בהתאמה לנטייה של רובנו, גם לי יש נרטיבים של הישרדות, אולם אצלי אפשר לכנות אותם ללא שמץ של הססנות, כנרטיב של לוזר.
עיקרה של האסטרטגיה בבסיס הנרטיב מתמצאת באיתור של שחקן נוסף בנוף החיים הפרטי שלי , שחייו דפוקים משלי, או אז לשחרר אנחת רווחה ולהגיד, "יכול להיות יותר גרוע, עובדה, תראה את מוישה".
***
אני לגמרי מודע לכשלים וחוסר היעילות של השיטה, אולם מדובר בעניין שקשור ל – DNA, ולי או לכל נפגע אחר, לא נותר אלא להלין על הביש הזה בפני הקב"ה.
אולם אליה וקוץ בה. למרות האמירה הכללית שתבעתי למעלה, יש מצבים שבהם דווקא האסטרטגיה הזאת יעילה יותר מכל האחרות והופכת למכשיר מאוד אפקטיבי בכל זאת.
זה קורה במצבים של אסונות, מן הסוג הגרנדיוזי, (יותר גדולים אפילו מן האירועים שפקדו את האיכר צוקהרה מונושיטו, שביתו נשטף בצונאמי האחרון והוא נמצא בסמיכות לכור בפוקישימה).
לרובכם, אלה עם האסטרטגיה הנבונה, כלומר ההיפוך מכמוני, לאמור זו של הלוזר הנצחי, (הנה אמרתי את זה עוד פעם, כי מאפיין נוסף של לוזרים, זה להצהיר על לוזריותם כמה שיותר, מעינה בישא וכאלה וגם בתקווה שבעת האמירה, יצוץ בכל זאת משהו וישכנע אותי שזה לא בדיוק כך), נדמה שאסונות הם עניין מרוחק, קורים במרב ביפן, (לגויים מלוכסנים וכפייתיים, עם תודעה קולקטיבית מפותחת במיוחד, שאין להם אלוהים, תרתי משמע), או לשחורים בסודן ואו אצל שכנותיה, אבל שם בכלל לא בטוח שעסקנו בבני אדם, הרי לא יעלה על הדעת שאלוהים נראה כמו אידי אמין נניח, (כתוב שאנשים נוצרו בצלמו וכאלה), ויש להם נטייה להתרחק מעמים נבחרים, לאסונות כמובן, בעיקר מנבחריו האישיים של הקב"ה.
למרות שאנשים אחרים, אלה המופקדים על רישום קורותינו, חלוקים על העניין הזה, ומרביתם יסמנו אותנו דווקא, על נבחרותינו, כקולקטיב שהכי הרבה אסונות פקדו אותו מעת שאסונות של אנשים נאספו לכדי רישומים מסודרים וקובצו בכל מיני ספרים, שחלק קטן מאוד של הציבור המקומי, כמובן לוזרים בעצמם, קוראים בם.
וכאן, או שמא הרבה לפני, תמה הקורא שלי, על מה המפסידן הזה, (זה אני כמובן), מקונן, בעתו של שגשוג גדול, בעת שבו ישראל היא מעצמה גדולה, היחידה שלא נפגעה כזרת מן המשבר הכלכלי בזכות מנהיגיה הנבונים והעם החרוץ שמשמש בה, שמאפיינים אותו פקחות רבה, מודעות קולקטיבית חזקה, משמעת אישית וסולם ערכים ייחודי שהאיפוק והצניעות נר לרגליה.
אז כך:
[זה השלב שבו מתיישב "מספר הסיפורים", מסכל את שתי רגליו בתנוחה הנוחה לו והולמת את מעמדו, סוקר את מעגל האנשים סביבו, (רק אם הוא טוב כמובן ובעל מקצוע), קולט את רחשי ליבם ומתאים את הסיפור לציפיות שלהם, עם כמה טוויסטים קטנים ובלתי מזיקים כדי לבנות מתח ואת מוסר ההשכל שיבוא בסוף, כזה שגם המטומטם "בנבחרים" יבין ויפנים או לפחות יצא עם תחושה טובה, שהוא אחד מן הציבור הנפלא סביבו, שהעולם כולו מעריך ומוקיר, בזכות כל מה שהעניק לו בעבר ויעניק לו הלאה].
