הפחד כקרש קפיצה לגדילה והתפתחות 

לעיתים קרובות אנחנו חשים צורך עז לשינוי בתחום כלשהו של חיינו – עבודה מספקת יותר, חיי אהבה עשירים יותר, בריאות טובה יותר, רווחה כלכלית...

אנחנו טוענים שנמאס לנו, שהדברים חייבים להשתנות, שהחיים לא יכולים להישאר אותו הדבר. ובכל זאת המחשבות האלה לגבי הצורך בשינוי נשארות בגדר של הבנה אינטלקטואלית, ובפועל אנחנו מטריפים את עצמנו ע"י חזרה על דפוסים שאנחנו יודעים שאנחנו צריכים לשנות.

האמת היא שרוב האנשים אינם נעמדים מול ההזדמנויות שבחייהם. אנחנו מפחדים - כמו שמרק טווין אמר: "עברתי דברים איומים בחיי, חלק מהם אפילו קרו באמת."

כמובן, המון דברים רעים באמת קורים: מלחמה, מחלה, עוני, רצח עם, גזענות, בורות. אנחנו מאבדים את בריאותנו, רכושנו, המראה שלנו, אהובינו ולפעמים את תודעתנו. בסוף כולנו מאבדים את חיינו. בעצם, אם אתה חושב על זה, החיים יכולים להיות מאד מפחידים.  

אולם בקלות רבה יכולה הכניעה לפחד להפוך להרגל, הדאגה הכפייתית באשר לאי ודאות של העתיד יכולה לגזול מאתנו את הדבר היחידי שיש לנו – ההווה. חלק גדול מחיינו הולך לאבדון עקב פחדי שווא. לא פחדים גדולים כמו שואה גרעינית, אלא פחדים קטנים ועלובים שנוגסים בחלקים המתוקים ביותר של חיינו. הבוס החדש ישנא אותי. הקהל יצחק מההרצאה שלי. אני נראית נורא בבגד הזה. אני לא אקבל את ההעלאה ההיא.

פחד יכול לגזול מאתנו גם את עתידנו. הפחד גוזל אותנו ומקטין את חלומותינו.  

הפחד הוא טוב כאשר הוא עוצר אותנו מלשים את עצמנו בסכנה פיזית לא הכרחית. אך לרוב, הוא רע. הוא משתק אותנו כשאנחנו צריכים לפעול, הוא מניע אותנו לברוח כאשר אנחנו צריכים להישאר ולפתור בעיות, או יכול להביא אותנו למתקפה עיוורת כאשר אנחנו צריכים לנהל משא ומתן.

פחד ודאגה אינם יכולים לקחת אותנו למקום שאליו אנחנו רוצים ללכת. ובכל זאת אנחנו לעיתים קרובות נכנעים לפחד, כי סכנות החיים נראות גדולות מדי - במיוחד אם אנחנו כבר פצועים ועייפים. לא מדובר על פחדים כמו פחד מנחשים או פחד גבהים. מדובר כאן על פחדים שבאמת עוצרים את חיינו, שמונעים מאתנו להתפטר מעבודה שאנחנו מתעבים, כי הכלכלה בזבל, או להקים עסק שתמיד חלמנו עליו, או לעבור למקום שתמיד רצינו לגור בו, או לחזור ללימודים כדי לרכוש ידע  חדש. רבים מאתנו נאחזים בדאגות ובפחדים שלנו כאילו הם היו חברינו הטובים ביותר – כאילו הם יכולים להגן עלינו מפגיעה וכשלון. כמובן שהם אינם יכולים.

בכל צומת אומר לנו הפחד לא להשקיע ברגע או באיש או בהזדמנות כי אין בטחון שנצליח. "אין ערובה", מייעץ אותו קול קטן, "אז אל תזוז, עדיף להיות זהיר מאשר להצטער".

