רשלנות רפואית שיניים 

הקדמה

רפואת שיניים הנה ענף רפואה שממנו חוששים מטופלים רבים. הכאב הנו חלק בלתי נפרד מענף רפואה זה, או כך אנו נוטים להאמין לרוב. אפילו המכשירים הצורמים גורמים למטופלים רבים להתעוות על כסא הטיפולים. הגרוע מכל הוא שהמטופל כלל אינו מבין באמת מה נעשה לו בחלל הפה ומרוב חרדות - כלל לא בטוח שדאג ליתן את הסכמתו לטיפול כראוי.

אך מעבר לרגשותיו הסובייקטיביות של המטופל, המדובר בענף רפואה שמתבצעים בו רשלנויות רבות אשר נעשות לעיתים על-ידי מטפלים בלתי מיומנים ובלתי מקצועיים ולעיתים אף על-ידי מטפלים מקצועיים ביותר המוכרים בענף.

הגם שהמדובר בענף רפואה שאינו מציל חיים, ועל פניו המדובר בפרוצדורות שאינן מסכנות חיים, הרי שקשת הנזקים שיכולים להיגרם כתוצאה של רשלנות רפואית שיניים הנה גדולה (הכוללת גם מוות).   

רשלנות רפואית שיניים

כפי שציינו במאמרים קודמים, מעשה או מחדל של מטפל ייחשבו רשלנות רפואית, אם ייקבע, כי המטפל לא השתמש במיומנות ו/או לא נקט במידת הזהירות, שמטפלסביר ונבון היה משתמש או נוקט באותן נסיבות, ואותה התנהגות גרמה למטופל נזק.

רשלנות רפואית שיניים נבחנת על-פי מעשיו או מחדליו של המטפל, על פי סטנדרט ההתנהגות הנהוג בתחום רפואת השיניים ועל-פי הסטנדרטים הנהוגים במועד ההתרשלות הנטענת.

היות ורשלנות רפואית שיניים מבוססת על דיני הנזיקין, הרי שעל מנת לקבוע התרשלותו של מטפל יש להוכיח:

1. קיומה של חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי המטופל;

2. הפרת החובה;

3. גובה הנזק שנגרם כתוצאה מהפרת החובה;

4. קיומו של קשר סיבתי בין הפרת החובה לבין הנזק.

חובת זהירות מושגית בעילה של רשלנות רפואית שיניים

קיומה של חובת הזהירות המושגית בין המטפל למטופל בעילה של רשלנות רפואית שיניים נקבעה כבר בפסיקה והמטופל לא יצטרך בתביעתו להוכיח את קיומה [למשל בע"א 552/66 לויטל נ קופ"ח, פ"ד כ"ב (2)480 וע"א 744/76 שרתיאל נ' קפלר, פ"ד לב(1) 114].

חובת הזהירות המושגית קמה משהסכימו המטופל והמטפל על עצם מתן הטיפול הרפואי וכן מקום בו המטפל היה חייב לבצע במטופל בדיקה או טיפול כאשר המטופל לא יכול היה לתת את הסכמתו (כגון טיפול שיניים בהרדמה מלאה).

חובת הזהירות הקונקרטית בעילה של רשלנות רפואית שיניים

מאחר וחובת הזהירות המושגית בין המטופל למטפל נקבעה כבר בפסיקה כחובה קיימת על-פי טיב היחסים ביניהם, נותר למטופל להוכיח, כי בנסיבות הספציפיות של המקרה, בו הוא נפגע לטענתו, מתקיימת חובת זהירות קונקרטית, היינו האם היה המטפל צריך לצפות את התרחשות הנזק בנסיבות הקונקרטיות.

חובת הזהירות הקונקרטית בעילה של רשלנות רפואית שיניים מתחילה כבר בשלבים הראשונים, כגון הסבריו של המטפל על מצבו הרפואי של המטופל והטיפול הדרוש, קבלת הסכמה מדעת של המטופל לאחר שקיבל סקירה של הטיפול שהמטפל עומד לבצע בו על כל השלכותיו (עליה נעמוד בהמשך), צילומים שיכולים להצביע על מצבו של המטופל והדרכים הטובות ביותר לטיפול וכיוצ"ב פעולות מקדימות הנחוצות עוד בטרם החל הטיפול.

