הפסיכולוגיה של השוק 

בשיעורי הכלכלה באוניברסיטה לימדו אותי שתי הנחות יסוד חשובות: הנחת היסוד הראשונה גורסת שהשווקים הפיננסיים הם יעילים. הנחת היסוד השנייה גורסת שהמשתתפים בשוק פועלים באופן הגיוני בלבד. לטענת הכלכלנים, למשתתפים יש את כל המידע הרלוונטי והם משתמשים במידע לצורך השגת מטרותיהם האישיות ביעילות הגבוהה ביותר.

כתלמיד ממושמע, עלי לקבל את דין הקונצנזוס האקדמי, לקרוא ולהבין את ההיגיון הטמון בדו"חות רווח והפסד של חברות ולהשקיע את כספי בהתאם להנחות היסוד. במשך עשרות שנים הייתה ונשארה גישת הכלכלנים נחלת הכלל. באופן לא רשמי כולנו ידענו שמשהו כאן לא ממש בסדר. אנחנו גילינו שלשוק יש חיים משלו ובהרבה מקרים הם נוגדים את התפיסה היסודית הכלכלית. הרי אם החיים היו כה פשוטים, היינו יכולים לקרא המלצות של כלכלנים, לקנות בבורסות באופן סדיר מניות של חברות המתומחרות מתחת לערכן ותמיד להרוויח כסף.

לא עוד! באופן רשמי אנו מכירים היום בעובדה שלצד הגישה הכלכלית הפנדמנטלית שוכנת בבטחה הגישה הפסיכולוגית. עברנו לעידן שלטון הפסיכולוגים. כאשר פסיכולוג כמו דניאל כהנמן זוכה בפרס נובל לכלכלה ולוקח את הבכורה מידי הכלכלנים, אנו כבר יכולים לומר באופן גלוי שמשהו מתרחש כאן. היום, בניגוד לגישות היסוד של ה"הגיון האוניברסאלי" ו"יעילות השווקים" אנו מבינים שהשוק מונע בידי אנשים בשר ודם. אנשים רגילים עם רגשות, מאוויים ופחדים. אנשים שניתן לצפות את התנהגותם. צפי התנהלותם הפסיכולוגית יכול להוביל לצפי התנהגות השוק ומכאן נסללת גם הדרך להצלחה פיננסית.

בשוק יעיל בו המידע הוא נחלת הכלל, תופעות כמו מגמת מחירים (Trend) וחוקי מסחר בסיסיים לא יכולים להתקיים. שוק יעיל מתנהל באופן מקרי. בשוק יעיל אין משמעות למחירי עבר הווה או עתיד. בשוק יעיל אין ניתוח טכני, יש רק ניתוח פנדמנטלי. מחקרים רבים מלמדים בבירור שניתוח טכני עובד. במחקר אשר התפרסם לאחרונה, נבדקה יעילות התצורה הטכנית הנקראת Head and Shoulders ונמצא שמחזור הפעילות ביום פריצת התצורה גדול בממוצע ב - 60% מהמחזור שקדם לו. סוחרים רבים קונים ומוכרים מניות בהסתמך על תצורה גראפית בלבד. הואיל ומספר גדל והולך של סוחרים מסתמך רק על גרפים, הרי שגם אם אנו מאמינים אדוקים של יעילות והגיון השווקים, הרי שאיננו יכולים לעמוד בצד, לטמון את הראש בחול ולהתעלם מפסיכולוגית העדר ההמונית.

הואיל ועסקינן באנשים בשר ודם עלינו לבדוק מהם המודלים ההתנהגותיים הבסיסיים לפיהם הם פועלים. אציין מספר מודלים: הערכת סיכויים - במקרים רבים אנו נוטים להתעלם מהידע שלנו ושופטים אירועים לפי הערכת סיכויי הצלחה או כשלון בלבד; קונסרבטיביות - אנו משנים את דעתנו בהסתמך על אירועים חדשים ומידע חדש לאט מידי; הטיית האמת - אנחנו נוטים לזקוף לזכותנו את הצלחותינו ואת כישלונותינו אנו זוקפים לאירועים או אנשים חיצוניים; בטחון עצמי מופרז - אנחנו נוטים להעריך את יכולותינו מעל ומעבר לאמת. הבנת חסרונותינו תעזור לנו להבין מדוע לעיתים חוסר הגיון הוא הגיון צרוף, או במילים אחרות: כאשר השמש זורחת מעל וול-סטריט שלוף את המטריה.

אחד מגדולי הכלכלנים, ג'ון מיינרד קיינס, אמר בספרו The General Theory of Employment Interest and Money , משנת 1936 את המשפט הבא: "אין דבר יותר מסוכן מהשקעה הגיונית בעולם חסר הגיון". בתרגום לשפתי כסוחר מניות: אם אחרים משקיעים "באופן הגיוני" ללא הצלחה, מתוך מטרה להתאים בין מחירי מניות אותם הם תופסים כלא הגיוניים, לנתונים פנדמנטליים אותם הם תופסים כהגיוניים (ארביטראז'), הרי ככל שהם נכשלים יותר כך יש לי את ההזדמנות להרוויח יותר כסף.