מחקר של אוניברסיטת מישיגן מצא ש- 60% מהדברים שאנחנו מפחדים מהם, אינם קורים, 20% מהפחדים שלנו ממוקדים בעבר, שהוא לחלוטין לא בשליטה שלנו. כ- 15% מבוססים על דברים שוליים ורק ל- 4-5% הנותרים יש באמת חשיבות.
למה, אם כן, אנחנו בוחרים לתת לפחד לנהל אותנו? במידה רבה, כי רובנו אפילו לא מודעים שחיינו מנוהלים על ידי פחדים. אנחנו מצדיקים אותם באומרנו: "אני נוקט בזהירות מרבית!" או משכנעים את עצמנו שבכך שאיננו נוקטים פעולה ומתמודדים עם פחדינו, אנחנו בעצם פועלים לטובתנו ורווחתנו. אחדים מאתנו אפילו משקרים לעצמנו ואומרים שאנחנו מאושרים בעבודתנו, בנישואינו ובחיינו כדי שלא נצטרך לעמוד מול אחד הפחדים הגדולים ביותר שלנו: האמת. אז כיצד מתמודדים המצליחנים עם הפחדים שלהם? הם דוחפים את עצמם החוצה מאזור הנוחות שלהם. כאשר אנחנו לוקחים סיכונים, טבעי שנחווה פחד. מאידך, כדי לגדול ולהתפתח אנחנו חייבים לקחת סיכונים.

כמו שכתבה הסופרת אריקה יונג: "למדתי לקבל את הפחד כחלק מחיי – במיוחד את הפחד משינוי. המשכתי בדרכי למרות דפיקות ליבי שזעקו: חיזרי לאחור".  

ברברה סטרייסנד בשנות השישים שלה עדיין פוחדת פחד מוות לעלות על הבמה. היא עושה זאת בכל זאת. ווינסטון צ'רצ'יל פחד לדבר בפומבי בגלל פגם בדיבור. הוא היה לאחד הנואמים המופלאים של המאה ה- 20. ארנולד שוורצנגר היה ילד נמוך וחלשלוש שרצה להתחרות באחיו ולהרשים את אביו. הוא הפך ל"מר עולם". סילבסטר סטלונה, אחרי 20 שנות מאבק עיקש בהוליווד הגיע לפת לחם ואז הוא קיבל את הזדמנות חייו: למכור את הזכויות לתסריט שהוא כתב "Rocky" ב- 100,000 $, בתנאי שמישהו אחר ישחק בתפקיד הראשי. הוא וויתר על הכסף, כי התעקש להגשים חלום וגם לככב בו. בזמן ההסרטה הוא קיבל 200 $ לשבוע. מה קרה בהמשך כולנו יודעים. לאנשים מצליחים יש את אותם הפחדים שיש לנו, אבל הם למדו לנהל אותם יותר טוב.

מישהו פעם אמר, שההפך של אהבה איננו שנאה אלא פחד, כי בנוכחות הפחד איננו יכולים לחוש אהבה.

כדי להדגים זאת –

חישבו על משהו שעשיתם מתוך פחד.

ועכשיו חישבו על משהו שעשיתם מתוך אהבה.

מה הרגשתם בשני המקרים? מה אתם מרגישים לגביהם היום?  

אז בואו נחשוב איך חיינו היו יכולים להיות אם הפחד לא היה מנהל אותנו. האם הם היו מכילים יותר פעילויות שאתם אוהבים? האם היה שם יותר להט? התלהבות בונה גם הצלחה וגם אושר. אנחנו יכולים לשכנע את עצמנו ש"צריך להתפשר" אך קשה מאד לזייף התלהבות. זוהי מחויבות מלאה: לפעילות, לעקרון, לאדם או לתוצאות עבודתנו. זו התחושה המתוארת ע"י המילים "הייתי כל כך שקוע ששכחתי כל דבר אחר". לא מדובר באגו שאומר "הסתכלו עלי, נכון שאני גדול?!" הלהט אומר: "הייתי עושה את זה גם אם אף אחד אחר לא היה שם לב".  

אנחנו מפתחים אומץ לא בהעדר הפחד אלא ע"י פעולה עם ולמרות הפחד. כמו ללמוד לטפס על הר: בהתחלה תהיה מבוהל לחלוטין. אולם אחרי הרבה ניסיונות, הרבה עיכובים ובסופו של דבר אחרי הרבה הצלחות, תגלה שהפחד שלך הופך להתרגשות. ולבסוף תגלה שבצד השני של הפחד נמצאים החיים.