אין עוד מלבדו [ דברים ד' ]
חירות האין , חירות ההוויה נובעת ממני.
בבואי לכתוב עולה בדעתי שאין עוד מלבדו,
שלכתוב לצורך פרסום הרי זו הדילמה
הקיימת בענין חבישת כיפה ,
שכן הבריות נעשו בצלם אלהים,
אלא שתודעתם חופשית היא
ויש למעשה שני רבדי יחס,
זה הנתפס בחושים ובהם הראייה
כפי שהדבר נתפס בהקשר לקריאה
בה תודעתו החופשית של האדם
קולטת ומעבדת את הנקרא
בעוד שלמעשה עיניו היוקדות
של הבורא הן אלה הקולטות
את הכתוב ואת התוכן
והלא הוא המדע והוא היודע
והוא אחד והכל נעשה בהשראתו
ולמעשה אף התפילה היא האמצעי
לפנות איליו בעוד שהתודעה
מכוונת ומחוברת איליו בדרך ממילא.
מה גם שכתבים ואף כתבי קדש
הם בחינת עץ הדעת טוב ורע
שכן ביחס לאור הבורא השוכן
ומקנן בתודעתי ההארה הנמשכת
למוחין מאותיות ואף אלה של
לשון הקדש היא בצמצום
ומסכים מבדילים כנאמר
"נפתחו השמים ואראה מר-אות אלהים"
[ראשי תיבות אמונה, יחזקאל א']
כאשר השמים נפתחים ונגלה
מראה כבוד ה'
ההארה הנמשכת מן האותיות היא מרה
ביחס לאור הזך המעודן והמצוחצח
של אלהים.
שמעון טל רז
