בארוק עכשיו
בפני קהל הקונצרטים בישראל נפתחה בשנים האחרונות סצנה מרתקת ועשירה של מוזיקת בארוק. אמנם, בארוק אפשר היה לשמוע גם לפני כן, אבל מעולם לא עמד לרשותו של הקהל מגוון כה גדול של קונצרטים, רפרטואר, הרכבים ואמנים, אשר מבצעים קונצרטים בארוקיים בכלי התקופה, ומתוך התמחות בסגנון הביצוע התקופתי. שימוש בכלים אלו ובסגנון נגינה נכון מביא לאיכות מוזיקלית הנובעת מההרמוניה שבין הכלים עצמם, אופן הנגינה והרפרטואר.
מהו סוד קסמו של הבארוק, אשר גורם לנו המוזיקאים להשקיע בכלים יקרים ובלמידת הסגנון באקדמיות באירופה ולקהל לגדוש את האולמות? אין טוב ממשמע אזניים, אך אנסה לענות על השאלה בהגדרה כללית של המאפיינים הסגנוניים, ובהמלצה על חמש יצירות נפלאות מהבארוק שחובה לשמוע בקונצרט חי. נכון, ישנם ביצועים מוקלטים, אבל אלה לא ייתנו לכם את החוויה הרגשית והחושית שתחוו בקונצרט חי.
לפי ההגדרה הלקסיקונית היבשה, הבארוק המוזיקלי נמשך 150 שנה, החל משנת 1600, שסיימה את תקופת הרנסנס, ועד שנת 1750, שנת מותו של באך. המציאות היא כמובן פלואידית יותר- מאפיינים של הבארוק התחילו עוד קודם לכן, מוזיקה בעלת מאפיינים רנסנסיים ניתן לשמוע לאורך כל התקופה הזאת ויצירות קלאסיות מוקדמות ניתן לאתר כבר בשנות ה-30 של המאה ה-18. בארוק אם כך, מוגדר במאפיינים מוזיקליים ובאסתטיקה, ולא בהגדרה תקופתית חד משמעית.
מוזיקת הבארוק צמחה בחברה שונה מאוד מזו שלנו. חברה ללא טכנולוגיה מודרנית, אך בעלת מבנה חברתי חזק ומפותח ובעלת מעמדות מוגדרים היטב. המוזיקה לא הולחנה מתוך מניעים אומנותיים טהורים, אלא כדי למלא צרכים פונקציונליים ברורים: בידור בחצרות המלכים והאצילים, מוזיקת קודש בכנסיות ומוזיקה לצרכים מסחריים בתיאטראות הציבוריים. באך, לדוגמא, התבקש במסגרת תפקידו לכתוב קנטטה לכנסיה בכל יום ראשון. מלחינים רבים כפרסל, הנדל ואחרים התפרנסו מכתיבת אופרות. מארן מארה כתב מוזיקה אינטימית ביותר שנוגנה בחדר המיטות של המלך. המוזיקאים הטובים ביותר עבדו ללא הרף וסיפקו רפרטואר מוזיקלי אדיר, שכולל בתוכו מאות ואלפי יצירות מופת, שחלקן עדיין לא התגלו ולא בוצעו.
אחד המאפיינים החשובים למוזיקת הבארוק לאורך 150 השנים הוא השימוש בבסו-קונטינואו, או בס-ממוספר שהיווה בסיס להלחנה ולביצוע של המוזיקה. מדובר בתפקיד לכלי הבאס, אשר כולל בתוכו מלודיה ומספרים. המספרים מסמלים אקורדים ובמקרים מסויימים את הקונטרפונקט של הקולות הגבוהים. את הבסו-קונטינואו מנגנים כלים שונים (על-פי הנמצא או על-פי החלטת המבצעים), בהם כלים מלודיים כמו צ'לו, ויולה דה גמבה, בסון או קונטרבס, או כלים הרמוניים כמו צ'מבלו, עוגב, לאוטה וגיטרה. הבסו-קונטינואו הוא הבסיס הקצבי וההרמוני של מוזיקת הבארוק, באופן דומה מאוד לבס ולתופים בהרכב ג'ז או רוק. זו גם אחת הסיבות שמוזיקאים מרבים להשוות את הקצב והתנועה הבארוקית לזו של הג'ז.
