תיקון 40 לחוק התקשורת היידוע גם בכינויו "חוק דואר זבל" או "חוק הספאם" שנחקק בשנת 2008 נועד למנוע ממפרסמים "להציק" לצרכנים באמצעות הודעות פרסומיות בלתי רצויות.
החוק אוסר על הפצת דברי פרסומות באמצעים אוטומטיים כמו פקס, מסרון sms, שיחות טלפון מקולטות וכמובן הודעות דואר אלקטרוני. להלן נגדיר את כולם כאמצעי פרסום אוטומטיים.
למעשה, המחוקק איתר את כל הדרכים הקלות והזולות להפצת פרסום ואסר אותן. מי שרוצה להעסיק טלפנים שייתקשרו אל לקוחות פוטנציאליים - רשאי לעשות זאת. אך מי שמעוניין לרכוש מכשיר שיחייג אוטומטית וישמיע את פרסומותיו המוקלטות - ללא השקעה בכח אדם - איננו רשאי לעשות זאת.
מי שקיבל פרסום אסור לפי חוק זה, יכול לתבוע עד 1,000 ש"ח בגין כל הודעה אסורה. ניתן להגיש גם תביעות ייצוגיות נגד מפרסמים כך שהפרסום הזול עלול לעלות בסופו של דבר ביוקר רב.
עם זאת החוק מתיר, במקרים מסויימים, לפרסם גם באמצעים האוטומטיים המוזכרים לעיל.
כך למשל, מותר לפרסם אוטומטית מסר ערכי חברתי או פוליטי שלא נועד לעודד הוצאת ממון. עם זאת פרסום של "הרצאת מבוא חינם" או של "120 דקות ללא תשלום", שמטרתו הברורה היא למכור מוצר, עשוי להוות עבירה על החוק.
מותר לפרסם ללקוחות שהביעו הסכמה מפורשת לקבל פרסום. מותר ואף מומלץ להציע הטבות ללקוחות המוכנים לקבל מסרים פרסומיים, לצרפם למועדון לקוחות, להעניק להם הנחה, לשלוח להם מידע מעניין והרי אין סוף ליצירתיות. על המפרסם להוכיח שהוא אכן קיבל את הסכמת הנמען.
אסור לפנות באמצעי אוטומטי כדי לבקש הסכמה של לקוח פרטי לקבל מכאן ואילך פרסומות, אולם מותר לפנות בדרך זו באופן חד פעמי לבתי עסק ולבקש את הסכמתם.
מותר להתנות רישום לאתר אינטרנט בהסכמה לקבל חומר פרסומי, אולם הדבר צריך להיעשות באופן מפורש.
עו"ד אבינועם מגן עוסק בנושאי לשון הרע. בעבר שימש כדובר משרד החינוך וכדובר ההסתדרות. מנחה את פורום לשון הרע בפורט וואלה.