בכדי להבין את טענתי אציג כדוגמא חברה שמדווחת על תוצאות טובות מהצפוי. הצפי הפנדמנטלי הוא שמחיר המניה יעלה, אולם כפי שקורה לא אחת - מחירה יורד. הסיבה לירידת המחיר יכולה להיות פשוטה: קרן השקעות גדולה החליטה שהיא הרוויחה על המניה מספיק ומחליטה שהגיע הזמן למכור. המשקיע הפנדמנטלי יתייחס למחיר היורד כ"לא הגיוני" ויקנה "בזול" בעוד שבעיני מי שעיסוקו מסחר יומי ירידת המחיר נתפסת הגיונית מאוד (רצון השוק) והוא מנסה להרוויח ב - Short מתהליך הירידה. מי שאינו יודע שירידת המחיר נוצרה כתוצאה מהמכירות שמבצעת הקרן, תופס את התהליך כמאוד לא הגיוני. אולם, האם ניתן לומר שהשוק התנהג באופן לא הגיוני? מסקנה: אם יש לך תואר בכלכלה - סיכוייך להפסיד כסף טובים יותר.

כיצד מתמודד המשקיע הפנדמנטלי עם הפסדים? מכפיל את השקעתו מתוך הנחה שהוא צודק ובסופו של תהליך הגיוני הוא יזכה בניצחון. כמו בקזינו, כך גם בשוק המניות. מהמר שמפסיד מכפיל את הימורו מתוך תקוות שווא לנצח את הקזינו. ככל שימשיך להפסיד כך ימשיך להכפיל. בשלב מסוים יגיע המהמר למגבלת הונו (או מגבלת השולחן) והקזינו (השוק במקרה שלנו) ינצח. משקיע פנדמנטלי יגרוס שכדאי לו ליטול את הסיכון הואיל שבטווח הארוך המחירים יתאימו את עצמם לערכים הגיוניים. על זה אמר ג'ון מיינרד קיינס משפט נוסף שחביב עלי:"בטווח הארוך כולנו נמות"

בכדי להמחיש את חוסר ההיגיון של הפרטים המכילים את השוק אציג תוצאות ממחקר שערכו הפסיכולוגים דניאל כהנמן ועמוס טברסקי בו נבחנה נכונותם של אנשים ליטול סיכון. קבוצת נחקרים נשאלה באילו משתי האפשרויות הבאות הם מוכנים לבחור:

אפשרות א': הימור בסיכוי של 80% להרוויח 4,000$ ו - 20% לא להרוויח דבר.
אפשרות ב': רווח מובטח של 3,000$.

מה אתם הייתם בוחרים? תוצאות מחקרם של כהנמן וטברסקי מוכיחות שלמרות ההיגיון הכלכלי לבחור באפשרות א', כאשר עומדת בפני הנחקרים החלטה הקשורה לרווחים מובטחים, 4 מתוך 5 בחרו באפשרות ב' הפחות טובה עבורם. לעומת זאת, שימו לב לתוצאות כאשר בפני הנחקרים עמדו האפשרויות הבאות:

אפשרות א': הימור בסיכוי של 80% להפסיד 4,000$ ו - 20% לא להפסיד דבר.
אפשרות ב': הפסד בטוח של 3,000$.

כאן, רוב הנחקרים (יותר מ - 9 מתוך 10) במחקרם של כהנמן וטברסקי העדיפו לבחור את אפשרות א' ולהמר על פני בחירת הפסד בטוח למרות שמתמטית אפשרות ב' היא הנכונה יותר. ההתנהגות המקבילה של משקיעם בשוק המניות מוכרת לי משכבר הימים. אחת הטעויות הגדולות של סוחרים מתחילים היא חוסר יכולתם הקוגניטיבית לצאת בנקודת ה - Stop שנקבעה מראש (הם מעדיפים להמר על חזרת המניה למחיר הקניה בכדי לא לסבול הפסד) ונוטים אף להכפיל את ההימור כאשר הם נמצאים בהפסד גדול מהצפוי (בשפת המקצוע: To average down). מהצד ההפוך, כאשר הם מרוויחים, הם נוטים לממש רווחים מוקדם מהרצוי ולהסתפק ברווח בטוח נמוך על פני המתנה לרווח גדול.

לסיכום, השאלה שכל אחד מאיתנו צריך לשאול את עצמו כסוחר או כמשקיע היא: "האם אני מסוגל להתאים את עצמי, התנהגותי ודרך מחשבתי לזו של השוק?" הרוב ישיבו בחיוב. הרוב כרגיל טועה.