במערכת החינוך היתה אוטוקרטית, מערכת החינוך המערבית היתה צנטרליסטית וסמכותית. עם השנים, מערכת החינוך עברה להיות יותר מכשיר לסידור חברתי ופחות הקניית דעת וערכים. היום, חלק ניכר מהאנרגיה בכיתה מושקעת בסידור האקלים הראוי ללמידה. דרייקורס זיהה שיצירת האקלים שיאפשר למידה היא הבעיה העיקרית. איתר את הפער בין תפיסות חינוכיות מיושנות לבין המציאות. המשבר במערכת החינוך הוא אותו משבר של הסמכות ההורית בבית. המצוקה של המורה = למצוקה של ההורה.
דרייקורס בחר בסויגיה אחת להמחשת התיזה שלו - מושג המשמעת. באופן דומה ניתן לנתח סוגיות אחרות בחינוך המודרני.
אם נשאל ילד מה פרוש המילה "משמעת" הוא יגיד שמשמעת זה חוקים, עונשים, זה מה שעושים בביה"ס. וזה כאשר המילה משמעת נגזרת מהשורש "לשמוע" (דיסיפלין = תלמיד דיסיפלינה = הנחלת ידע)
במערכת החינוך האוטוקראטית הסמכותית משמעת הפכה להיות מטרה בפני עצמה. המורה כממשמע והתלמיד כממושמע. המורה מופקד על המשמעת ומשקיע בזה מאמצים רבים.
זו התפיסה החינוכית וזה גוזר את תפיסת תפקיד המורה ואת תפיסת תפקיד התלמיד - אני גדול ויודע ואתה קטן וצריך להקשיב, ולהקפיד על סט של הרגלים. בתאוריה אחרי סט החוקים אפשר ללמד אבל הפער בין העיסוק ביצירת האקלים לבין זמן הלמידה של החומר הלך וגדל.
דריקורס - משמעת היא לעולם לא מטרה, מקסימום אמצעי, כשכל כך הרבה אמצעים מועברים לזה זה כבר הופך למטרה. אנחנו צריכים חוקים וגבולות כדי לאפשר את המסגרת החברתית וגם כי זה צורך התפתחותי של הילד. צריך לפתח שיטה שתקנה לילד חוקים וגבולות = משמעת. לפי התפיסה הזו הילד היה צריך להגיע ממושמע מהבית.בשלות לביה"ס = יכולת לדחות סיפוקים, לקבל הוראות.
דרייקורס ?
תפקידו של המחנך הוא ליצור 2 תהליכים ?
1. בחירה
2. תוצאות טבעיות והגיוניות.
הנחת היסוד היא שלילד יש אינטרס עליון להשתייך. הילד רוצה לשבת בכיתה, רוצה לקחת חלק בפעילות, רוצה לאמץ את החוקים, הנורמות וקודי ההתנהגות, הוא רוצה להצליח. כל מה שהילד עושה בהתנהגותו משקף את מאמציו להשתייך. גם כשזה נראה הפוך.
הילד המפריע לא רוצה להיות מורחק והוא גם לא רוצה להפריע. ההפרעה משקפת את הרצון שלו להשתייך והוא עושה זאת בדרך מוטעית. דרייקורס ביקש מהמחנכים לשנות את זווית ההסתכלות שלהם - הילד המפריע רוצה להשתייך וטועה בדרך שבה בחר. ההתנהגות המפריעה משקפת פרשנות מוטעית של הילד לסיטואציה.
ככל שהילד יגביר את ההתנהגות המפריעה, סיכוייו להשתייך יפחתו. המערכת החינוכית עובדת על בסיס הרחקה. דבר זה קורה בגלל שמערכת החינוך במצוקה וחסרת יכולת להתמודד עם ההפרעות. המערכת החינוכית מחוייבת לתפוקות ופועלת עם קבוצה גדולה והרחקת המפריע מגדילה את התפוקות, המערכת ממיינת וממפה, ולא עובדת על הכלה אלא על בסיס ההרחקה.
דרייקורס ?
המורה אמור לזהות את הדרך המוטעית, את הפרשנות השגוייה בדיוק כמו ההורה בבית. זה לא יכול להשתנות במנותק מהבית.
בכיתה הילדים שותפים ליצירת האקלים, זו מסגרת שבה הילדים יכולים להיות שותפים בקביעת החוקים והגבולות. ילד מפריע, מפריע לחבריו והתלונה על כך צריכה להגיע מהחברים ולא מהמורה. המחנך צריך לאפשר לילדים להגדיר את החוקים שיאפשרו את האווירה המאפשרת למידה, הליך קביעת החוקים צריך להיות דמוקרטי. כשהילדים שותפים בקביעת החוקים הם מקבלים אותם ונשמעים להם. ויש לךהשאיר בידי הילדים את אפשרות הבחירה, הבחירה בין טוב ורע - יש חוקים שאותם קבענו ביחד, החריות עליך היא או לאמץ אותם או להפר אותם. אבל אם הפרת, מתוקף היותך מנסח החוקים, אתה יודע מה יהיו התוצאות של התנהגותך. זה בינך לבינך ולא בין המורה לבינך.
אדלר-
מערכת המשמעת המסורתית מלמדת את הילדים מה לא לעשות, מסמנת את האיסורים. המשמעת דורשת חופש בחירה, לא אומרים לי מה לעשות אלא נותנים לי את החופש לבחור מה לעשות.
