות להיות בעלות רכוש וכן הלאה זכויות המשוות את זכויותיהן בחברה, לאלה של הגברים.

לא זאת אף זאת, בעשורים האחרונים, הנשים הוכיחו את יכולתן לעשות כמעט כל דבר שגבר יכול ועושה. נשים נכנסו לתחום הלחימה, אשר מאז ומעולם, היה תחומו הבלעדי של הגבר. כיום, גם בעולם המערבי וגם באזורים כמו אפריקה, נשים הפכו לנושאות נשק. למעשה, הנשים חדרו לכל מקום בתחומי החיים, שבעבר היו סגורים בפניהן.

ובכל זאת, מעמד האישה טרם הושווה באופן מוחלט לזה של הגבר. ישנן תקרות זכוכית לאורך כל הדרך למימוש זכותן בעולם. ונקודה חשובה נוספת, באיזה מחיר הן זכו לכך? מה המחיר של ההידמות לגבר? מה המחיר של התאמת חייה לעולם הגברי?

מספר הוגות פמיניסטיות פוסט מודרניות, מבקשות להגיע למצב, בו היות האדם ממין נקבה, אינה הופכת אותה בהכרח לאישה. זה החל, עם טענתה של סימון דה בובאר, בספרה "המין השני": "אישה אינה נולדת אישה. היא נהפכת אישה".

דה בובואר מדברת על הזהות (הנשית) ממקום של השוואה; אצל הגבר הזהות היא טבעית. הוא יודע שהוא "האחד" והאישה עבורו היא "האחר". בתפיסה זו, הגבר הוא הסובייקט והאישה היא האובייקט.

בהשראת ז'אן פול סארטר (פילוסוף צרפתי מודרני, שהיה גם בן זוגה), חתרה דה בובואר אחר החירות האנושית האוניברסאלית (עבור כל אישה). אך להבדיל מסארטר ובדומה לזרם הפוסט מודרני, היא המעיטה בחשיבות האני האוטונומי והחופשי, ובמקום זה, ראתה את האני בתוך קונטקסט חברתי ואינטר-סובייקטיבי. קונטקסט חברתי עבור נשים, הוא להיות ה"סובייקט בסיטואציה". דה בובואר הציבה את השאלה: "איזו חירות יש לסובייקט הנשי של אישה שחייה בהרמון?"

הנחות פוסט מודרניות

·         אין אמת אחת אבסולוטית; כל ידע הינו חלקי ויחסי, הנובע מנקודת ראות מסוימת. אין אפשרות לבחון בצורה אובייקטיבית את המציאות.

·         המציאות מתווכת דרך השפה והמילים; את השיח הדומיננטי מייצרות הקבוצות השולטות בחברה. מכאן הקשר, בין ידע לכוח. ומה שנתפס כ"אמת" הוא הדבר אשר משרת את המשך יחסי הכוח. המחקר הפוסט מודרני, מתעסק במערכות של ייצור משמעות, וכיצד האידיאולוגיה הדומיננטית מיוצרת, ומי מייצר אותה. כלומר, עיקר החקירה היא הפוליטיקה של ייצור משמעות, או בפוליטיקה של הייצוג – כי הייצוג הוא דרך לייצר את האמת.

·         תפיסת הכוח – הכוח נמצא בכל מקום; הכוח רווי ביחסים עם העולם.

·         ביטולו או אף מותו של הסובייקט; בניגוד לתפיסה המודרניסטית שהביעו פרויד, פיאז'ה, אריקסון וממשיכיהם, הפוסט מודרניזם, מתנגד לתפיסה של זהות עצמית, אותנטית, קבועה ויציבה.

·         הפוסט מודרניזם רואה בכל זהות, תוצר של הבניה חברתית, המתגבשת במפגש/באינטראקציה בין סוגי שיח שונים, בין מוסדות וגוף האדם. לכל הגדרת זהות, יש משמעות שונה בתקופות שונות. ולכן, החוקרים הפוסט מודרניים, במקום לדבר על 'זהות עצמית' מעדיפים לדבר על זהויות מפוצלות – קטגוריות משתנות shifting categories,   -  invented categories קטגוריות מומצאות. השאלה שהם שואלים היא, 'כיצד נוצרת זהות?' ולא – 'מהי זהות?'

