מצוות בטלות לעתיד לבא [מסכת נידה ס"א]
בשת בן אדם הראשון שנולד מהול אמור "ויולד בדמותו כצלמו" [בראשית ה']
מילה של ערלת בשר העטרה היא קנין המלכות בסוד "והייתי שפל בעיני" [שמואל ב' ו']
שאמר דויד בהקשר לאמור במיכל בת שאול "ותבז לו בלבה" על כי "ודוד מכרכר
בכל עז לפני הויה ודוד חגור אפוד בד" [שם], שכן מבין איברי האדם הברית היא
כנגד מידת היסוד ורומז ליוסף, ואילו העטרה כנגד מידת המלכות ורומז לדויד,
אף תורה שבעל פה היא המלכות שכתוב בפתיחת אליהו הנביא ז"ל מלכות פה
תושב"פ קרינן לה, ורומז למשה שהעיד על עצמו "הן אני ערל שפתיים" [שמות ו']
מכאן שיש ערלת הפה.
נאמר מצוות בטלות לעתיד לבא- בתחיית המתים- והוא לכאורה סתירה לנצחיות
התורה. הביאור: מציאות המצוה כשלעצמה היא מציאות נצחית- הציווי להאדם
בטל= לעתיד לבא ישראל והקב"ה בגלוי מציאות אחת וקיום המצוות יהיה בדרך ממילא, שכן מצוה עומדת לעולם ולעולמי עולמים, לא בתור ציווי לאדם, אלא בתור
רצונו של הקב"ה. וקיום המצוות יהיה בדרך ממילא כי לעתיד לבא תאנה שאין לקוטפה בשבת צווחת ואומרת שבת היום, כתוב "כי האדם עץ השדה" [דברים כ'] ועץ תאנה הוא עץ הדעת לפי אחת הדיעות, ורומז אף לעצים המשמשים להבערת מזבח הקרבנות הקרוי אף מזבח העולה או מזבח הנחושת, ואמור "נוצר תאנה יאכל פריה" [משלי כ"ז] .
כל ספרי הנביאים והכתובים עתידין ליבטל לימות המשיח [חוץ ממגילת אסתר],
מה שאין כן הלכות של תורה שבעל פה שאינן בטלים לעולם, כחמישה חומשי תורה.
מצוות בטלות לעתיד לבא קשור לאמירה הידועה העבודה משחררת [הלקוחה מ"בית
מדרשו" של הגל וזאת נאמר ע"י חתן פרס נובל אלי ויזל שהוסיף גם שיצחק ניצול
השואה הראשון].
בפרקי אבות כתוב על שלשה דברים העולם עומד- האיתנים מוסדי ארץ.
על התורה על העבודה ועל גמילות חסדים
יעקב יצחק אברהם
סיון אייר ניסן
העבודה היא עבודת הקרבנות- יצחק כעולה תמימה מסמל את הקרבן שתחיית
המתים התקיימה בו כפשוטו, ומביאה לכך שמצוות בטלות והופכות להיות רשות,
זאת במידה וישנה הפנמה והכרה של תוכן השירה הקרויה שיר חדש, שיר שלא
הושר אף פעם, עד כה, השירה העשירית, כמובא בישעיהו מ"ב "שירו להויה שיר חדש".
קריאת שמע, נאמר בה בשכבך ובקמך, אולם תפילת ערבית כשלעצמה היא רשות.
תפילות אבות תקנום:
אברהם: וישכם אברהם אל המקום אשר עמד שם- תפילת שחרית
יצחק: ויצא יצחק לשוח בשדה והנה גמלים באים- תפילת מנחה
יעקב: ויפגע במקום וילן שם- תפילת ערבית
מקדש ראשון קראו אברהם הר
מקדש שני קראו יצחק שדה
מקדש שלישי קרוי בית שנאמר בישעיהו ב' "ואמרו לכו נעלה אל הר הויה אל
בית אלהי יעקב וירנו מדרכיו ונלכה בארחתיו כי מציון תצא תורה ודבר הויה מירושלים".
מכאן שבעת כנון בית המקדש השלישי שהוא כנגד יעקב מצוות בטלות והופכות רשות כיוון שהעבודה משחררת.
שמעון טל רז