***
"היה היה"...
***
(פתיחה טובה, אנשים אוהבים סיפורים על מה שהיה, הלא העבר עדיף תמיד על העתיד, כי אנחנו שולטים בו לגמרי, לעומת העתיד, שאולי אפילו היושב במרומים לא בדיוק יודע את צפונותיו, כי אם זה לא היה כך, היה מקבע את הסיפור בשלב הכי מוצלח מבחינתו והיה מפסיק לטרוח).
אבל מה היה כל כך טוב בעצם?
זו שאלה נכבדה ללא ספק ואנחנו, כלומר אני, מספר הסיפורים העיוור, (הרי אני לא רואה את הקהל וכנראה גם לא ממש חש בו), ואתם, (כולל את אבאדו ווקירה מדרפור, זה ששוטף כלים אצל הפרסי בתחנה המרכזית הישנה, כי כולנו נבחריו, ובעצם בעיני לפחות, מרבית החיבור מתחיל ונגמר כאן), נעבור על כמה אירועים נבחרים ונבדוק עם שווה להתרפק עליהם ואולי אף לאמצם כמודל לחיינו בעתיד, בהתאמה עם הבון טון העכשווי, או הנרקוטיקה הפסיאודו תרבותית שאני, אתם, הנכדים שלי ואפילו אלה של מוישה, מוצפים בו מבוקר עד לילה.
נתחיל בפיקניק הקולקטיבי שארגן עבור חלק בעם הזה המשטר הנאצי באמצע המאה הקודמת, במהלכו חוסלה רוב יהדות אירופה, כלומר האירוע המכונה שואה, שכל כך מטיב לתאר פרימו לוי ב – "הזהו אדם?", (ספר חובה למי שרוצה להיות לוזר לרגע).
בניגוד לרוב החיבורים על האירוע השולי הזה בתולדות עמי, אין אשמים בספר הזה, רק סימני שאלה שמלווים בסימני קריאה גדולים, בקשר לקונספט האנושי ברוח אוניברסאלית, לפיו אין הבדל בין רוצח לנרצח, למעט שלאחד, אולי, יש אליבי למעשיו ולשני כלל לא.
האמנם?
סוגיה נכבדה מאוד.
(אם לשפוט לפי ההתנהלות של עמי במציאות של היום, ולהסיק מכך על התנהלותו בעבר, אני לגמרי לא בטוח).
בכל אופן, אלה שנים שאפילו המעוות והמזוכיסט שבעם הזה, (ויש כאלה למכביר, תשאלו את הישראלים על המשט הכושל הזה, אלה שממתינים ביחד עם כמה חזויים, בעת זו באתונה), לא יתרפק עליהם.
אולם, עוד פעם, אליה וקוץ בה.
האירוע הזה, למרות הכל, העניק ליהודים לגיטימציה ללאום שיש לו גם מולדת.
ברם, יש כמה מאפיינים באירוע ובתהליך בעקבותיו, שאנחנו נוטים לשכוח.
כל כולו מתייחס לחלק מאוד מסוים בעם הזה, ליהודים של אירופה* וקורבנם הוא הנכס העיקרי שבזכותו יש לכול היהודים מולדת בציון.
מן הצד השני, התשתית למדינה הונח על ידי מתיישבים ציונים, גם הם בעיקר ממזרח אירופה.
ללא התשתית הזאת, הבסיס לבקשת ההכרה לאומות המאוחדות היה בלתי רלוונטי.