משמעות הערכים הפוסט מודרניים בפמיניזם

הזהות הנשית היציבה איננה, היא משתנה.

חוקרים פוסט מודרניים, מתנערים ומתנגדים לתפיסה, כי 'האני' הינו ישות אוטונומית, המנותק מהשיח החברתי. גם כותבים וכותבות פמיניסטים ופמיניסטיות, אשר זיהו עצמם עם הפוסט מודרניזם, קראו תיגר על מיתוס תקופת ההארה; ובעיקר על הקביעה, כי ישנו סובייקט קבוע וכי ניתן להשיג את האמת האובייקטיבית באמצעות הבינה והשכל הישר.

הפמיניזם הנשען על ערכים פוסט מודרניים, בא בכדי לנסח ולבנות מחדש את מושג 'האישה'. דוגמא לזיקה בין שני הזרמים, ניתן למצוא בשלילת הרלוונטיות של הביולוגיה לסקסואליות או למגדר. כפי שנזכר לעיל, טענה סימון דה בובואר, כי אישה אינה נולדת אישה, אלא נעשית כזאת. אליבא דה בובואר, נשיות היא הבנייה חברתית ולא תכתיב גורל ביולוגי.

דה בובואר, רואה את הנשיות בהבניה החברתית בה מתקיים הסובייקט; הלא היא האישה, אשר תופסת את עצמה כנשית, בתוך סיטואציות שהחברה יוצרת. הדוגמא המפורסמת ביותר היא, כי בנות מורגלות למן ילדותן לשחק בבובות ובנים מורגלים לשחק בחיילים וכלי רכב.

ממאמרה "The Ethics Ambiguity", עולה כי הנשים הפנימו את ההיררכיה המגדרית, עד שהן מתקשות להשתחרר ממנה. דה בובואר הגיעה למסקנה, כי הסובייקט הנשי סבל מדיכוי - האישה היא 'אחר' נחות ביחס לגבר, ובשל דיכוי זה, מתבטלת העצמאות של הנשים אל מול תכתיבים חברתיים.

עם זאת, ישנו ויכוח בין הפוסט מודרניזם לבין הפמיניזם, הנובע מהטענה הפוסט מודרנית, כי אין כוח שולט ואין אקסיומות כמו פרטי/ציבורי, או אימהות, מאחר ואלו הם ביטוים רדוקציוניים. אם אין קטגוריה "אישה", אזי אישה יכולה להיות כל דבר. היא משוחררת מהסטריאוטיפ והכפייה. אי לכך, אין זהות נשית כללית ואחידה.

מישל פוקו

בניגוד לתפיסה הפוליטית הליברלית ולתפיסה המרקסיסטית, פוקו לא ראה את מנגנוני הכוח בחברה, כמשהו הנמצא ברשות קבוצות או מוסדות בחברה, ואשר אינו בנמצא עבור אחרים. חלוקה המאפשרת שליטה של קבוצה על חלקים אחרים בחברה. פוקו התייחס ל-'כוח פוליטי', כרשת יחסים, המדומים לחוטים השזורים בתוך החברה, והוא לא ראה גורם דומיננטי אחד, כמו המדינה או האליטה הכלכלית. משמעות הדבר, שבחברה קיימים מוקדי כוח שאינם כפופים ליחסים הכלכליים (כמו בבית משוגעים למשל).

פוקו ממשיך להתווכח עם הליברליים והמרקסיסטיים, לפיהם כל מערכת יחסים, בה מופעל כוח, מאופיינת בהטלת מגבלות ובשלילת חירויות. הוא גרס, כי גישה זו נובעת מכך שהם מזהים את הכוח הפוליטי עם מערכת החוק ואכיפתה. אך לדידו, זהו רק ביטוי אחד מבין צורות הכוח הפוליטי, שהתגלם לאורך ההיסטוריה.

