באולמפיידת ביגיין 2008 השחיין מייקל פלפס הפך לספורטאי האולימפי המעוטר בכל הזמנים. כאשר פלפס עמד על הפודיום לקבל את המדליות שלו, הוא ייצג לא רק את המדינה שלו, ואת ענף הספורט שלו, אלא אוכלוסיה שלימה של אנשים אשר בשבילם הוא הפך מודל לחיקוי, אנשים עם ADHD.
בשלושה עשר באוגוסט 2008, בכתבה בטיימס ציטט מייקל פלפס את אמא שלו : ''בגן המורה אמרה לי שמייקל לא יכול לשבת בשקט: מייקל לא יכול להיות שקט- מייקל לא יכול להתמקד''.
אני אמרתי שאולי הוא משועמם. המורה אמרה שזה בלתי אפשרי. ''הוא לא כשרוני'', אמרה המורה. ''הבן שלך לעולם לא יוכל להתמקד בכלום''.
כמו המורה של פלפס, לתפיסה של הציבור הרחב, יש המון חוסר אינפורמציה בהקשר
ל ADHD - מחלה הנובעת מהתפתחות פתולוגית של מערכת העצבים המרכזית. המאפיינים של הפרעת קשב וריכוז באים לידי ביטוי בהתנהגות אימפולסיבית, חוסר יכולת להתרכז, והקושי להישאר ממוקד על משימה. בנוסף, קיימת מודעות חברתית נמוכה לגבי האתגר הספיציפי והקשה אשר עומד מול ילדים ומבוגרים עם ADHD.
ההצלחה של פלפס, וההכרה שלו בקשיים האישיים שלו, סימנו רגע מכונן בקבלה החברתית של מחלה זו. יותר מכך, פלפס הוכיח מה שפסיכולוגים ציינו לאורך העשור האחרון: עבור ילדים עם ADHD ההשתתפות בספורט מביאה לשיפור בחיי היום יום שלהם הרבה מעבר למגרש המשחקים.
לילדים עם ADHD, ספורט יכול להפוך למקלט מהמקום השלילי שהם חווים בסיטאוציות אחרות בחיים. פעילויות ספורט משמשות כדרכי טיפול חיוביות בגלל הצורך בריכוז מתמשך. עוד יתרון גדול בספורט הוא ההזדמנות לשחרר אנרגיה עודפת אשר מאפיינת את המחלה, אך זה נעשה ביחד עם מטרה גדולה יותר. על המגרש ילדים לומדים לשלוט טוב יותר בגוף שלהם, לשפר את קבלת ההחלטות ולשכלל את היכולת לפתח קשרים חברתיים משמעותיים.
למרות שספורט לא צריך להיות תחליף לסוגי טיפול אחרים, פלפס נתן הוקרה למשטר שחיה כמו שלו, וליכולת המוצלחת שלו לשלוט בהפרעה. חשוב לזכור שילדים עם ADHD יכולים לחוות ספורט כחוויה שלילית אם אינם מקבלים את ההכוונה הנכונה. כיום ניתן לראות בספורט ככלי טיפולי חיובי, במיוחד לילדים עם הפרעות קשב וריכוז.
מאת: דניאל קסל, ספורטדוק - המרכז לפסיכולוגיית ספורט בשיטת ד''ר אלן כ''ץ
ספורטדוק - המרכז לפסיכולוגיית ספורט בשיטת ד''ר אלן כ''ץ http://www.sportdoc.co.il/ href="mailto:contact@sportdoc.co.ilcontact@sportdoc.co.il">">contact@sportdoc.co.il
