מכושפת, בלי נשימה 

מכושפת, בלי נשימה

נותרתי בלי נשימה כמכושפת,

למראה הנופים בתמונות,

שכאילו לא אמיתיות הזויות,

לא להאמין שזה כך במציאות.

אמרו לי ולא האמנתי לדברים,

שאת אפריקה את היבשת,

או שלא אוהבים או שלנצח נשבים,

ומשנסעתי ועד היום, שבויה לעולמים.

אני מביטה תמונה אחרי תמונה,

ונחשול אדיר של געגועים,

מתפרץ גועש בבליל מילים,

במטען חורג של התפעלות ואהבה.

כל האזורים והארצות והטיולים,

אחריה כבזבוז זמן ומשאבים-חיוורים,

הריחות, המראות הכאילו הזויים,

המון מתחת לשטח,רגישות, ללא מילים.

ואני מנסה להסביר לעצמי ולאחרים,

את מה שאפריקה לך עושה,

ואי אפשר הרי זאת לעשות,

כי נותרת בלי אויר נשימה.

נזכרת בהמון דברים ובכל חוויה,

ולא הכול כלל וכלל יפה ונעים,

לפעמים קשה, מעצבן, מגוחך, ומסוכן נורא,

לפעמים מצחיק עד דמעה.

מהרהרת בשינוי הגדול בעקבות,

הנסיעות ליבשת שמכולן מופלאה,

איך הייתי לפני אותן נסיעות,

איך וכמה אפריקה בי שינתה.

איך נרתעתי למראה אינסוף של שחור,

בטיול הראשון מרבים, בנחיתה ראשונה,

הפנים היו כולם שווים ללא הבדלה,

ואיך לתומי חשבתי שאני הנאורה.....

באפריקה הבנתי דברים לראשונה,

למשל כשלא יכולתי לאכול בשרה,

של בעל חיים, חיה, שאהבתי נורא,

והופ...עוד אסימון נפל בדרך לעוד תובנה.

כשהיינו כל טיול צריכים לחזור,

תקפו אותי קצת בכי, עצבות ומועקה,

המדריך צחק עלי בגלוי ובגדול,

את בהלם ובוכה כשמגיעה - וגם בחזרה...

טיולי שטח שתדעו אינם קלים,

חוזרים טעוני חוויות ועייפים ומרוטים,

חוויות, לקחים, והבנות, בפנים משתוללים,

ועבורי - שוב הלם בנחיתה מכל הלבנים.

וכל זה שוב צף בגלי ענק ועלה,

כל פעם שרואה אותה, את אפריקה,

בוידאו, ובטוב מכל ממילים – בתמונה,

הפעם מיקי ויוכי כבר מזמן אשמה.

סעו - זה לא טיול זו חוויה,

אפריקה לא לנצח תישאר ככה,

עדיין ארצות ואזורים לא מתויירים,

שמשאירים המומים, מכושפים, ללא נשימה.

ושני אלה "אשמים" בפרץ המילים שיצא ....

תודה מיקי ויוכי, ושבוע טוב לכולם

את הפוסט המקורי כולל התמונות המדהימות והלינקים ניתן לראות בבלוג שלי כאן

http://cafe.themarker.com/post/2239736/