פוקו בוחן את מערכת היחסים שבין המוסדות (החברתיים) לבין הגוף (האנושי). הוא מתנגד לעצם המושג 'מיניות'. לדבריו, במאה ה- 19, כאשר המיניות הייתה בגדר טאבו, גדלה התשוקה להפר את הטאבו ולדבר על מין; לא זאת אף ליצור צורות התנהגות אשר קוטלגו כסטייה חברתית. למשל, יחסי מין בין גברים, הוגדרו כ"הומוסקסואליות". הגדרה אשר יצרה התייחסות לאנשים אלה, כאנשים שנולדו אחרת.

זו אחת מתרומותיו של פוקו להבנת הקשר שבין העדפה מינית לבין זהות. לפי פוקו, הזהות נוצרת במסגרת שיח מסוים, בתוך יחסי כוח מסוימים בחברה. הוא מדגים את שינוי היחס למין בחברה, החל במתירנות של ימי הביניים, בהם מילים הקשורות במין העלו אסוציאציות של "תענוגות" ו"בשר", לבין השפה של המאה ה- 19, אשר הפכה את המין לדבר מה אסור, אשר הס מלהעלותו על דל השפתיים. מכאן, שהגדרות של "הטרוסקסואליות" ו"הומוסקסואליות" הן תולדה של העת המודרנית, החל מהמאה ה- 19.

כמי שחקר את השיח המיני בחברה, פוקו טען, כי השיח על המיניות מגביל ומגדיר את תוכני המיניות וכך נוצרת תבנית חברתית מסוימת. ברגע שנבין כיצד אנו מדברים על מין, נבין את המיניות. כלומר, השפה משקפת את החשיבה ואת התפיסה גם בנושאי מין ומיניות.

מנגנוני הכוח במיניות, באים לידי ביטוי בהבחנה בין מה שמקבול לבין מה שאינו מקובל בחברה. דהיינו, שגם השיח על מיניות מהווה גורם ממשטר בחברה (כחלק מביטויי מנגנוני הכוח הפוליטי); השפה יצרה מצב, שכאשר עולה נושא מיני, עולה עימו ניחוח החטא (המיני). תחושה אשר מסייעת בדיכוי המין, כי אין האדם חפץ לחוש כחוטא. המטרה העומדת מאחורי דיכוי זה היא, להוציא מהחברה את צורות המין החריגות. דהיינו, להוציא את המין שאינו לצורכי רבייה. החברה הגדירה נורמות מיניות תקינות, החל בילדות המוקדמת ועד לזקנה. מי שחורג מנורמה זו, נתקל במנגנוני הפיקוח אשר הופעלו בחברה, בכדי לכונן מיניות מועילה כלכלית ופוליטית לחברה. אלו מנגנונים הקובעים מה מותר ונכון בחברה ומה אסור ומוטעה.

פוקו גרס, כי למן המאה ה-18, הסטייה החלה להוות עבירה על החוק (בתי משפט יכלו בעבר הלא רחוק, להרשיע הומוסקסואלים או בני זוג שבגדו). לפי, ההגדרות המיניות החדשות, להתנהגויות מיניות שונות (אשר היו תמיד, אך לא קיבלו משמעות תרבותית) שינו את פני החברה.

"אסור לשכוח שהקטגוריה הפסיכולוגית, פסיכיאטרית, רפואית של ההומוסקסואליות כוננה, כבר מן הפעם הראשונה שבה אפיינו אותה .... ההומוסקסואליות הופיעה כצורת מיניות ביום שבו סולקה מתחום מעשי סדום לעבר סוג של אנדרוגיניות פנימית, הרמפרודיטיות של הנפש. מעשי הסדום היה מי שמעד ושב וחטא. ההומוסקסואל הוא עתה זן בפני עצמו".

משמעות הדבר, שההגדרה החברתית קודמת ואולי אף יוצרת את הזהות. המונחים החדשים: "הומו", "לסבית" ו"סטרייט", הינם תוצאה של השיח המודרני, שיצר חלוקה לקטגוריות ותתי קטגוריות של השיח.

