הסליחה 

תחילת שנה לפי היהדות היא גם הזמן בו חלק מאיתנו נמצא בימים של חשבון נפש. אנו שואלים עצמנו מה עשינו? מה עבר עלינו? במי פגענו? וכיצד היינו יכולים לעשות אחרת?.

בימים אלו ישנה תחושה של כבדות נפשית, התבוננות פנימית, רצון לנקות כדי שאפשר יהיה להכניס דברים חדשים.

במשך השנה אנו לא תמיד שמים לב במי פגענו, האם ביקשנו סליחה או האם סלחנו למי שפגע בנו. במרבית הזמן חלקנו אינו סולח או מבקש סליחה, כפי שאמרה לי אישה במהלך הרצאה "אם אני כל הזמן סולחת אני מתכופפת בפני האחרים" ושאלה "האם זה בסדר לסלוח כל הזמן?".
חלקנו מתנהלים מתוך הדפוס והאמונה שסליחה מורידה מערכנו או אינה מכבודנו. דפוסים ואמונות אלו באות ממקום של חינוך שקיבלנו, מאגו, מפחד לאבד שליטה, חוסר הערכה עצמית, מה יגידו עלי שאני מתרפס, מוותר....

אי-היכולת לסלוח פוגעת בהתקדמות שלנו בחיים. לעיתים אנו אומרים משפטי התניה שלא התכוונו להם כמו "אני לא אלמד עד שלא תעריך אותי". משפט כזה מראה לנו כי האדם נמצא בהתנגדות, משתמש בהאשמה, כעס וטינה ומתנה תנאים הפוגעים בו בלבד.

ככל שאנו ממשיכים בהתנהלות של אגו, כעס, טינה, מרירות, האשמה, פחד... כך אנו פוגעים בעצמנו בהיבט הפיזי, הנפשי והאנרגטי.

במשך השנים נוצרים רעלים שבסופו של דבר פוגעים במערכות הגוף באופן פיזי, נפשי ואנרגטי. פתאום נחוש כאבים בכיס המרה והטחול, הכבד כבר לא מסלק רעלים טוב, מערכת העיכול אינה מתפקדת נכון, הלבלב נפגע, במערכת הדם יש חסימות, מצב הרוח ירוד עד כדי דיכאון....

לפי החוכמה הסינית ומגע בריאות/קינסיולוגיה יישומית, כל מרידיאן מתייחס להיבטים רגשיים
כבד - לכעס, תוקפנות, קיבעון
כיס המרה - מרירות, עויינות, קושי בבחירה/החלטה
טחול - דימוי עצמי, דאגת יתר
מחזור הדם והמין - סליחה, קנאה, הכחשה, זרימה
.
.
.




ככל שאנו נשארים במקום של אי-סליחה כך אנו ממשיכים לפגוע במערכות הגוף.

מסיפורו של משה אנו יכולים לראות מה קרה לו כשמאן לסלוח במשך שנים רבות
"משה כיום מעל גיל שבעים מאן לסלוח לבתו האהובה על שנישאה לגוי. כאדם דתי לא היה מוכן למחול על כבודו ולגיירו. באמונתו בלתי אפשרי להינשא לגוי שהתגייר למען נישואין. ככל שניסו לדבר על ליבו, כך הוא הקשיח יותר בדרישותיו הבלתי הגיוניות, גם כשנולדו לו נכדים ממנה.
כעס, טינה, מרירות, קיבעון, האשמה ליוו אותו בחייו. השנים עברו ולימים נפגע הלבלב וכיס המרה אולם הוא נותר בשלו. כשנפגע הלבלב נאמר לו כי בגיל מבוגר יתכן ויחלה במחלת הסכרת. השנים עברו ואכן כך קרה ועם מחלת הסכרת החלו חסימות בוורידי הרגלים וכמובן נאלץ לעשות ניתוח מעקפים. באחד מאירועי המשפחה ביקש בנו להזמין את אחותו ומשפחתה למסיבה, אולם האב התנגד וריב פרץ ביניהם. מספר חודשים לאחר מכן נוצרה חסימה באחד המעקפים ברגלו. כשהוסבר לו כי לדרך התנהלותו בחיים יש השפעה על מצבו הפיזי בנוסף לתזונה לא בריאה ועישון בעבר הרחוק, פתאום נראה כי נפל האסימון ותגובתו הייתה כי זה קשור לכך שלקח ללב דברים ובכך השפיע על מצבו הבריאותי".

כיום הוא מבין כי פגע בנפשו, בגופו ובבני משפחתו כשהחליט על דרכו זו.

סליחה באה ממקום של ביטחון בעצמי, כבוד לעצמי ולאחר, אומץ, הערכה וניקיון פנימי.

תהליך הסליחה הוא תהליך כואב המוציא מתוכנו רעלים אולם כשאנו עושים זאת אנו מאפשרים לרעל להשתחרר מהגוף ובזאת אנו מפנים מקום לדברים טובים. אנו משתחררים מעכבות, דפוסים, אמונות, פחדים. אנו מסוגלים לקבל את האחר מבלי לשפוט אותו ובכך אנו מאפשרים לעצמנו לנוע קדימה ולפתוח את הלב.

הסליחה חשובה במקום שאנו סולחים לעצמנו ולסובבים אותנו. כשאנו סולחים הגוף נהיה רפוי ומשוחרר. הסליחה היא למען הסולח יותר מאשר למען האחר.

בתהליך הסליחה יכולות להופיע תופעות כמו פצעים, בכי, התפרצויות זעם, שלשול כתוצאה של ניקוי פנימי. כדאי לעשות תהליך זה בליווי תמיכה.

אסיים בחלק מהפזמון מתוך השיר "זה הזמן לסלוח" יואב יצחק שר

זה הזמן לסלוח,
לוותר לשכוח,
גם אם זה קשה,

סליחה אינה חייבת להיות רק ביום הכיפורים. סליחה רצוי שתהיה בכל יום ויום.