היה היה איש חכם 2007. 9. 22
"אז תבאנה שתים נשים זנות אל המלך ותעמדנה לפניו: ותאמר האשה האחת בי אדוני אני והאשה הזאת ישבת בבית אחד ואלד עמה בבית: ויהי ביום השלישי ללדתי ותלד גם-האשה הזאת ואנחנו יחדו אין-זר אתנו בבית זולתי שתים אנחנו בבית: וימת בן-האשה הזאת לילה אשר שכבה עליו: ותקם בתוך הלילה ותקח את בני מאצלי ואמתך ישנה ותשכיבהו בחיקה ואת בנה המת השכיבה בחיקי: ואקם בבקר להניק את בני והנה-מת ואתבונן אליו בבקר והנה לא-היה בני אשר ילדתי: ותאמר האשה האחרת לא כי בני החי ובנך המת וזאת אמרת לא כי בנך המת ובני החי ותדברנה לפני המלך: ויאמר המלך זאת אמרת זה-בני החי ובנך המת וזאת אמרת לא כי בנך המת ובני החי: ויאמר המלך קחו לי-חרב ויבאו החרב לפני המלך:ויאמר המלך [גזרו את-הילד החי לשנים ותנו את החצי לאחת ואת-החצי לאחת:] ... ותאמר האשה אשר-בנה החי אל-המלך כי-נכמרו רחמיה על בנה ותאמר בי אדני תנו-לה את-הילוד החי והמת אל-תמיתהו וזאת אמרת גם לי גם לך לא יהיה גזרו: ויען המלך ויאמר תנו-לה את-הילוד החי והמת לא תמיתהו היא אמו:" (מלכים א' 3 16 עד 27 ).
זהו! עד כאן הסיפור שהעניק למלך שלמה את מקומו בהיסטוריה: ..." כי ראו כי-חכמת אלהים בקרבו לעשות משפט:" (שם 29 ).
ועד כמה היתה החכמה הזו גדולה? "ויתן אלהים חכמה לשלמה ותבונה הרבה מאוד ורחב לב כחול אשר על שפת הים: ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם ומכל חכמת מצרים: ויחכם מכל-אדם מאיתן האזרחי והימן וכלכל ודרדע בני מחול ויהי-שמו בכל הגוים סביב: וידבר שלשת אלפים משל ויהי שירו חמשה ואלף: וידבר על העצים מן-הארז אשר בלבנון ועד האזוב אשר יצא בקיר וידבר על-הבהמה ועל-העוף ועל-הרמש ועל-הדגים:" (שם 9 עד13 ).
נסכים עם הכתוב ונקבל כי אכן כזו היתה חכמת שלמה. אינני רוצה להיות אפיקורוס ולומר כי מעבר לחכמה היה שלמה המלך פיקח מדי, או כמו שאומרים בימינו "אובר-חוכם". אובר-חוכם כי מרגע שהוכר כחכם כזה, שכח את בקשתו המקורית מאת אלהים, בקשה שהביאה לו את כל הברכה הזו ואת כל העושר שניתן לו ושלקח לעצמו ובכך הביא על עצמו את חורבנו. "ונתת לעבדך לב שמע לשפט את עמך להבין בין טוב לרע כי מי יוכל לשפט את עמך הכבד הזה:" באמת, מה כבר ביקש ה"צנוע הידוע"? דמגוג קטן! רק לב שומע לשפוט ולהבין בין טוב לרע. ולא, חס וחלילה, בשביל עצמו. אלא רק בשביל לשפוט את עמו של אלהים שהוא "הכבד הזה". באמת, מה היה עושה אלוהים ללא עזרתו של שלמה? (תתארו לעצמכם לאיזה מעמד עולמי ואלוהי היה אהרון ברק מגיע אם כל מה שהיה מבקש היה רק זה? אבל הוא לא חשב שהוא צריך לבקש את זה, כי גם בלי זה הוא חשב את עצמו לאלוהים אם לא למעלה מזה.) מעניין יהיה לדעת איך אלוהים לא ראה את ה"שטיק" הזה. "ויטב הדבר בעיני אדני כי שאל שלמה את הדבר הזה: ויאמר אלהים אליו יען אשר שאלת את הדבר הזה ולא שאלת לך ימים רבים ולא שאלת לך עשר ולא שאלת נפש אויבך ושאלת לך להבין לשמע משפט: הנה עשיתי כדבריך הנה נתתי לך לב חכם ונבון אשר כמוך לא היה לפניך ואחריך לא יקום כמוך:וגם אשר לא שאלת נתתי לך גם עושר גם כבוד אשר לא היה כמוך איש במלכים כל ימיך:" ( שם, 9 -- 18 ).