למונח: "הומוסקסואליות" שתי פרשנויות; אחת, העדפה מינית. השנייה, התיוג החברתי. תיוג זה, הוא התפיסה של הכלל את האדם המזוהה כ-'הומוסקסואל'. כלומר, כל אישיותו נצבעת בגווני הגדרת זהותו המינית. למומחים מטעם החברה (כגון פדגוגים, פסיכולוגים ופסיכיאטרים), ניתן הכוח החברתי, לקבוע מהם התכנים הלגיטימיים-נורמאליים ולזהות את התכנים הפתולוגיים של האדם. כוחם, לדעת פוקו, נובע מקרבתם לקבוצות דומיננטיות בחברה; לבורגנות ולאליטה הפוליטית. המסקנה הקיצונית היא, כי משטר המין משרת את האינטרס של אותן קבוצות, וזאת ע"י שימוש במוסדות הנישואין וההטרוסקסואליות.

מגדר  מן המילון

1.      הזיהוי של אדם כגבר, כאישה, כאנדרוגינוס או ללא?מגדר (Ungender): תכונות המקושרות להבדלים בין המינים שמקורם אינו ביולוגי אלא פסיכולוגי וחברתי.

o        "מגדר למין, הוא כמו גבריות לזכר ונשיות לנקבה" (תרגום מתוך Milton Diamond‏, 2002).

·         המגדר הוא אוסף של קודים חברתיים וסטריאוטיפים אשר מכתיבים ציפיות מתאימות מהפרטים בחברה.

ויקי מילון

מגדר/ג'נדר

הגדרת הזהות המינית של האדם.

מגדר הינו מונח הלקוח ממדעי החברה, ואשר אומץ ע"י הפמיניזם הנוגע להבחנות תלויות חברה ותרבות בין הגבר לאישה. בעוד ש"מין" מהווה את הזהות הביולוגית של האדם (זכר או נקבה), הרי שהג'נדר מדבר על תכונות נשיות, או תכונות גבריות, כפי שהן נתפסות בחברה. המין הינו מולד ולא תלוי בחברה. ואילו המגדר, הוא התיוג וההגדרות של החברה למיניות האנושית. נורמות ההתנהגות החברתיות, מגדירות את תפקידי המגדר.

מגדרו של האדם, הינו פרי רצונו, אך גם תוצאה של תהליך חברות, שנעשה על ידי החברה ומשפחה אליהן משתייך האדם. אצל חלק משמעותי בחברה, המין והמגדר מתנגשים זה בזה ויוצרים בתוכם קונפליקט פנימי מגדרי; לרוב, מקור הקונפליקט הוא בין הפן הביולוגי לבין הפן הפסיכו-חברתי. כאשר המגדר אינו הולם את המין האנטומי.

שתי הקבוצות העיקריות, אליהן מחוברתים הפרטים הם: קבוצת "הגברים" וקבוצת "הנשים". קטגוריה חברתית זו,  מתחילה כבר בזמן ההיריון, בה נקבע מין הילוד והיא נמשכת לכל חיי האדם. החיברות יוצר הבדלים רבים הקיימים בין המגדרים. הגדרת המגדר היא צירוף של כוחות ביולוגיים וחברתיים. כאשר יש פעמים בהם לאחר יש השפעה גדולה יותר מהשני. אך תמיד לשנים תפקיד בתהליך זה.

תחת הגדרה זו, נמצאת הציפייה, כי נשים וגברים יתנהגו בדרך מסוימת בחברה; האישה כדרך הנשים והגבר, כדרך הגברים. נשים אמורות להיות נשיות ואף לנהוג בהתאם לסטריאוטיפים ומאפיינים מקובלים של נשיות. למשל, נשים נתפסות כמונעות רגש, ואילו הגברים נתפסים כמונעי היגיון. לפיכך, החברה מצפה במובן מסוים, מהנשים להתנהגות רגשנית ומהגברים להתנהגות הגיונית.

הגבריות והנשיות נתפסות כקטגוריות (חברתיות) הפוכות ומשלימות זו את זו, בו זמנית.

המאפיינים הגבריים:

תחרותיות, שאפתנות, החלטיות, תוקפנות, דומיננטיות וביטחון עצמי.

המאפיינים הנשיים:

יכולת נתינה ורצון לסייע, רגישת לרווחת הזולת, אמפטיה, חמימות, נעימות ועדינות.

