המאור הקדוש רבי שמעון בר יוחאי 

 התנא הקדוש רבי שמעון בר יוחאי היה מגדולי רבותינו התנאים ומהמפורסמים שבהם. הוא חי בדור השני שלאחר חורבן בית המקדש, וסבל כיתר בני דורו מגזרותיהם ומרדיפותיהם של נציגי המשטר הרומאי בארץ ישראל. ברם, רבו המובהק של רשב"י היה רבי עקיבא, וממנו ינק את עיקרי חכמתו. רבי שמעון היה אחד משבעת התלמידים להם העביר רבי עקיבא את מסורת התורה, לאחר שעשרים וארבעה אלף תלמידיו מתו במגפה בפרק זמן קצר שבין פסח לעצרת, והיה העולם שמם שנשתכחה תורה. באותם ימי שמד ופורענות, כשסכנת מוות איימה על כל בן תורה, שם רבי שמעון נפשו בכפו ונכנס לבית האסורים, בבקשו מרבי עקיבא שילמדו תורה.

והיות שחס על חיי תלמידו הצעיר, רבי שמעון, סרב ללמדו תורה. אמר לו רבי שמעון: "אם אין אתה מלמדני תורה, הריני מגלה זאת לאבי יוחאי  והוא ימסור אותך למלכות". אמר לו רבי עקיבא: "בני, יותר ממה שהעגל רוצה לינוק, פרה רוצה להניק. עז רצוני וחפצי להעביר אליך את לימוד התורה, אלא שהדבר כרוך בסכנת נפשות". השיבו רבי שמעון: "הלוא אתה כבר נתפסת בידי הרומאים הרשעים, וחשש הסכנה הינו לגבי בלבד, ואני מגלה דעתי שהנני מוכן למסור נפשי כדי ללמוד עוד תורה ממך.

אזניים לכותל - דברי הרשב"י נשמעו למלכות
כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה (בית המדרש שבו היו החכמים ישובים שורות שורות כגפנים בכרם), היו שם רבי יהודה בר אלעאי, רבי יוסי ורבי שמעון בן יוחאי. יהודה בן גרים (בנם של גר וגיורת), ישב אף הוא אצלם.  פתח רבי יהודה ואמר: "כמה נאים מעשיהם של הרומאים השליטים בארץ. תקנו שוקים - תכננו ערים על רחובותיהן ובהם הקצו רחובות להקמת שווקים סדר נאה. תקנו גשרים, תקנו מרחצאות". רבי יוסי שתק, ולא הגיב על הדברים.  

נענה רבי שמעון בר יוחאי ואמר: "כל מה שתקנו הרומאים, לא תקנו אלא לצורך עצמם. תקנו שווקים - להנאתם. מרחצאות - לעדן בהם את גופם. גשרים - ליטול מכס מהעוברים עליהם". יהודה בן גרים, אשר שמע את שיחת החכמים, הלך וספרם לתלמידיו ולקרובי משפחתו. אמנם, הוא לא עשה זאת בזדון שישמעו רשויות המלכות, אבל חוסר זהירותו גרמה שהשמועה נתגלגלה על שהגיעה לאוזני השילטון הרומאי. למרות שיהודה בן גרים לא התכוין להרע, נחשב סיפורו ללשון הרע, כיון שבעטיו נשקפה סכנת חיים לרבי שמעון בר יוחאי.

גזרו הרומאים: יהודה שעילה (שיבח) - יתעלה, יעלה לגדולה ובכלל זה שיהיה ראשון המדברים בכל מקום. יוסי ששתק - יגלה לציפורי עיר מולדתו שבגליל, ויאסר עליו לצאת מחוץ לחומה. שמעון שגינה - יהרג!  

רשב"י ובנו מסתתרים מאימת הצורר
הלך רבי שמעון ונטמן עם בנו רבי אלעזר בבית המדרש. רבי אלעזר לא היה בכלל הגזרה וחייו לא עמדו בסכנה שבגללה יאלץ להתחבא. ברם, חיבתו הגדולה לאביו המלמדו תורה ודברי אלוקים חיים, הביאה אותו להחלטה להתלוות אליו לאורך כל תקופת הסתתרותו מפני הרומאים. בכל יום היתה אשת רבי שמוען מביאה להם לחם וקיתון מים, והי מטבילים את הפת במים וסועדים את נפשם. ביני לביני תקפה הגזרה וגדודי רומאים נשלחו לחפש חיפוש מדוקדק אחר עקבותיו של רבי שמעון. לעת שכזו, אמר רבי שמעון לבנו: "אלעזר בני, ראה, נשים דעתן קלה, ואין להן תקיפות הדעת, שמא יצערו הרומאים את אמך ותגלה את מקום מחבואנו, בוא ונברח למקום סתר ששום איש לא ידעהו".

הלכו ונחבאו במערה בפקיעין. [מיקומה ידועה עד היום הזה] התרחש להם נס, שמעין מים בקע לכבודם כדי שירוו במימיו הזכים את צמאונם, ועץ חרובים נברא למאכלם. היה זה נס בתוך נס. שכן בדרך הטבע עץ החרוב אינו טוען פירות עד שבעים שנה מעת נטיעתו, ואילו במערה בתנאים ללא תנאים נתן החרוב מיד את פירותיו, ונהנו ממנו רבי שמעון ובנו. 