נחזור אל דבר משפט שלמה ואל פסק הדין שלימים מצא את ביטויו במילה אחת: יחלוקו!
אם היה החכם באדם מקבל את הפסק הזה כיום, יש להניח כי היה מגורש מייד מהעיר ואולי היה אפילו מסכן את נפשו. יש להניח כי כל מי שעוסק ב"זכויות האדם" היה הופך שמים וארץ. יש להניח כי האגודה לזכויות הילד היתה מקימה קול צעקה שהיה הולך מקצה הארץ ועד לקצה. ואירגוני הנשים למיניהם היו מגישים תלונות לכל מי שנוגע או לא נוגע בענין, כי מה זה ההגדרה הזו "נשים זונות" ומה ההדגשה הזו שמדובר בנשים בודדות שזה עתה היו ל"אמהות חד-הוריות". ומה חושב ומבין הגבר הזה ברגשות אמהיים? ככה! לגזור בחרב תינוקות לשני חצאים!
כן, ככה ועוד היה נהוג בימים החשוכים ההם של שלטון מושחת. שלטון בו היו השלטון וההון נתונים ביד אדם אחד. בימים בהם היו אנשים מוצאים להורג ללא משפט, רק משום שכך הכתיבו האינטריגות בחצר המלך. בימים שביגמיה לא היתה דבר שלילי אלא להיפך. אלף נשים הוא היה צריך המלך "החכם" הזה "הצדיק" הזה.
אבל "יש אלוהים"! יאמרו החכמים שהיו חכמים לאחר שנים ודורות רבים, אולי שכחו מה קרה לאחר כמה דורות.
"שנים אוחזים בטלית" יחקרו וידונו וידקדקו בקוצו של י'. נו, מצאו טלית, זה אומר "כולה שלי" וזה אומר "כולה שלי". יחלוקו! ואם לא אמרו "כולה שלי" אלא רק בחלקים לא שווים: למשל שלושה רבעים לעומת רבע אחד? ימצאו דרך לחלק את הטלית, הרי צדק צריך להיות ואולי גם להראות. לא חשוב שטלית שתהיה מחולקת בכל צורה שהיא ובכל יחס שהוא לא תהיה שווה שום דבר, אפילו לא מטלית לניגוב אבק.
אבל גם מ"ח"זללינו" (חכמינו זכרונם לברכה) לא למדו חכמינו דהיום שום דבר.
"ארץ קטנה עם שפם": זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי. ואל זה וזה נוספים גם כל אלה ואלה. כל ארצות ערב. כל העולם המוסלמי. כל ארצות אירופה. כל ארצות אמריקה. כולם אומרים זה של זה וזה של זה. י-ח-ל-ו-ק-ו ! איך? מי? מה? לא יודעים! נדון, נחליט, לא חשוב !!! מה שחשוב זה שיהיו שתי מדינות "זו לצד זו". למה מה? החכם באדם ידע לחלק לשני חצאים שווים תינוק אחד קטן. בשר רך. עצמות רכות. גוף סימטרי. באמת קונץ גדול! ראו אותנו...