לתפקידי מגדר מאפיינים נוספים, כמו מראה (קודים של לבוש) וכיוצ"ב. מכאן, שהם מבטאים (מלבד שוני ביולוגי) את התפיסה התרבותית לגבי ההבדלים בין הגבר לאישה. בתפיסה זו, קיימים דפוסים היררכיים המקנים לרוב עליונות לגברים על פני הנשים  בחברה. תהליך זה מתרחש במהלך החיברות הבונה את הזהות המגדרית של הגברים והנשים.

המחקר מתייחס למסורת ההיסטורית של ההבדלים בין המגדרים; סוציו-ביולוגים אשר חקרו את הבדלי המגדר טוענים, כי החיים החברתיים המוכרים לנו, מושרשים באבולוציה ובביולוגיה האנושית. למשל, ההבדלים  בגישה למיניות – נשים מעדיפות יחסים מונוגאמיים, מאחר ובן זוג תומך, מגדיל את סיכויי ההישרדות של הילדים.  לנשים זה חשוב, מאחר והן אלה שנושאות ברוב הנטל של גידו ל הילדים. הגברים, אשר מסורתית פחות עסקו בגידולם, נוטים פחות למונוגאמיה. מכאן, נשים יימשכו לגברים אשר יעניקו להן הגנה ומשאבים והגברים יעדיפו, נשים הנראות להם פוריות.

גישה נוספת להבדלים בין המגדרים, נוגעת לחיברות המגדר. לפי גישה זו, האדם מפתח זהות עצמית והבנה של האני, באמצעות האינטראקציה השוטפת עם אנשים בחברה. האדם מבין כיצד אחרים רואים אותו, כיצד העולם עובד. פיתוח הזהות נוצר באמצעות המשקפיים של האדם על הדרך בה הוא חושב שרואים אותו.

ישנה גם גישה שלישית, הבוחנת את משמעות המגדר, בנוסף למרכיבים היוצרים את הבדלי המגדר. לפי הגישה הפונקציונאלית-מבנית של טלקוט פרסונה (1942), המגדרים משלימים זה את זה. בעוד שהנשים מטופלות בבית ובילדים, הגברים מספקים את המשאבים לבית. הביקורת כלפי גישה זו, נוגעת להנצחת הסטאטוס קוו המדכא את הנשים.

לעומת גישה זו, לפי תיאוריית הקונפליקט החברתי, יש לראות את יחסי המגדר במושגים של כוח. שלטונם של הגברים על הנשים הינו ביטוי של הרצון לשמר את הכוח והיתרונות של המין הגברי על המין הנשי.

לסיכום

הפמיניזם גורס, כי החברה היא שיצרה את ההבחנה וההפרדה בין המינים. עם זאת, יש אפשרות לשנות את תפיסות המגדר באמצעות תהליך חיברות וחינוך.

יש לשים לב, שלא להתבלבל בין המושגים "מין" ו"מגדר", שכן אז ניתנת לגיטימציה לתפיסה הרווחת, המנציחה את המצב בו נשים כפופות לסדר החברתי הגברי. זאת בהמשך למסורת ההיסטורית של המשפחה והחברה הפטריארכאלית. תפיסה הרואה בשוני הביולוגי בין המינים, כגורם לחלוקת התפקידים השונה. כלומר, אי השוויון המגדרי מצוי בתפיסות החברתיות הרווחות.

בסופו של יום, המטרה היא להגיע למערכת יחסים שוויונית בין גברים ונשים בחברה, בה נשים לא תהיינה יותר מופלות על רקע מיני ו/או מגדרי. שכן, כפי שאמרה דה בובואר, האיש והאישה, תלויים זה בזו לצורך המשכיות המין והחברה האנושיים.

וכך, כל אחד וכל אחת, יוכלו לעצב את זהותם בהתאם לרצונם וצרכיהם, ולא בהתאם לקודים חברתיים מוכתבים וידועים מראש.

ברכה ואהבה,

שלומית

© כל הזכויות שמורות לשלומית זקן - מטפלת ומדריכה הוליסטית