הספר "פני המקום" מאת דורית פלג
מנקודת מבטי שהיא אסוציאטיבית
רליגיוזית אמונית – שמעון טל רז
"ויקרא יעקב שם המקום פני-אל כי ראיתי אלהים
פנים אל פנים ותנצל נפשי"
הספר פני המקום בתוכנו מעלה ברפרוף מה שאלות יסוד אמוניות
ודתיות מהותיות בלשון תמה, להבדיל מתמימה, אך נוקבת ולעיתים
אף מתריסה.
התכנים ועצם העיסוק באלוהות, השתקפותה וביטוייה הארציים,
הנוגעים לכל אדם באשר הוא אדם, מבטאים הלכי רוח והגיגים
של המחברת.
אלהים כדמות הקורמת עור וגידים בשר ועצמות טומנת בחובה
משמעויות שונות, שבחלקן מרחיקות לכת [ רעיון התגלמות האל
בבן אנוש מופיע אף בספר "תשובה לאיוב" של יונג].
במקום שאין אחיזה והשגה חושית מתחילה האמונה, כאשר מדריגתה
היותר גבוהה היא למעלה מטעם ודעת, בבחינת "שכון ארץ ורעה
אמונה".
עסוק באלוהות ושפוט ע"פ שכל, לבד, עלול להוביל לקצוץ בנטיעות
ולפסיעה במחוזות נעלמים, בבחינת, במופלא ממך אל תדרוש,
כידוע מסוגיית ארבעה שנכנסו לתחום הפרד"ס, רזי התורה, ללא הכנת
כלי קבלה מתאים,לאור האלוהי, ופרשנות לא ראויה של תכנים
הנוגעים להבנת האלוהות, ודרכי ההשגחה העליונה.
הביטוי באתי לגני בשיר השירים, והפסוק בחומש "והתהלכתי בתוככם
והייתי לכם לאלהים", ופירושו אטייל עמכם בגן עדן כאחד מכם,
ולא תהיו מזדעזעים ממני, מבטא רעיון המובא במדרש, שהתאווה
הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים, כאשר התכלית היא להקים שכינה
מעפרה, ומצערה, להוציאה מהגלות בה היא שרויה [בספר הדבר בא לידי ביטוי בהצגת בדידותו, היותו חלכא ונדכא, נגוע וכואב ועורג למגע נשי, ויותר מכך בכיו שהוא בכיינו, בבחינת, גאולה דרך הביבים,
ספרו של שלמה גיורא שוהם, המבטא בפנימיותו את הרעיון שטעם
הגלות וייסוריה הוא, שכל הרחוק מתאווה לשוב לראשוניותו],
להפוך גולה לגאולה, בסוד הא' המבדלת ביניהן, לגלותה בעולם
הזה הגשמי, עולם העשייה, וזאת על מנת לחזור למצב בו היה העולם
טרם החטא, בו הטוב היה נפרד מהרע ומלכות הי שררה בו בגלוי.
הדרך הביתה, מקום שאבדנו, בא לידי ביטוי ע"פ פנחס שדה בספרו
"נסיעה בא"י והרהורים על אהבתו הנכזבת של אלהים" בבאור הפסוק
"יברך את יראי ה'" ולא את בית יראי ה', בתארו מצב של חוסר בית
וחוסר מנוחה, כמצב דתי המתבקש ממציאות של חורבן וגלות.
הסופרת כבוראת מציאות של מילים, שואפת לעולם אידילי, הרמוני,
הגיוני ומסודר, ובהעמידה את דמות האלהים כגבור הרומן, כביכול
מאפשרת לעצמה ולקורא, לקרוא תגר על ערעור שאיפה זו מצדו
כבורא עולם ומנהיגו.
אדם הראשון נברא בלא חבל טבור וקורקבן. צער ההריון והלידה של
האלוהות כמו מכיל ואוגר בתוכו, בכח כמו גם בפועל את כל תחלואי
המין האנושי לדורותיו.
את ייסורי הלידה שיש לאם, נטלה כביכול האלוהות על עצמה, כחלק
מהתהוות הבריאה והצמצום ויצירת החלל הפנוי לנבראים, בו נעוצים
שורשי הדינים המשתלשלים לעולם, המתואר בקבלת האר"י כשבירת
הכלים, [תפיסת הצמצום והיבטיו מתואר בהרחבה בזיקה לפרשנות ע"פ
חסידות בספר מחקרים בחסידות מאת יוסף וייס], בא לידי ביטוי בפסוק
"הודי נהפך עלי למשחית", חיזיוןשל אור לבן וטהור [המוזכר בקשר
לחווית ההארה במקלחת], שניתן לחוות במסע טראנספורמטיבי של חזרה לרחם וציפה של העובר במקור החיים, מקווה מי השפיר,
בבחינת "כי לא יראני האדם וחי", נוגע לאיוב [בעלה של דינה בת יעקב], האומר "ועתה עיני ראתך על כן אמאס ונחמתי על עפר ואפר", שכן ייסוריו ומפלותיו הם גם אנאלוגיה לתהום והשבר שפקדו
את האלוהות, בהיותו איש תם וישר וירא אלהים וסר מרע.
הארה כמושג דתי, כמוצא, כפשר, וביטוי של איחוד ודביקות [כאותה שלהבת נר המשליכה נפשה אל האפילה, ע"מ כביכול להתכלל עם
שורשה], נוגע להעמדת דמות האלהים כחסר זהות וכמי שביורדו לעולם הזה חלים עליו חוקי הטבע, מעורר לשאלה, האם על מלאכים
כבני האלהים מוטל חיוב קיום מצוות?
אברהם בארחו את המלאכים הגיש להם מאכלי בשר וחלב.
הפרשנות המסורתית גורסת שעדיין לא נתנה תורה.
ע"פ פנימיות חלב רומז לחסד בבחינת "תורת חסד על לשונה"
ובשר לדין, מוסרות וכבלים, כמובא "והבשר עודנו בין שיניהם",
וכתוב "אמרתי, עולם חסד יבנה".
שמעון טל רז
