מה בין בחירה לבריחה 

בכל יום בחיינו אנחנו בוחרים. אנחנו בוחרים מה ללבוש היום, בוחרים מה לאכול בבוקר, בוחרים אם בכלל ללכת לעבודה או לא (גם אם נדמה לכם לפעמים שלא, אנחנו בכל זאת בוחרים גם את זה, תתפלאו..), בוחרים איזה שיר לשמוע באוטו, בדרך לעבודה.

אנחנו בוחרים אם לקום ברגל ימין או שמאל, אנחנו בוחרים אם להגיד בוקר טוב לכולם או לא,

אנחנו בוחרים אם להיות נשואים, רווקים או איפשהו באמצע, אנחנו בוחרים אם לגור באזור שקט וכפרי או במרכז העיר, אנחנו בוחרים מי אנחנו רוצים להיות ומי אנחנו נהיה.

אנחנו בוחרים איך לחיות, מהגדול לקטן, אנחנו בוחרים איך לנשום ובמה להאמין. בכל אנחנו בוחרים.

ומה קורה ברגע שאנחנו מפסיקים לבחור? מה קורה ברגע שאנחנו אומרים לעצמנו שאנחנו לא יודעים במה לבחור, מטאטאים מתחת לשטיח ומניחים שרגע הבחירה פשוט ייעלם לו, ממתחת לשטיח אל מתחת לאדמה. רגע הבחירה הופך לרגע הבריחה.

אנחנו בורחים מהאמת, אנחנו בורחים מההתמודדות. אנחנו בוחרים לברוח.

בריחה היא בחירה, היא אופציה שקיימת ושאנחנו בהחלט יכולים לבחור בה ואין בזה כל רע, כי לפעמים זו הבחירה הטובה ביותר. השאלה היא עד מתי אנחנו נותנים לבריחה להיות הבחירה ה"נכונה". עד מתי נמשיך לתת אינספור תירוצים שבאמת יוכיחו לנו שאנחנו בוחרים נכון בזה שאנחנו בורחים ולא מתמודדים. אותם תירוצים, שבאותו רגע ממש נשמעים כל כך הגיוניים, כי ככה נוח לנו להאמין- שהם באמת הגיוניים והם באמת נכונים והם בעצם באו לטובתנו.

ובכל זאת, מגיע הרגע שבו אנחנו מרגישים משהו קטן בבטן שאומר לנו שהבריחה היא בחירה שלא נכונה לנו, משהו עמוק בפנים שיודע את התשובה האמיתית ואנחנו נוטים להתעלם ממנו, כי ברור לנו שאם נבחר אחרת, ולא נבחר בלברוח, יהיה לנו קשה. יהיה לנו קשה מאוד. אז יותר קל לברוח..

אבל מה קורה כשאותו נושא מקונן בנו? עולה שוב ושוב? מטריד, מציק, מעיק..

זה הזמן לפרוס את קלפי האפשרויות על השולחן, לראות מהן האופציות הנוספות שאנחנו יכולים לבחור בהן, מלבד הבריחה. להגיד לעצמנו: "או.קיי, עד עכשיו אכן היה לי נוח, בחרתי לברוח ולא להתמודד כי זה היה קשה מדי, אבל הגיע הזמן להתמודד". כי באיזשהו שלב גם הבריחה והחוסר התמודדות הופכת להיות קשה. הגיע הזמן להרים את השטיח ולנקות את הלכלוך, גם אם זה מצריך מאיתנו קצת להזיע: להרים את השטיח, לגלגל אותו, לנקות אותו, לנקות מתחתיו ולהביא את הלכלוך למקום שאליו הוא שייך. לפעמים לא בא לנו לעשות את הניקיון הזה, לפעמים זה יותר מדי טרחה ואנחנו דוחים ודוחים. אבל אחרי שאנחנו מחליטים לקום ופשוט לנקות, זה תמיד מרגיש טוב יותר לשבת בסלון, להתרווח ולנשום עמוק בתחושה טובה כזו שהכול נקי.