לחיות בשבי של הגעגוע / ריקי שחם
היום נפל כוכב בלילה
וייחלתי לעצמי
להרפא מגעגועי.
אני מתה מגעגועים
אני מתגעגעת למוסיקה
אותה אני שומעת ברגע זה
אני מתגעגעת
לשדרת עצי האגסים
שכמעט נושקים לנהר הווזר
כאילו היו ילדיו של הלדרלין
בכבודו ובעצמו.
אני מלאה געגועים
לרכבות שיוצאות מתחנות רכבת
אני שומעת את קולות המסילה
וזה יוצר בי געגוע
לנסיעה שאעשה
לשוטטות ללא מטרה
למסע ללא דרך.
מזל שיש לי גלואז
או אופטלגין
או עט נובע
כי עצי הדובדבן שבשביל
גורמים לי להתפוצץ מגעגוע
כאילו אני אסירה של הגעגוע.
יושבת לי בצינוק של
בית כלא לגעגועים
בעיקר מתגעגעת לכלב שלי
ששוכב על השטיח לצדי
וגורם לי לגעגוע
לאחותי בנפש
מארי מגדלן
שמכסה עצמה
בעלים של כסף
מתחת לעץ הדובדבן.
אני אסירת געגוע
אפילו שכבר התעייפתי
מלהגיד את זה
כמו שהאנושות
עייפה מלהיות
כמו אדם ללא תת מודע
כמו המבורגר ללא לחמניה
כמו המבורגר ולחמניה
ללא קטשופ.
ריקי שחם - פילוסופיה מעשית http://www.rikishaham.co.il>
