ההחמצה הגדולה של וועידת הנשיא 

זיגמונד פרויד, אבי הפסיכואנליזה, הניח בזמנו שגילו המופלג  במונחי שנות השלושים הוא חריג, ואין טעם לחקור מבוגרים, בווודאי שלא להציע טיפול נפשי למי שגילו מעל 50. מאז שפרויד אינו איתנו נוספו לתוחלת החיים הממוצעת בעולם המערבי 30 שנה. אולם, ככל הנראה, גם כבוד נשיא מדינתנו מניח שתפקודו המצוין בגיל 88 הוא מתת-אל לנבחר הבודד והמורם מעם. אחרת איך ניתן להסביר שהועידה הנושאת את שמו, שדנה כשפניה לעתיד, מתעלמת מהנושא העיקרי שעתיד להשפיע ברמת המאקרו וברמת הפרט - ההאצה בתוחלת החיים בעולם המערבי.

התחזיות השמרניות הינן שבמחצית המאה הזו נקום לחברה שבה הגיל הממוצע 51, כאשר כל אדם שני הינו מעל גיל 50, ושעל כל עובד במשק ישנו אחד שאינו מועסק; נתונים אלה יוצרים כבר היום השפעות על  המרקם החברתי. שינויים אלה יתבררו תוך שנים כמניעים תהליכים דרמטיים ומרכזיים בשורה עצומה של נושאים כמו: שיעור הגירושין, עליית גיל הנישואים, וגם על עצם הנכונות להינשא, תחולת העוני, קיטוב הפערים בחברה, והחוסן הכלכלי של המדינה.

לפיכך, תכני הועידה הנוכחית הם מנקודת מבטי אכזבה מרה, לא בשל מה שכלול בהם, אלא בשל העובדה שהנושא החשוב ביותר: השינויים שתיצור תוחלת החיים העולה במבנה החברה ובחיי הפרט בישראל ובעולם המערבי,  אינו כלול בועידה חשובה זו.

מהי עמדתך, כבוד נשיא המדינה, בנושא חברתי-כלכלי כה קריטי לעתידנו? האם נשאיר את גיל הפרישה הכפוי לנשים (62) או נסתפק בהתאמות מינוריות? אם נעשה זאת נקבל אזרחיות, שלהבדיל ממך יהיו מובטלות מגיל הפרישה במשך עשרות שנים, ומשק שאינו מסוגל לשאת אותן. האם תחת זאת, כבוד הנשיא, נבטל את הליך היציאה הכפוי לפנסיה לשני המינים ונסתכן במובטלים מתחת לגיל הפרישה, הממתינים לשווא שבני ה 70 המאושרים יואילו לפנות עבורם תפקידי מפתח?

בועידת הנשיא כלולים נושאים חשובים כמו משאבי האנרגיה או הגרעין וחשובים הרבה פחות, כמו לאן פניה של הפילנתרופיה היהודית. ישנו גם פאנל עם הטובים שבחוקרים העוסק ברפואת המחר בכלל וחקר המוח בפרט. בוודאי, שההתקדמות העצומה ברפואה בכל הקשור להרחקת המחלות הכרוניות, הננוטכנולוגיה, ההתערבות הגנטית והקשר מוח ומחשב – הם נושאים חשובים ומרתקים המשמשים גורמים קרדינלים להאצה בתוחלת החיים. אך הם חשובים פחות מההשלכה שלהם:

אנחנו צועדים לקראת 'מגה חיים', כלומר תוחלת חיים ארוכה מאד במונחי הזמן הקיימים כיום. מי יכין את המשק למציאות שבה יהיו הפרשים של 20 ועד 50 שנה בתפקודם של אנשים, מצב שיביא, גם ללא תכנון הועידה, לביטול הכרוניזציה של תפקידים ומטלות חברתיות על בסיס גיל – והפעם לא רק למדינאים.

איך יראה עולם השיווק במצב שבו קבוצת הצרכנים הגדולה, והחשובה ביותר תהיה בגילאים שבין 50 למאה?

החברה שלנו, כאן בישראל ובעולם המערבי, משתנה כנגד עינינו מבלי שנפעל להבנה ולהתמודדות עם המצב. רפואת המחר חשובה מאד, אך ההתפרצות הצפויה של הרפואה השחורה כתוצאה מ'רפואת התחזוקה' שתתחייב להארכת חייהם של בני המאה ויותר – תעניין בעתיד את הפרט הרבה יותר.

עמדתי ביחס לועידת הנשיא סוקרה ב 21.6.11 בתוכניות ערב חדש, סדר יום ברשת ב, ובקול ברמה של העדה החרדית