התנועה הציונית, האידיאולוגיה מאחורי היישוב מחדש של ארץ ישראל, נשענת בעיקרה על יהדות אירופה.
באפן זה, חלקה של יהדות אירופה בהקמת המדינה וקבלת הלגיטימציה עבורה מאומות העולם, (התנאי שאין בלעתו במאה העשרים ואחד), דומיננטי, ובלעדי החלק הזה של הפזורה היהדות, לפלסטינים היו היום בעיות עם ירדן לבנון וסוריה ולא אתנו. (אני לגמרי בטוח שהם לא מייחלים לאפשרות הזאת, ממש לא).
התשתיות הפיננסיות של המדינה בתחילת הדרך, מקורן בכספים שהגיעו מאמריקה והשילומים מגרמניה.
באופן טבעי, המדינה שצמחה כאן תחילה, הייתה על פי המודל האירופי - מערבי, ולפי כל קריטריון, היא הייתה מאוד מוצלחת.
אני מניח, אם כל הצניעות, בשל העניינים הפעוטים האלה, מגיע לאנשים שעשו זאת לגזור קופון, ואו לקבל סוג של בונוס. נגיד שישמע קולם בתוך כל הבליל הלבנטיני ששולט במקום הזה וצורם באוזן.
כי לבנות מדינה זה מעשה של אנשים גדולים מן המציאות, להרסה כל כסיל יכול, תשאלו את הרבנים שמסיתים בגדה לעלות על בית המשפט העליון נניח.
כמו שקיימת חלוקה ברורה בחלקם של יוצאי אזורים גיאוגרפיים שונים בהקמת המדינה, כך גם קיימת אבחנה חד משמעית בין חלקם של החרדים במפעל הציוני, שהוא לא רק זניח אלא גם מזיק ביותר וחלקים גדולים בו מתנכרים ומתנכלים למדינה מראשית הקמתה.
איך הגעתי לאמירות המקוממות האלה, שלא רק שולפים את הג'ין העדתי - דתי מן הבקבוק, אלה גם מזינים אותו בכמה קבין של מוטיבציות שליליות, (והרי הרעיון במנורה של אלדין בדיוק הפוך, הג'ין עובד עבור אלדין הלא כך).
אני מבטיח לכם, שאני ממש לא נהנה מאמירותיי ורק מצוקה גדולה ואמונה כנה עומדים לי בכל זאת.
ממילא בתחילת דברי סייגתי את האמירות שלי, בקביעה מוחלטת של לוזריותי, אולם כאן אני מוסיף, כי כבנם של אבות ואמהות מערבות הונגריה, לא הפנמתי בילדותי את סיפורי אלף לילה ולילה, ובמציאות שלי אין שדים, יש רק הווה בלתי מחמיא, שכמו שיגידו ילדי, די קשה לזרום איתה בסבבה.
אילו המשכתי בסקירת העבר של העם הזה, היינו מגיעים למסקנה בלתי הולמת, לפיו כמות האירועים שאי אפשר להתרפק עליהם, גדול לאין שיעור מזה שכן. (מן הסוג השני, אני מכיר מעט מאוד, נניח מעשי התנועה החלוצית בארץ ישראל, הקיבוצים, מלחמת העצמאות, שהמשותף לכולם כי בעיני רוב העם הזה, הם לא ממש נראים כך ומרביתו מנסה לשכוח אותם ואת המסר שלהם, כי ההווי המקומי שייך לצביקה הדר ואייל גולם(ן)-אים והם אלה שבונים את הנרטיב הפוסט ציוני, הפוסט מודרני ואולי מוטב כך?!
אז הבעיה שמבחינתי לפחות, זה ממש לא כך.
אמנם אני לוזר, אולם אני תאב חיים ורוצה לשרוד, את זה כבר אמרתי בתחילת הכיתוב, ואני חוזר על האמירה הזאת, כי למה בעצם כל מה שכתבתי עד כאן ואכתוב הלאה אם לא בשביל לשרוד עוד קצת.