כך לדוגמא, רשלנות רפואית שיניים החלה בכך שרופא שיניים שלא ערך אנמנזה מקיפה למטופל ובהתאם לא קיבל מידע על מחלה רדומה שהייתה למטופל, בעיה עליה ידע המטופל ואף ניסה להסבירה לרופא בטרם הטיפול, התרשל כאשר טיפול השיניים שביצע (באותו מקרה היה מדובר בטיפול אלקטיבי של עקירת שיניים לצורכי אסטתיקה בלבד) גרם להתעוררותה של אותה מחלה ובכך גרם למטופל למצב בו נאלץ להתאשפז חדשות לבקרים ואף חייו היו בסכנה. באותו מקרה קבע בית המשפט, כי אנמנזה פשוטה הייתה יכולה לגלות את הסיכון הטמון בפרוצדורה שנבחרה ובהתאם ניתן היה לבחור בפרוצדורה פשוטה יותר (ואף זולה יותר) שהייתה שומרת על אותה מחלה רדומה. מכאן שרשלנותו של הרופא החלה כבר בשלב האנמנזה, עוד בטרם החל בטיפול הרפואי.

הקשר הסיבתי בין רשלנות רפואית שיניים לנזק

אף במידה והוכחה רשלנותו של המטפל ואף במידה והוכחה שאלת הנזק והיקפו, עדיין צריך המטופל להוכיח את שאלת הקשר הסיבתי ביניהם. המבחנים הקובעים לעניין זה הנם: 1) מבחן האלמלא - פירושו אלמלא התרשל המטפל, האם ניתן היה לאבחן את אותה בעיה רפואית. 2) מבחן ההסתברות היינו בהנחה שהיה ניתן לאבחן את אותה בעיה רפואית, האם ניתן היה למנוע את הנזק כתוצאה מאותה בעיה.

הסכמה מדעת

בהתאם לסעיף 13 לחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996 על המטפל ליידע את המטופל על כל פרוצדורה רפואית שהראשון מבקש לנקוט בה, להסביר לו את הסיכונים והסיכויים של הפרוצדורה הרפואית ואף להציע אלטרנטיבות טיפוליות על מנת שהסכמתו של המטופל תינתן מדעת.

בעניין זה נפסק בעבר, כי "הגישה הפטרנליסטית, הגורסת כי הרופא יצא ידי חובתו כלפי המטופל לעניין מסירת מידע אם נהג על פי הפרקטיקה הרפואית המקובלת, נדחתה אפוא...המבחן למידע שחובה למסור למטופל אינו אפוא הנוהג המקובל בקרב הרופאים אלא צרכיו של המטופל למידע כדי להחליט אם לקבל את הצעת רופאו. צרכים אלו נקבעים על פי קנה מידה אובייקטיבי. על הרופא מוטל למסור למטופל את כל האינפורמציה שאדם סביר היה נדרש לה כדי לגבש החלטה אם להסכים לטיפול המוצע" (ע"א 434/94 ברמן, קטינה, באמצעות הוריה ואח' נ' מור- המכון למידע רפואי בע"מ, פ"ד נא(4) 205, 213)

הסכמה מדעת יכולה שתהא בכתב, בעל פה או בדרך של התנהגות.

על המטופל התובע בעילה של רשלנות רפואית שיניים בגין העדר "הסכמה מדעת" להוכיח, בין היתר, את הקשר הסיבתי בין הרשלנות לנזק הנטען ואומר, לו היה המטופל מקבל את המידע המלא אודות הטיפול הרפואי, לא היה נותן את הסכמתו לטיפול שבוצע.

מתן טיפול רפואי ללא קבלת הסכמה מדעת, הכרוך בהפרה של המטפל את חובת הגילוי המוטלת עליו, מהווה הן עוולה של תקיפה והן עוולה של רשלנות. ואולם, יש לקחת בחשבון, שהמגמה בפסיקה היא לצמצם את השימוש בעוולה של תקיפה בתובענות מסוג זה רק למקרים חריגים, כאשר למטופל כלל לא נמסר מידע על סוג הטיפול הצפוי לו, או כאשר לא נמסר לו על תוצאה בלתי נמנעת של אותו טיפול או שמדובר בטיפול שונה באופן מהותי מזה שנמסר לו לגביו. המקרים הרגילים של היעדר הסכמה מדעת נידונים לרוב על פי עוולת הרשלנות.

חשוב לציין, כי מטופלים רבים אינם נותנים בהכרח הסכמה מדעת בענף רפואת השיניים היות ואינם מקבלים את מלוא האינפורמציה אודות הטיפול שעומד להתבצע בהם והאלטרנטיבות העומדות לו. בהתאם לכך הפסיקה מלאה בהחלטות הנוגעות להיעדר הסכמה מדעת של המטופל.

פגיעה באוטונומיה

ביצוע טיפול רפואי בגופו של מטופל מבלי שניתנה לכך הסכמה מדעת על ידו, מקימה למטופל זכאות לפיצוי מעצם הפגיעה בכבודו ובאוטונומיה שלו על גופו.