מילא מדינות, מה יהיה עם ערי הבירה. מה יהיה עם ירושלים?! זה אומר "כולה שלי" וזה אומר "כולה שלי". ולפתע קמו לנו חכמים חדשים/ישנים. מה זה חכמים?! שלמה המלך היה חתול לעומתם! האחד שיודע לשמור את לשונו במקום בו היא צריכה להיות במצבים מסויימים והשני, קשקשן רברבן שכל חכמתו, אונו וכוחו הם בקצה לשונו (תרתי משמע) במיוחד במצבים מסויימים: "השכונות היהודיות יהיו בירת ישראל. השכונות הערביות יהיו בירת המדינה הפלשתינים אם וכאשר תקום. והמקומות הקדושים והעיר העתיקה יהיו באיזה שהיא ריבונות לא ברורה, משותפת או בינלאומית", ככה פחות או יותר. הרי זו היתה בערך החלטת החלוקה שהתקבלה על ידי האומות המאוחדות לפני ששים שנה. אז היא לא התקבלה על-ידי הצדדים בארץ-ישראל ואני מניח כי גם כיום היא לא תתקבל. ולפני שנים מספר התקבלה בוורסיה שונה מעט, על ידי מנהיג עולמי שגם הוא, שכלו אונו וכוחו היו בעיקר בקצה לשונו, שגם היא בחשה בענינים יהודיים.
מי יקבע לנו איך תהיה ירושלים מחולקת. אהוד אולמרט? חיים רמון? מי הם ומה הם?! מי הם ומה הם שהם לוקחים לעצמם את הזכות ואת הסמכות להחליט על גורל ירושלים? ירושלים שהיא בירת העם היהודי ולא רק בירת מדינת ישראל. מי הם שימחו וייבשו את אוקינוס הדמעות של העם היהודי, דמעות שנשפכו והצטברו במשך כל הדורות? מי הם ומה הם שיסתירו את פניהם מנהרות הדם של בני העם הזה ששפכו את דמם למען ובשם העם היהודי כאשר שמה של העיר הזו על שפתיהם?! אל שני הנמושות האלה אפשר לצרף את שמותיהם של נמושות יותר גדולים, שהם גם אנשים יותר קטנים.
או אולי יהיה זה מחמוד עבאס או איסמעיל הנייה שיקבלו את ההחלטה שאפילו יאסר ערפאת לא העיז לקבל?
מי?
גורל ירושלים נקבע לפני אלפי שנים. כבר אז נקבע כי ירושלים, רק היא בירת העם היהודי ועם קום מדינת ישראל כמדינת העם היהודי, שוב נקבע והוכרז כי כך הוא וכך, אני מקווה שיהיה בעתיד.
"אז תבאנה שתים נשים זנות אל המלך ותעמדנה לפניו: ותאמר האשה האחת בי אדוני אני והאשה הזאת ישבת בבית אחד ואלד עמה בבית: ויהי ביום השלישי ללדתי ותלד גם-האשה הזאת ואנחנו יחדו אין-זר אתנו בבית זולתי שתים אנחנו בבית: וימת בן-האשה הזאת לילה אשר שכבה עליו: ותקם בתוך הלילה ותקח את בני מאצלי ואמתך ישנה ותשכיבהו בחיקה ואת בנה המת השכיבה בחיקי: ואקם בבקר להניק את בני והנה-מת ואתבונן אליו בבקר והנה לא-היה בני אשר ילדתי: ותאמר האשה האחרת לא כי בני החי ובנך המת וזאת אמרת לא כי בנך המת ובני החי ותדברנה לפני המלך: ויאמר המלך זאת אמרת זה-בני החי ובנך המת וזאת אמרת לא כי בנך המת ובני החי: ויאמר המלך קחו לי-חרב ויבאו החרב לפני המלך:ויאמר המלך [גזרו את-הילד החי לשנים ותנו את החצי לאחת ואת-החצי לאחת:] ... ותאמר האשה אשר-בנה החי אל-המלך כי-נכמרו רחמיה על בנה ותאמר בי אדני תנו-לה את-הילוד החי והמת אל-תמיתהו וזאת אמרת גם לי גם לך לא יהיה גזרו: ויען המלך ויאמר תנו-לה את-הילוד החי והמת לא תמיתהו היא אמו:" (מלכים א' 3 16 עד 27 ).
זהו! עד כאן הסיפור שהעניק למלך שלמה את מקומו בהיסטוריה: ..." כי ראו כי-חכמת אלהים בקרבו לעשות משפט:" (שם 29 ).