ברגעים אלה ממש, אני מסתכל מסביב, ולא מוצא אף מוישה שמצבו רע יותר משלי. מה שאני רואה זה שכולם נהיו מוישה, לאמור מצבם של כולם רע כמו שלי, כלומר כולנו טובעים בחרא וזה הופך אותי לאחד מכולם, וזה, בעיני לפחות, מאוד מאוד רע.
בניגוד למצב שמתאר פרימו לוי, שבו כולם אשמים, רק שלחלק יש אליבי ולחלק אין, במציאות הישראלית אפילו זה לא כך.
ובהעדר צדיקים, כך התורה אומרת, מעשה סדום לפתח יושבת.
הכיצד.
אז כך :
***
בנוסף לכל האמור לעיל, ישראל אינה נס כלכלי, יש עוד עשרות מדינות שלא נפגעו במשבר הנוכחי.
אוסטרליה, מדינות סקנדינביה, שוויץ, תורכיה, ברזיל ורשימה ארוכה של מדינות שההבדל בינן לבינינו, שהם יישארו ניסים ואנחנו ממש לא.
בעיני, המצב הכלכלי בארץ מעולם לא היה גרוע יותר.
אם בארצות הברית הייתה בועת נדל"ן, אצלנו כל הכלכלה בועה.
כיצד?
ראו למשל את חלוקת הנכסים האמיתיים והווירטואליים בטבלת כלל הנכסים אצל אושיות המשק הישראלי. (זו הפנסיה שלך, טמבל).
כלום, לעומת בלי סוף אפסים של אלה הווירטואליים, הם אמנם נראים טוב בפורבס ועל צגי המחשבים, אבל התכונה הבולטת שלהם שבננו, (NANO) שנייה הגולם יכול למחוק אותם בלי להשאיר סימן וזכר.
אין עוד כלכלה תלותית בעולם מזו הישראלית. הכוח העיקרי שרוחש ובוחש במהלכים כלכליים המקומיים, הוא הפוליטיקה, (מקומית וגלובלית) והמציאות שזו מכתיבה, שאין בכוחו של השוק המקומי לשנותה.
אם המצב יורע באירופה, (הוא כבר רע), מי יקנה את המוצרים שלנו, רואנדים או שמה הסודנים שגירשנו עם דמי כיס מבישים, בחזרה לארצם.
ועוד לא הגענו להחלטת האו"ם הצפויה בסתיו, שתהפוך את פלשתינה לעובדה ואותנו לכובש בכל שטחה. מה יקרה לכלכלת ישראל ה"איתנה והמשגשגת" בעת שיוטלו עלינו סנקציות כפי שהוטלו על מדינות אחרות במצב דומה בעבר או סתם כל העולם הנאור יחרים את המוצרים שלנו.
ברגע שהמצב יורע, הראשונים להפגע יהיו אני ומוישה. הרי לא יעלה על הדעת שהאוליגרכים שהמשק הישראלי מונח בכיסם, יוותרו על הרווחים שלהם כדי שלנו יהיה קוטג' וגם אולי קצת שמן זית.
אני יכול להגיד לכם מה אני אעשה בעת זו, אקטר עוד קצת, הרי כבר אמרתי, אני לוזר, אולם לא כך המצב אצל מוישה, הוא לא לוזר.
הוא לא יוותר בכזה קלות על חייו הנוחים בשביל איש, אפילו לא בשביל דנקנר.
ברגע שהמקרר יתרוקן, (גם זה שהוא פילח מן המלון בתורכיה), הוא יצא לרחוב בצעקה גדולה ובלתי מנומסת, שלעומתו ה"פורעים" בסוריה יראו דרדסים חביבים שרק קצת מסתייגים מגרגמל הרשע, בעיקר בגלל מחלוקת אידיאולוגית על הצבע**.
