גירושים מהווים את סוף החיים המשותפים של בני הזוג ואת נקודת הפתיחה של החיים שלהם בנפרד. אם לבני הזוג יש ילדים, גם הם מושפעים מההליך. כחלק מהליך גירושים צריכים בני הזוג להכין הסכם גירושין ולפרט בתוכו על החיים שלהם בנפרד ועל נושאים הקשורים לילדים, ביניהם מזונות ומשמורת.
משמורת היא אחד הנושאים שהכי קשה להחליט לגביו, אך כל הסכם גירושין צריך לכלול את הנושא. בית המשפט בוחן את ההסכם כדי לוודא שהכל כחוק ושכל סעיף הקשור לילדים פועל לטובת הילד, ולכן משמורת היא נושא שאין לקחת בקלות ראש.
זוגות שיכולים לנהל משא ומתן למרות הרצון לסיים את הזוגיות יכולים להסדיר נושא זה לבדם. לעומתם, זוגות שלא מסתדרים יכולים לבקש את עזרת בית המשפט שיחליט עבורם. בית המשפט יכול לקבוע שאחד ההורים יקבל משמורת והשני יקבל מפגשים שיוחלט עליהם בהמשך והוא יכול להעניק משמורת משותפת לשני ההורים.
במידה והוחלט שהמשמורת תהיה בלעדית לאחד ההורים צריך לקבוע הסדרי ראיה להורה השני. את הסדרי הראיה קובעים בהתאם לכשירות של ההורה הלא משמורן. אם יש חשש שההורה יסכן את הילדים, המפגשים שלו יהיו בתדירות נמוכה ויתבצעו בנוכחות עובד סוציאלי. אם אין לסכנה, ההורה יקבל הסדרי ראיה נדיבים וכך יוכל להיות חלק משמעותי בחייהם של הילדים.
לאחר שהמשמורת והסדרי הראיה נקבעו, יש להסדיר מזונות שאותם צריך לשלם ההורה הלא משמורן להורה המשמורן ולילדים. דמי המזונות צריכים לכסות את ההוצאות של ההורה המשמורן על הילדים והסכום לא תלוי בהכנסות של ההורה הלא משמורן.
הסכם גירושין הוא מסמך משפטי מחייב בעבור שני הצדדים ואם אחד מהצדדים לא עומד בתנאים שמפורטים בהסכם הוא נחשב כמי שעובר על החוק. מקרה נפוץ הוא אי תשלום מזונות ילדים. כאמור, ברוב המקרים האימא היא זו שמקבלת משמורת על הילדים, ולכן האבא צריך לשלם לה ולילדים בכל חודש. במידה והאבא לא משלם מזונות יופעלו נגדו הליכי הוצאה לפועל ואיסור יציאה מן הארץ. במקרים חמורים יותר הוא עלול להישלח למעצר.