בית המשפט העליון הכיר בעוולה החוקתית של "פגיעה באוטונומיה" שעניינה הזכאות לפיצוי, מקום בו הופרה חובת הגילוי וההסבר לגבי מהות הטיפול הרפואי וסיכוניו ובשל עצם הפרתה, וזאת בגין הפגיעה בכבודו של המטופל וזכותו כאדם לגבש החלטה מושכלת, על בסיס מלוא המידע הרלבנטי.

כך למשל נקבע, כי "במקרים מן הסוג העומד לדיון, יתבטא הנזק בעיקר בתגובתו הנפשית והרגשית של התובע לכך שנעשה בגופו טיפול רפואי ללא הסכמתו מדעת...בהערכת גובה הפיצוי בגין נזק זה, עשויה להיות חשיבות לחומרת ההפרה של החובה לקבל את הסכמתו המודעת של החולה בטרם בצוע הטיפול בו...המדובר בנזק אשר מעצם טיבו קיים בו היבט סובייקטיבי דומיננטי...מדובר בפגיעה בזכות יסוד, אשר מחייבת קביעת פיצוי הולם, להבדיל מפיצוי סמלי..." (ראו לעניין זה ע"א 2781/93 דעקה נ' בי"ח כרמל, פ"ד נג(4) 526, עמ' 575 ואילך וע"א 6153/97 שטנדל נ' פרופ' שדה, פ"ד נו(4) 746, עמ' 759)

למען הסר ספק, הפיצוי בגין הפגיעה באוטונומיה אינו מהווה תחליף של הפיצוי בגין הנזקים האחרים שנגרמו למטופל כתוצאה מהרשלנות הרפואית והוא עומד בפני עצמו כביטוי לעגמת הנפש שסבל המטופל כתוצאה מהפגיעה שנעשתה בגופו ללא הסכמה מדעת.

הרשומה הרפואית בתיקי רשלנות רפואית שיניים

במקרים רבים מדי, תיקי רשלנות רפואית שיניים מאופיינים בכך שלא קיימת רשומה רפואית מסודרת או בכלל.

החובה לבצע רישומים רפואיים בזמן אמת לגבי טיפול רפואי ולשמור על רישומים אלה מעוגנת בסעיף 17 לחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996, על פיו חובה על המטפל לתעד, בין היתר, "מידע רפואי בדבר הטיפול הרפואי שקיבל המטופל עברו הרפואי כפי שמסר, איבחון מצבו הרפואי הנוכחי והוראות טיפול". יצוין, שחובה זו נלמדה עוד בטרם חקיקת החוק בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון: "תיעוד זה יש בו חשיבות רבה הן לצורך המשך טיפולים במטופל בעתיד, הן על מנת ליתן למטופל אפשרות לדעת, כפי שהוא זכאי לדעת, את מצבו הרפואי ואת הטיפול הרפואי שניתן לו, הן כראיה, אם תידרש, לאופיו של הטיפול שקיבל המטופל ולפרטיו... ביחסים אשר בין רופא ובין מטפל קיימת מערכת של אי שוויון ביכולת לדעת את טיבו ואת פרטיו של הטיפול הרפואי שנתן הרופא למטופל. הרופא המטפל הוא שיודע ומבין את טיב הטיפול הניתן למטופל את משמעותו הרפואית של טיפול זה. לעומת זאת המטופל לא תמיד מסוגל לבדוק ולהבין את אלה לפרטיהם, אפילו לאחר הסבר שניתן לו. וגם זאת, חלק מהטיפולים ניתן למטופל כשהוא במצב מיוחד שבו הוא אינו מסוגל לראות או להרגיש את הקורה עמו, כמו לדוגמא בזמן ניתוח" (ע"א 6948/02 אדנה נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(2) 535).

על חשיבות קיומה של רשומה רפואית נקבע, כי "חשיבותה של עריכת רישומים ושמירתם אינה רק לצורך קיום מעקב שוטף, ראוי ואחראי אחר התפתחות הדברים לשם קבלת החלטות נאותות, אלא גם על מנת שימשו כראיה אותנטית ובעל משקל באשר לארועים שארעו ולהתפתחויות שהתרחשו במועד כלשהו בעבר" (ע"א 6160/99 דרוקמן נ' בית החולים לניאדו, פ"ד נה (3) 117 ).

מכאן, כאשר קיימת רשומה רפואית מסודרת ומלאה ניתן ללמוד על כלל הנסיבות שהביאו לתוצאה נשוא ההליך המשפטי ובהתאם לקבוע האם הייתה רשלנות רפואית שיניים.