ומה יקרה בעת שיותר ממחצית העם הזה יפסיק לעבוד, (חוץ מלעבוד את האל, אבל נגלה במהרה שפרנסה אין שם). לא מאמינים לי, ראו את חלקם של הדוסים בעוגת הדמוגרפיה המקומית בעוד קצת.
ומה יקרה בעת שהעולם יכפה עלינו נסיגה מן השטחים שכבשנו.
מי יעצור את הכנופיות של מרזל והרב ליאור הכסיל מכיבוש הארץ.
אם חשבתם שמוישה ונכדיו יעשו זאת, זה לא יקרה, כי הם מוכנים לשים את נפשם בכפם עבור גביע של קוטג', אבל לא ממש מפריע להם שמרזל יהיה מלך.
ומה על הדמוקרטיה הישראלית שמתפוגגת לה בהבל פיהם ובפוגרומים שעורכים, לאחרונה מידי יום, אלה עם הציציות והרצח בעיניים.
ואם מלחמת אחים, שפל כלכלי נורא, התפוגגות הדמוקרטיה לא יעשו את המלאכה, יש לנו ידיד נצח במזרח, שיעשה זאת בכיף, עם קצת עזרה ממנהיגנו הדגול, (ההוא, בעלה של שרה).
מי אם לא הוא יקפוץ כהרגלו וייפול למלכודת של אחמד. (הרי האיש הדפוק הזה, נפל עד היום לכל מלכודת אפשרית, למין הפילגש בגבעה שלא הייתה, דרך מנהרת הכותל ועד לקיפאון המדיני שהפלסטינים מנווטים אותו לתוכו בעורמה בלתי מבוטלת).
אולם, פעם שלישית, אליה וקוץ בה. יש עדיין כמה אזרחים במדינה הזאת שיעשו את מה שאפשר לעשות כדי להקטין את הסיכויים לחדלון בקצת.
הדרך היחידה לעשייה כזאת, כרוכה בשימוש בכוח.
שכננו ה"פרימיטיביים" לימדו אותנו כמה פטנטים בהקשר הזה.
אף אחד מאלה שיושבים שם למעלה, (פוליטיקאים וטייקונים), לא יוותר על מה שיש לו ביוזמתו, אלא עם נכפה עליו לוותר, כפי שעשו המצרים דרך הכיכרות למוברק והתוניסאים לבן עלי בתוניס.
ההנהגה החדשה צריכה להעיף את כל הפקידות הבכירה, שהצמיחה המערכת הפוליטית הנוכחית, (כי זו נבחרה בדקדקנות כדי להתאים לצרכים שלהם, ראו את מסכת פיטוריו של ראש המנהל בימים אלה ממש).
יש להגביר את הרגולציה על המשק הישראלי, גם במחיר של הלאמה מחודשת, הרי היום ברור לכל כלכלן מתחיל, שה"שוק" הרבה פחות חכם ממה שחשבנו.
צריך לבטל את ההפליה המתקנת בכל תחום.
במקביל, צריך לחזור לעקרונות סוציאליסטיים, כי שכבות נכשלות יש בכל קולקטיב, תפקיד הקולקטיב לסייע להם להתקיים, ולא להתאים את עצמו למגבלותיו, כמו שזה קרה בלא מעט תחומים אצלנו.
צריך לכפות את החוק בכל מגזר במידה שווה, ללא פשרה ואו וויתור בשום תחום או מגזר.
אם זה גורר עימות אלים, שיהיה, הקורבנות של עימות כזה יהיו בטלות בשישים לעומת אלה של מלחמת אזרחים על בטוח.
זה אומר לפנות את כל היישובים בגדה המערבית, כמו את הבנייה הבלתי חוקית של הבדואים בנגב, (לאלה ולאלה צריך לספק פתרונות דיור חלופיים, למרות שאצל הבדואים העבריינות בתחום הזה הוא צורך קיומי ואצל "אחינו" המתנחלים, ממש לא).
