כמה פעמים בשנה נצטרכנו להזמין איטום גגות לתקן את הגג הנודף בביתינו?
כמה פעמים ביום יוצא לנו לעלות לגג לראות האם יש רטיבות או שהנזילה חדרה ממקום אחר?
כמה פעמים בשבוע קמים אנו ומגלים שכל מיטתינו רטובה מן הנזילה שיש בתקרת ביתינו?
כמה פעמים יצא לנו לראות שאין אוכל בביתינו ולגלות כי אין לנו כסף והבנק חסם את הכספומט, ואין לנו איך להשיג כסף?
לכמה מאיתנו יש חורים בשניים ופשוט אין לנו כסף ללכת לרופא השיניים ולכן אנו סובלים בשקט?
שאלות מאין אלו יש המון, אך יש כאלה אשר זאת המציאות היום יומית שלהם.
גרים הם בבתים ישנים אשר דולפים, ואין בידם לשלם לבעל מקצוע העושה שירות איטום גגות מיקצועי ויגמור עם הבעיה...
ישנם המון אנשים אשר כל חורף וחורף רגילים הם לראות שלוליות רטובות בביתם מפני שהתקרה דולפת ולדעת שפשוט אין להם כסף לתקן זאת, וכמובן לעבור דירה...
ישנם ילדים אשר הולכים ללא אוכל לבית ספר ולגנים, והינם רגילים לכך.
אומנם מדינת ישראל נסתה לעשות משהו בתחום ולסדר שיהיה ארוחות מן הבית ספר, אך, משום מה הפסיקו זאת בטענה כי אין די תקציב לדברים מאין אלו.
אירוגנים רבים עוזרים למשפחות מאין אלו, אשר הרבה מהם הינם משפחות של עולים מארצות שונות, ואין להם איך להתחיל את חיהם בארץ.
אירגוני חסד
אירגונים אלו מביאים למשפחות אלו סלי מזון חודשיים או שבועיים, הקצבה חודשית מינימאלית, ולפני שנת הלימודים מביאה לילדים תיקים ומחברות לפי צורכם.
אך, דבר זה אינו מספיק ברובו, הינם חיים בצורה לא אנושית בכמעט.
ואף אפשר להגיד כי בצורה פרימטיבית למדי.
אך, כמובן מדובר במשפחות עניות בממש.
וכן, ישנם אנשים מאין אלו בינינו!
אין מדובר אך ורק על העולים מארצות אחרות אשר גרים הם במקומות מרוכזים של אנשים מאין אלו.
כגון, העולים מאתיופיה אשר מרוכזים בדרך כלל בשיכונים, אשר יש שם רק עולים מארץ זו.
הינם חיים ביחד ומרגישים טוב אחד עם השני.
וכן, הינם ממילא באים ממקום אשר לא היה להם חיים טובים יותר מבחינה פננסית ומקומית.
אך, האנשים החיים בינינו קשה להם מאוד.
מתביישים הם במצבם הכספי ובכך שביתם נודף ואין בידם די כסף לאיטום גגות.
מתביישים הם כי אין בידם כסף לקנות תיק חדש לילדם.
אך, אירגוני החסד אשר בדרך כלל מיודעים למשפחות מאין אלו, עוזרים להם ומביאים לילדיהם את ההרגשה כאילו הכל רגיל.