ועד כמה היתה החכמה הזו גדולה? "ויתן אלהים חכמה לשלמה ותבונה הרבה מאוד ורחב לב כחול אשר על שפת הים: ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם ומכל חכמת מצרים: ויחכם מכל-אדם מאיתן האזרחי והימן וכלכל ודרדע בני מחול ויהי-שמו בכל הגוים סביב: וידבר שלשת אלפים משל ויהי שירו חמשה ואלף: וידבר על העצים מן-הארז אשר בלבנון ועד האזוב אשר יצא בקיר וידבר על-הבהמה ועל-העוף ועל-הרמש ועל-הדגים:" (שם 9 עד13 ).
נסכים עם הכתוב ונקבל כי אכן כזו היתה חכמת שלמה. אינני רוצה להיות אפיקורוס ולומר כי מעבר לחכמה היה שלמה המלך פיקח מדי, או כמו שאומרים בימינו "אובר-חוכם". אובר-חוכם כי מרגע שהוכר כחכם כזה, שכח את בקשתו המקורית מאת אלהים, בקשה שהביאה לו את כל הברכה הזו ואת כל העושר שניתן לו ושלקח לעצמו ובכך הביא על עצמו את חורבנו. "ונתת לעבדך לב שמע לשפט את עמך להבין בין טוב לרע כי מי יוכל לשפט את עמך הכבד הזה:" באמת, מה כבר ביקש ה"צנוע הידוע"? דמגוג קטן! רק לב שומע לשפוט ולהבין בין טוב לרע. ולא, חס וחלילה, בשביל עצמו. אלא רק בשביל לשפוט את עמו של אלהים שהוא "הכבד הזה". באמת, מה היה עושה אלוהים ללא עזרתו של שלמה? (תתארו לעצמכם לאיזה מעמד עולמי ואלוהי היה אהרון ברק מגיע אם כל מה שהיה מבקש היה רק זה? אבל הוא לא חשב שהוא צריך לבקש את זה, כי גם בלי זה הוא חשב את עצמו לאלוהים אם לא למעלה מזה.) מעניין יהיה לדעת איך אלוהים לא ראה את ה"שטיק" הזה. "ויטב הדבר בעיני אדני כי שאל שלמה את הדבר הזה: ויאמר אלהים אליו יען אשר שאלת את הדבר הזה ולא שאלת לך ימים רבים ולא שאלת לך עשר ולא שאלת נפש אויבך ושאלת לך להבין לשמע משפט: הנה עשיתי כדבריך הנה נתתי לך לב חכם ונבון אשר כמוך לא היה לפניך ואחריך לא יקום כמוך:וגם אשר לא שאלת נתתי לך גם עושר גם כבוד אשר לא היה כמוך איש במלכים כל ימיך:" ( שם, 9 -- 18 ).
נחזור אל דבר משפט שלמה ואל פסק הדין שלימים מצא את ביטויו במילה אחת: יחלוקו!
אם היה החכם באדם מקבל את הפסק הזה כיום, יש להניח כי היה מגורש מייד מהעיר ואולי היה אפילו מסכן את נפשו. יש להניח כי כל מי שעוסק ב"זכויות האדם" היה הופך שמים וארץ. יש להניח כי האגודה לזכויות הילד היתה מקימה קול צעקה שהיה הולך מקצה הארץ ועד לקצה. ואירגוני הנשים למיניהם היו מגישים תלונות לכל מי שנוגע או לא נוגע בענין, כי מה זה ההגדרה הזו "נשים זונות" ומה ההדגשה הזו שמדובר בנשים בודדות שזה עתה היו ל"אמהות חד-הוריות". ומה חושב ומבין הגבר הזה ברגשות אמהיים? ככה! לגזור בחרב תינוקות לשני חצאים!
כן, ככה ועוד היה נהוג בימים החשוכים ההם של שלטון מושחת. שלטון בו היו השלטון וההון נתונים ביד אדם אחד. בימים בהם היו אנשים מוצאים להורג ללא משפט, רק משום שכך הכתיבו האינטריגות בחצר המלך. בימים שביגמיה לא היתה דבר שלילי אלא להיפך. אלף נשים הוא היה צריך המלך "החכם" הזה "הצדיק" הזה.
אבל "יש אלוהים"! יאמרו החכמים שהיו חכמים לאחר שנים ודורות רבים, אולי שכחו מה קרה לאחר כמה דורות.