צריך לחזק את המשטרה ואת מערכת המשפט.
יש משטרות חזקות בכל מיני מדינות דמוקרטיות בעולם, והן רק מסייעות ומחזקות את הדמוקרטיה ולא להפך. (משטרה רופסת ומערכת חוק קורסת מחלישות את הדמוקרטיה).
צריך להפריד את הדת מן המדינה, את המרק הדלוח הזה שיש היום, (יצירה בלתי מוצלחת של מפא"י, והיו עוד כמה, אבל למרות זאת אני מתגעגע לשלטון ההוא, בסוג של נוסטלגיה), וצריך להפקיע את כל זכויות היתר של המגזר החרדי – דתי חרד"לי.
יש להחיל עליהם גיוס חובה ויש לבטל את בתי הדין שלהם, שממאיסות את החיים של עשרות אלפי חילונים, ללא שום הצדקה או צורך.
צריך להרחיק מן הצבא את כל המתחרד"לים, כי ביום פקודה, הם הצבא של הרב ליאור, לא שלי ואפילו לא של מוישה או נכדיו, למרות שאני והוא את העניין הזה, כמו הרבה עניינים אחרים, לא ממש רואים עין בעין.
צריך לפתוח באופן סלקטיבי את גבולות המדינה להגירה ולא רק של יהודים ולסגור בפני הפסולת שמגיע בזכות חוק השבות המטומטם, כי אין כמו המציאות הישראלית כדי להוכיח שזה חוק בלתי ראוי ומזיק לכולנו. (רוב המדינות המצליחות בעולם, שקמו מעת תחילת המהפכה התעשייתית, הן מדינות הגירה בזכות הנהירה של זרים לתוכם).
כל המהגרים שיגיעו לאחר סינון, כמו שמקובל בכל המדינות הנאורות, ישתלבו בכוחות עצמם, ללא חבילות קליטה. (יהודים וגויים כאחד).
(הזהות הישראלית של רוב מהגרי העבודה חזקה משל חלקים גדולים בעליה הרוסית למשל, אז אולי יש משהו במה שאני כותב אחרי הכל, סוג של חומר למחשבה).
צריך לחתור להסכמים סופיים עם כל השכנים. הלאווים היחידים הם גבולות הקו הירוק ואי חזרת פליטים. (בעת שדיברתי על הגירה, לא כללתי פלסטינים, לצערי הרב, אין הרבה סיכוי שאלה יפתחו זהות ישראלית אי פעם, את האפשרות הזאת פספסנו מזמן).
אני מניח שהגיע הזמן להפסיק לחלום.
שכחתי לציין בהתחלה, שחלומות באספמייה גם הן חלק חשוב בחוויותיו של המפסידן, כמו גם סוג של אופטימיות ביזארית לחלוטין בעולמם הפסימי בדרך כלל.
פעם אמר לי איש יקר, בסוג של אזהרה לחיים, "הזהר, אתה זבוב לבן בין זבובים שחורים".
אני לא ממש בטוח למה הוא כיוון, כי מצד אחד זה כיף להיות קצת שונה, מצד שני מה יותר קל מלמצוא את הזבוב הלבן ולמחוץ אותו באלגנטיות בלתי מחייבת.
מה שאני בטוח ולא היתי צריך שאיש יגיד לי, הוא שאני לגמרי לוזר.
ההוכחה באלפיים מאתיים ארבעים ושלוש מילה, למעלה.
*מספרם של יהודים מצפון אפריקה שהגיעו למחנות ההשמדה קטן מאוד. (כך נשלחו לאושוויץ 300 יהודים ממרוקו, מעטים הגיעו דרך מחנות באיטליה לברגן בלזן וכמה עשרות מתוניס).
**הדרדסים, (סדרה מצוירת לילדים משנות השמונים), היו כחולים, גרגמל שחור, הנה לכם בסיס למחלוקת נצח.
כותב, מבקר ומייחל.