"תורת הרגשות" היא מאפיין חשוב נוסף, שמלווה את הבארוק לכל אורכו. מאפיין זה הוא אולי הגורם המרכזי למעורבות הרגשית החזקה שחווים המאזינים בקונצרטים. ההלחנה ברנסנס ובתקופה הקלאסית התבססה על כללים מאוד ברורים – ברנסנס ישנם כללי כתיבה רב קולית מאוד נוקשים, בקלאסית – כללי הרמוניה ומבנה. הבארוק לעומת זאת, על אף שהוא מכבד את כללי ההלחנה המסורתיים, רואה בטווח הרגשות שמעוררת המוזיקה מטרה עליונה, ולשם כך מותר ורצוי לחרוג מהכללים. אלו למעשה "זעזועים" בצלילים אשר מתואמים עם הטקסט של הזמר, בין אם מדובר בקליימקס רגשי בעלילה של האופרה או ברגע שיא נוגע ללב בסולו של הכינור.
ישנם מאפיינים רבים נוספים, בין השאר התבססות על ריקודי החצר שבאה לידי ביטוי במבנה ובמקצבים אופייניים ושימוש רחב בקישוטים ובאילתור במסגרת הביצוע המוזיקלי (וגם בכך ניתן למצוא את ההקבלה אל הג'אז). הבארוק היא גם התקופה בה נוצרו ז'אנרים מוזיקליים מרכזיים, שקשה לדמיין את עולם המוזיקה הקלאסית בלעדיהם: האופרה, הקונצ'רטו, האורטוריה והקנטטה.
למאזין המתחיל (וגם המתקדם) אמליץ על חמש יצירות שמומלץ לשמוע לפחות פעם בחיים בביצוע חי משובח:
1. ארבע העונות של ויואלדי –אחת היצירות המוכרות והאהובות בכלל, עם שילוב של וירטואוזיות איטלקית נושכת, תעוזה, דרמה ורכות מלטפת. זוהי אחת היצירות המוקדמות ביותר שמוגדרת כ"מוזיקה תכניתית", והיא מבוססת על פואמות שמתארות התרחשויות ותחושות בארבע עונות השנה.
2. הקונצ'רטו לצ'מבלו ברה מינור מאת באך – אמנם כצ'מבליסט אני משוחד, אבל בכל זאת מדובר באחת היצירות שגרמו לי להתאהב בכלי, בבאך ובבארוק. מוזיקה עוצמתית ועוצרת נשימה.
3. קינת הנימפה של מונטוורדי – אחד המדריגלים המפורסמים והיפיפיים של מונטוורדי, לזמרת סופרן ולשלושה זמרים גברים. מרגש, עצוב, ויפה.
4. "דמעותיי" של ברברה סטרוצי – קנטטה של המלחינה ברברה סטרוצי לזמרת סופרן ולבסו-קונטינואו. זו יצירה הרבה פחות מוכרת מהאחרות, אבל מדהימה ביופיה ובתעוזה ההרמונית שבה.
5. "דידו ואניאס" מאת פרסל – האופרה של המלחין האנגלי הגדול, עם דרמה ומוזיקה נהדרת כמו שרק פרסל יכול לכתוב. האופרה כוללת גם את אחת מהאריות המרגשות ביותר של כל הזמנים - הקינה של דידו.
יזהר קרשון (כל הזכויות שמורות)
את המוסיקה העתיקה הזו, מתקופת הבארוק מנגן בארץ הרכב שנקרא בארוקדה – קולקטיב הבארוק הישראלי!
לינק לסרטון דוגמא של ההרכב: בסרטון יש הצצה לדיסק החדש שלהם פולק בארוק
http://www.youtube.com/watch?v=rZQy9hf_TZQ
