חידת המים המתוקים 

אגדה לראש השנה: חידת המים המתוקים

יש לי שאלה:
אומרים ששני שלישים משטחו של כדור הארץ שלנו מכוסה מים. אלו הם האוקיינוסים האדירים, שמפליגים שעות וימים כדי לחצות אותם, ואפילו מטוסים נמצאים מעליהם מספר שעות בטרם יגיעו ליבשה. אבל כל אלה הם כמובן מים מלוחים.

אם כך - מנין באו להם המים המתוקים? הרי למדנו שבלעדיהם אין חיים על פני האדמה!!

היום, אם תקשיבו יפה, אגלה לכם את חידת המים המתוקים.

פעם אחת, לפני שנים רבות מאד, היו שני נהרות גדולים שזרמו באפיקיהם בגן העדן.
הם הביאו איתם כמויות עצומות של מים מתוקים ולכן היו גדותיהם מרופדות במשטחים של דשא ירוק, וערוגות פרחים ליוו אותם בדרכם. שניהם באו ממקור בלתי ידוע ובסופה של דרך ארוכה נשפכו אל הים, כדרכם של כל הנהרות בעולם.

בני האדם המעטים שכבר גרו אז על כדור הארץ, היו סקרנים לדעת מהיכן באים המים המתוקים. ימים רבים ניסו לפתור את החידה אך ללא הצלחה.

אז, החליטו לארגן משלחת שתסייר לאורך הנתיבים של הנהרות עד שתגיע אל מקורותיהם.
בחרו את החזקים והנועזים שבבחורים, העמיסו על סוסיהם מזון ובגדים ושילחו אותם לדרכם.

במשך שבועות לא שמעו דבר מאנשי משלחת הסיור. בכל יום היה משקיף תורן ניצב על ראש הר גבוה וצופה למרחוק, שמא יינתן אות חיים מהמשלחת. מאומה.

כך חלפו להם השבועות והיו לחודשים. הקיץ הלך לדרכו וסתיו הגיע במקומו. אחר כך בא החורף, עם הרוחות והגשם והקור, ועדיין לא ידעו האנשים מה עלה בגורלם של הסיירים.

כולם החלו לדאוג מאד, שמא קרה דבר נורא. אולי נטרפו בדרך על ידי חיות? אולי איבדו את דרכם ואינם יודעים כיצד לחזור? אולי קפאו בקור?

יום אחד, בסיומו של החורף, נשמעה לפתע צהלת סוסים מרחוק. כל האנשים התאספו על הגבעות כדי לראות מיהם הבאים האלמוניים?

בשביל המוביל אל הכפר ראו כולם שיירה של סוסים עייפים, עליהם רוכבים אנשים מגודלי זקן ולבושים בלויי סחבות. בקושי אפשר היה להכיר את הבחורים שיצאו לדרך לפני זמן כה רב. בקושי עשו את צעדיהם האחרונים ואז נפלו בחוסר כוח על האדמה.

יום תמים היו החוזרים זקוקים לשינה טובה כדי להחליף כוח מהמסע המפרך, אבל סיפורם היה מרתק:

"רכבנו ורכבנו ימים ולילות לאורך האפיקים של הנהרות" כך סיפרו. "שום דבר מיוחד לא נראה באופק, ולא האמנו איזה מרחק עצום עוברים הנהרות עד הגיעם אלינו.
כעבור שבועות של רכיבה התחלנו לאבד תקווה. האוכל הלך ואזל והבגדים נתרפטו מרוב שימוש. בחלוף הקיץ הגיע הסתיו ואחריו בא החורף עם גשמים וסערות, ברקים ורעמים.

ביום גשום אחד ראינו לפתע כיצד ברק חזק ומבהיק פוגע באדמה ופוער חור ענק בתוכה. כל מי הגשמים השוטפים שירדו, נכנסו לבור הגדול שיצר הברק. היו אלה כמויות עצומות של מי גשמים שממש נבלעו באדמה". ראו המספרים שכולם מאזינים בדממה לסיפור.
"למחרת פסק הגשם והשמים התבהרו במקצת. באופק ראינו משהו מנצנץ בשמש וניגשנו לראות זאת מקרוב. היה זה מחזה מרהיב: מעיין של מים צלולים פרץ ובקע מבין הסלעים הגדולים ואלה נשפכו בקול רעש אדיר למטה אל המישור. בדרך הלכו וצברו כוח ותנופה והפכו להיות נהר ועוד נהר, כמו אלה שאנו מכירים".

שקט מוחלט שרר בין האנשים. קיוו לשמוע עוד ועוד ולפתור את החידה עד תומה.

"ואז" המשיכו לספר, "הבנו פתאום שכל המים המתוקים בעולם הם בעצם הילדים של אבא גשם ואמא אדמה, שמתחברים יחד כדי לתת לעולם את המתנה היקרה של מים מתוקים".

אחרי הפסקה קצרה, סיימו את סיפורם: "היה זה מסע מפרך, אבל באותה מידה גם מרתק. הלכנו לדרך עם חידה וחזרנו עם פתרון מעניין. עכשיו יודעים כולם את סוד לידתם ובואם לעולם של המים המתוקים".

בכך תם סיפורנו. ואכן, מאז ועד היום נוהגים אנשים לצאת למסעות ארוכים ומפרכים כדי לפתור את חידות חייהם. יש מהם שחוזרים מאושרים לאחר שהגיעו לפתרון. אחרים - נעים ונדים בעולם. חלקם מוכרים לנו כצוענים, אחרים כנוודים חסרי בית, ומיעוטם כחוקרים חסרי מנוח במוסדות המדע של האנושות...