"שנים אוחזים בטלית" יחקרו וידונו וידקדקו בקוצו של י'. נו, מצאו טלית, זה אומר "כולה שלי" וזה אומר "כולה שלי". יחלוקו! ואם לא אמרו "כולה שלי" אלא רק בחלקים לא שווים: למשל שלושה רבעים לעומת רבע אחד? ימצאו דרך לחלק את הטלית, הרי צדק צריך להיות ואולי גם להראות. לא חשוב שטלית שתהיה מחולקת בכל צורה שהיא ובכל יחס שהוא לא תהיה שווה שום דבר, אפילו לא מטלית לניגוב אבק.
אבל גם מ"ח"זללינו" (חכמינו זכרונם לברכה) לא למדו חכמינו דהיום שום דבר.
"ארץ קטנה עם שפם": זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי. ואל זה וזה נוספים גם כל אלה ואלה. כל ארצות ערב. כל העולם המוסלמי. כל ארצות אירופה. כל ארצות אמריקה. כולם אומרים זה של זה וזה של זה. י-ח-ל-ו-ק-ו ! איך? מי? מה? לא יודעים! נדון, נחליט, לא חשוב !!! מה שחשוב זה שיהיו שתי מדינות "זו לצד זו". למה מה? החכם באדם ידע לחלק לשני חצאים שווים תינוק אחד קטן. בשר רך. עצמות רכות. גוף סימטרי. באמת קונץ גדול! ראו אותנו...
מילא מדינות, מה יהיה עם ערי הבירה. מה יהיה עם ירושלים?! זה אומר "כולה שלי" וזה אומר "כולה שלי". ולפתע קמו לנו חכמים חדשים/ישנים. מה זה חכמים?! שלמה המלך היה חתול לעומתם! האחד שיודע לשמור את לשונו במקום בו היא צריכה להיות במצבים מסויימים והשני, קשקשן רברבן שכל חכמתו, אונו וכוחו הם בקצה לשונו (תרתי משמע) במיוחד במצבים מסויימים: "השכונות היהודיות יהיו בירת ישראל. השכונות הערביות יהיו בירת המדינה הפלשתינים אם וכאשר תקום. והמקומות הקדושים והעיר העתיקה יהיו באיזה שהיא ריבונות לא ברורה, משותפת או בינלאומית", ככה פחות או יותר. הרי זו היתה בערך החלטת החלוקה שהתקבלה על ידי האומות המאוחדות לפני ששים שנה. אז היא לא התקבלה על-ידי הצדדים בארץ-ישראל ואני מניח כי גם כיום היא לא תתקבל. ולפני שנים מספר התקבלה בוורסיה שונה מעט, על ידי מנהיג עולמי שגם הוא, שכלו אונו וכוחו היו בעיקר בקצה לשונו, שגם היא בחשה בענינים יהודיים.
מי יקבע לנו איך תהיה ירושלים מחולקת. אהוד אולמרט? חיים רמון? מי הם ומה הם?! מי הם ומה הם שהם לוקחים לעצמם את הזכות ואת הסמכות להחליט על גורל ירושלים? ירושלים שהיא בירת העם היהודי ולא רק בירת מדינת ישראל. מי הם שימחו וייבשו את אוקינוס הדמעות של העם היהודי, דמעות שנשפכו והצטברו במשך כל הדורות? מי הם ומה הם שיסתירו את פניהם מנהרות הדם של בני העם הזה ששפכו את דמם למען ובשם העם היהודי כאשר שמה של העיר הזו על שפתיהם?! אל שני הנמושות האלה אפשר לצרף את שמותיהם של נמושות יותר גדולים, שהם גם אנשים יותר קטנים.
או אולי יהיה זה מחמוד עבאס או איסמעיל הנייה שיקבלו את ההחלטה שאפילו יאסר ערפאת לא העיז לקבל?
מי?
גורל ירושלים נקבע לפני אלפי שנים. כבר אז נקבע כי ירושלים, רק היא בירת העם היהודי ועם קום מדינת ישראל כמדינת העם היהודי, שוב נקבע והוכרז כי כך הוא וכך, אני מקווה שיהיה בעתיד.
