טוב להיות מעצב גרפי 

טוב להיות מעצב גרפי

לאחר שקראתי מאמר בשם "לך עם הלב שלך" מאת בראיין מות' (Follow your heart"; Bryn Mooth) (מאמר מצוין ומעורר השראה, עלי להוסיף), חשתי רצון עז לשתף אתכם בהרהורי על מדוע אני חושב שזה טוב להיות מעצב גרפי.

ובכן, אנחנו יודעים שזה לא בשל ה"תהילה שבמקצוע", או בשל השכר המעורר גיחוך. למרות זאת, ישנן מספר סיבות מדוע עלינו לא לקחת כמובן מאליו את המתנה הנפלאה שניתנה לנו: עיצוב גרפי היכולת לתקשר; הריגוש שאנו מביאים לטקסט בכל יום, העיצובים, עולם הדימויים שאנו מביאים לחיים, הקסם...

מיומנות:
אנחנו מעצבים גרפים משום שזה מהנה ומרגש להיות מעצב גרפי. כישרון שהוא מתנת אל.
מיומנות, שאנחנו לפעמים לוקחים כמובן מאליו. לרוב האנשים בעולם העסקים אין מיומנות שהם יכולים לאחוז בה קרוב לחזה. ייתכן שהם אינטליגנטים ובעלי תארים, אך לא בעלי מיומנות.  למעצב גרפי יש משהו ממשי בידו, שניתן להבחין בו: תיק עבודות, גלריה של עיצובים שיצר. לא להרבה אנשים יש את זה. זוהי מיומנות שניתנת לתרגום בשכר, למען המשפחות שלנו. זה מזכיר לי ששוחחתי עם חבר לפני כמה שבועות והוא אמר: "אתה יודע, טוד, אני באמת מקנא בך". שאלתי:" באמת? למה?". והוא אמר: "אתה מעצב גרפי. יש לך מיומנות. ויש לך את ההזדמנות להשתמש במיומנות הזו בבית, ולייצר כסף בכל זמן שתרצה". הוא המשיך:" אתה בר-מזל. הייתי שמח אם היה לי משהו דומה לזה". ואז זה הכה בי. הוא לגמרי צודק! לפעמים אנחנו שוכחים במהרה מה יש לנו בידיים. תודה שהזכרת לי זאת, קן.

תשוקה:
תשוקה לכל פרויקט, גדול או קטן. יש שאומרים עלינו שאנחנו חריגים ואפילו מוזרים. עלינו לראות את העולם בצורה שונה. אחרת, כול הדברים בעולם יראו דומים זה לזה. בכל פעם שאנו מניחים את אצבעותינו על המקלדת או על העכבר, מתרחש קסם. זוהי החותמת שלנו. כמו יצירת אומנות מופתית במוזיאון הלובר שבפריז, הנושאת את חתימתנו ואנו גאים בה. אנחנו זן נדיר. עמיתים אחרים מקנאים בנו. זה נכון, אנחנו ממש אוהבים להגיע לעבודה. זה כמו להיות ילד בחנות צעצועים. עוצמה העוצמה והכוח לתקשר, להעביר מסר כל כך חשוב וכל כך "זועק" שזה מעורר משהו בתוך תוכו של האדם. משהו שגורם להם לעצור ולחשוב. הכוח להשפיע על החלטה של מישהו אחר. לעצב חיים. לתרום מהמיומנות והזמן שלנו לארגונים מצילי חיים. זה הקנבס שלך. הזמן שלך.

הריגוש: 
אמת, לכולנו יש רגעים פחות יצירתיים שבהם אנחנו עושים בעיקר עבודה טכנית: מעמדים פסקאות של טקסט, גוזרים רקעים מתמונות או גוזרים ומדביקים שורות של קודים. אך בסופו של דבר, עליך להודות שגם עיצוב גרפי זה היה כיף. כמו רכבת הרים שלעולם אינה נגמרת. אינך יכול להיות כל הזמן יצירתי, אך כשאתה יוצר, זוהי הרגשה נפלאה. איזה ריגוש...

הביטחון:
כפי שטען בראיין מות': מעצבים הם פה בכדי להישאר. כל שאר הדברים יכולים להפוך לאוטומטיים ולהישלח מעבר לים. אך לא עיצוב טוב. לא ולא. המקצוע העדין, השביר הזה, בעל השעות המטורפות, זקוק ליצירתיות ושנינה, שאין להן תחליף. נכון, רובנו מתויגים כ"משוגעים". מצטערים, אנו רואים את הדברים אחרת. עם זה מגיע מגן של ביטחון.נכון שהכלכלה לא תמיד משגשגת, אך לפחות לא נישלח מכאן.

הסיפורים:
את הסיפור הזה לא תשכחו לעולם. זה כמו גולף. אתה יכול להרוס את המדשאות הירוקות במשך כל היום, עד שכדור אחד ייכנס סוף סוף לחור. אני חושב שזה כמו להיות מעצב גרפי לפעמים. ייתכן שלא תזכה בהרבה פרסים עבור עבודותיך. ייתכן שלא תמיד תזכה לטפיחה על השכם, למרות שאתה יודע שמגיע לך מהלקוח שלך או ממתחרה שלך. אך יהיה הסיפור האחד הזה. ההוא שלא תשכח לעולם. הנה אחד מהסיפורים שלי: זו הייתה שנת הלימודים האחרונה ואני וכמה מחבריי המעצבים החלטנו להתאחד ולפתח יחדיו שירותי פרילאנס. קיבלנו הצעת עבודה מאדם אחד. פרויקט קטן, לא הרבה כסף, לא פרויקט עיצוב נוצץ ומרהיב, או משהו כזה.אך זו בהחלט הייתה הזדמנות עבורנו. היה עלינו ליצור הזמנה לערב הפתיחה של מועדון מרטיני וסיגרים (זה היה דבר מאוד פופלרי אז). החלטנו ליצור לוגו של לאונג' מרטיני מעוצה עם מגע אישי. איך אלמנט כל כך קטן יכול להתעורר לחיים? החלטנו לנעוץ קיסם שיניים של קוקטייל לתוך נייר ההזמנה. לכל מאות ההזמנות. תודה לאל שצוות המועדון עזר לנו לעשות זאת. החלק המדהים היה שהיינו בערב הפתיחה ויכולנו לצפות בכל החוויה: בכל מחזור החיים של ההזמנה. מאות המוזמנים הגיעו עם ההזמנה בידם, להוטים להצטרף לחגיגה וליהנות מכמה סיגרים מסריחים. אך החלק המעניין של הערב היה כשהבחנו שכולם עדיין מחזיקים בהזמנה שלהם. למעשה, הם שאלו את המארחים אם הם יכולים לשמור אותה. הם לא רצו להיפרד ממנה. זה היה מעולה! זה היה יום נפלא!

עיצוב גרפי הוא תמיד מסביבנו. הוא בכל מקום. אנחנו לא יכולים להימנע ממנו.בסופו של דבר, זה מה שאנחנו עושים. זה כל מה שאנו יודעים. אנחנו מעצבים גרפים..וזה דבר טוב.