ומהי הנפקות לכך שלא קיימת רשומה רפואית מסודרת או שלא קיימת כלל במקרים של רשלנות רפואית שיניים? אי ניהול רישום רפואי תקין עשוי לספק מספר נפקויות. הנפקות העיקרית היא הנפקות הראייתית, ואומר, כאשר לתובע נגרם נזק ראייתי בשל חוסר האפשרות להוכיח תביעתו, כולה או חלקה, עקב העדר הרישומים. נזק ראייתי שנגרם לתובע מקום בו לא נערכו רישומים רפואיים כנדרש או לא נשמרו רישומים אלו יביא להעברת נטל השכנוע מכתפיו של התובע לשכמו של המטפל לגבי העובדות השנויות במחלוקת בין הצדדים, מקום בו אילו היה מצוי  הרישום הרפואי החסר, ניתן היה לבררן ולא הייתה נותרת עמימות ראייתית.  היקף הנטל המועבר נתחם על פי היקפו של הנזק הראייתי שנגרם.

חוות דעת רפואית

תביעה בעילה של רשלנות רפואית שיניים הנה תביעה נזיקית לכל דבר ועניין. המטופל הטוען לנזק גוף (וכאמור, רשלנות רפואית שיניים אינה גורמת בהכרח נזק רק לאזור הפה והלסת, אלא יכולה לגלוש למקומות נוספים בגופו של המטופל - כל מקרה לנסיבותיו) חייב על-פי דין לצרף לתביעתו חוות דעת רפואית לשם הוכחת העניינים שברפואה. בתביעת רשלנות רפואית שיניים, חוות הדעת לא תתייחס אך ורק לנזק הגוף שנגרם, אלא לרשלנות הרפואית שבוצעה ואשר גרמה לנזק וכמובן, לשאלת הקשר הסיבתי בין השניים. חשוב לציין, כי חוות הדעת בתיקי רשלנות רפואית שיניים אמורה להתייחס להתייחס להיקף הטיפול והשיקום שיצטרך הנפגע לעבור בעקבות הרשלנות הרפואית, ועלויותיהם. חוות הדעת מהווה למעשה הבסיס לתביעה יחד עם עובדות המקרה.

התיישנות

תביעה בעילה של רשלנות רפואית שיניים הנה תביעה בנזיקין. לפיכך התביעה מתיישנת כעבור 7 שנים מהיום שבו נולדה עילת התובענה. פקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובעת כי מקום שעילת התובענה היא נזק שנגרם על ידי מעשה או מחדל, מתחיל מרוץ ההתיישנות ביום שבו אירע הנזק (סעיפים 5 ו-6 לחוק ההתיישנות וסעיף 89 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]).

ומה במידה והנזק התגלה לאחר זמן מה מיום המעשה ו/או המחדל הרשלניים? במקרה כזה מתחיל מרוץ ההתיישנות ביום שבו נתגלה הנזק בפועל, אלא שבמקרה זה תתיישן התובענה אם לא הוגשה תוך עשר שנים מיום אירוע הנזק (סעיף 89 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]).

ביחס לקטין מתחיל מרוץ ההתיישנות עם הגיע הקטין לגיל 18 (סעיף 10 לחוק ההתיישנות).

ביחס לאדם הלוקה בשכלו מתחיל מרוץ ההתיישנות ביום שפסק הליקוי או ביום שמונה לאותו אדם אפוטרופוס (סעיף 11 לחוק התיישנות).

נדגיש - מרוץ ההתיישנות מופסק רק על ידי הגשת תביעה לבית המשפט. על כן, חשוב מאוד לפעול בהקדם למימוש הזכויות אל מול המזיק, בטרם תתיישן התביעה. נציין, כי במידה והניזוק השתהה עד כמעט חלוף מירוץ ההתיישנות, כי אז קיימת טענת הגנה למזיק הקרויה "שיהוי עמוק", הגורם, כביכול, לנזק ראייתי למזיק, דבר המשליך על סיכויי התביעה, אף אם זו הוגשה בטרם חלפה תקופת ההתיישנות.

עורך דין רשלנות רפואית שיניים

במקרים של רשלנות רפואית שיניים חשוב להיות מלווה על-ידי עורך דין המתמחה בתחום כבר מראשית האירוע הרשלני ועד מיצוי זכויותיו של הנפגע. החשיבות מתבטאת, בין היתר, באיסוף החומר הרפואי והראיות המצביעות על הרשלנות הרפואית ובאיסוף חומר הראיות ביחס להיקף נזקיו של הנפגע וכן באיתור מומחה רפואי שיוכל לתת חוות דעת רפואית מקיפה בעניין ולתמוך אותה, מקרה הצורך, בעדות בבית המשפט. חשוב לדעת, כי הנפקויות המשפטיות הנוגעות לענף משפטי זה הנן ייחודיות ומכאן החשיבות הרבה להיעזר בעורך דין המתמחה בתחום באופן ספציפי.

כל הזכויות שמורות לעורך-דין אליהו קייקוב ©

יודגש: האמור לעיל לא בא במקום ייעוץ משפטי ולא מהווה לו תחליף. ההסתמכות על המידע באחריות המשתמש בלבד!