בכל ערב שבת היה העץ מוציא תמרים במקום חרובים, כדי לזכותם לענג בתמרים את השבת. בעת שבתם של רבי שמעון ובנו במערה, הקפידו לפשוט את בגדיהם שלא יבלו במהרה, והם התיישבו בתוך בורות במערה, ושקעו את כל גופם עד צווארם בחול מטעמי צניעות, ומשום "לא יראה בך ערות דבר". כל היום כולו היו עסוקים בתורה, ורק בזמן התפילה לבשו את בגדיהם משום "הכון לקראת אלוקיך ישראל". היינו שלפני התפילה שהיא דיבור עם מלך מלכי המלכים צריך להתכונן ולעמוד בכבוד הראוי.  

רשב"י לומד סתרי תורה - קבלה
פעמיים בכל יום היה אליהו הנביא זכור לטוב בא לבקרם, ומלמדם סודות ונסתרות בתורה הקדושה. לסוף שלוש עשרה שנות שבתם במערה, יצא רבי שמעון וישב על פתח המערה. ראה ציד ציפורים הפורש את מצודתו ללכוד ציפורים. הלה פיזר זרעונים כדי לפתות את בעלי הכנף להיכנס למצודתו. התבונן רבי שמעון וראה ציפורים מתקרבות למלכודת וכמעט שנלכדות בתוכה. באותו רגע גורלי שבו נתקרבה הציפור למצודה, שמע רבי שמעון בת קול מכרזת משמים 'דימוס' (רחמים), תכף נצלה הציפור. ואם הבת קול היתה אומרת 'ספיקילא' (הריגה), היתה הציפור ניצודה.

למד רבי שמעון ממראה זה לקח חשוב בהנהגת השם יתברך כלפי בריותיו, ואמר: "אם ציפור, מבלי גזר דין משמים, אינה ניצודה; כל שכן בני אדם, שאינם נוקפים אצבע מלמעלה למטה עד שמכריזים עליהם בשמים". 

המפגש של רבי פנחס יאיר עם חתנו רשב"י 
פנה רבי פנחס בן יאיר אל העיר טבריה, ופגש בה את רבי שמעון ובנו. שמחתו העצומה נמהלה בצער בראותו את גופם מלא פצעים, שנוצרו מהשהייה הממושכת בחול. נכנסו השלושה למרחצאות של טבריה, והיה רבי פנחס מתקן ומחליק את בשרו המבוקע של רבי שמעון. כיון שראו בכך, בכה רבי פנחס ודמעותיו נשרו על גופו של רבי שמעון, המליחות שבהן הכאיבה לו וצרבה את בשרו. אמר לו רבי פנחס: "אוי לי שראיתיך בכך!"

השיבו: "אשריך שראיתני בכך!" שאלמלא לא ראיתני בכך, נושא על גופי את סימני יסורי המערה, לא מצאת בי חכמת תורה עמוקה ורחבה כל כך". בתחילה, כשרבי שמעון היה מקשה קושיה, תרץ לו רבי פנחס שנים עשר תירוצים. אבל לאחר הישיבה במערה, כשרבי פנחס הקשה קושיה, היה רבי שמעון מתרצה בעשרים וארבעה תירוצים. 

רשב"י מטכס עצות להיטיב עם הבריות 
רבי שמעון חשש, שמא נס הצלתו מגזרת הקיסר יגרום למיעוט זכויותיו, היות שכל מי שנעשה לו נס מנכים לו מזכויותיו, לפיכך ביקש להיטיב עם הבריות שלא על מנת לקבל פרס. כי במידה שאדם מודד לאחרים, בה מודדים לו משמים.  אמר רבי שמעון לבנו: "טובה גדולה עשתה לנו העיר טבריה, שמצאנו קורת רוח ורפואה במעינותיה, הבה נתקן דבר מה בעיר לצורך יושביה ולהנאתם". עשה להם רבי שמעון איטליז למכירת בשר בזול.

בדיבוק חברים
בגמר גזירות השמד, כשהותר לעם ישראל לעסוק בתורה, נתכנסו רבותינו לאושא. ואלו הם: רבי יהודה, רבי נחמיה, רבי מאיר, רבי יוסי, רבי שמעון בר יוחאי, רבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי ורבי אליעזר בן יעקב.  שלחו חכמים לקרוא לזקני הגליל, ואמרו להם: כל מי שלמד תורה כל צרכו - ילמדה לאחרים; ואלו שטרם הספיקו ללמוד - יבואו אלינו ונלמדם תורת השם". התאספו אנשי המקום ובאו בהמוניהם לשמוע דברי תורה מפי החכמים, והיו לומדים מהם דברי אלוקים חיים, ארחות חיים ומוסר. כשביקשו חכמי ישראל לעזוב את העיר, חפצו להאציל את ברכתם על מארחיהם הנדיבים. תחילה חלקו כבוד לרבי יהודה, שהיה מתושבי אושא, ונתנו לו את רשות הדיבור. פתח רבי יהודה, ודיבר בשבחם של האורחים שהגיעו לאושא להגדיל תורה ולהאדירה.

מדה כנגד מדה...
נכנס רבי נחמיה ואמר: "כתוב בתורה: 'לא יבא עמוני ומואבי בקהל יי... על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים בדרך בצאתכם ממצרים'. אין מקבלים גרים מבני עמון ומבני מואב, משום שבצאת ישראל ממצרים לא קדמום המואבים והעמונים באכילה ובשתיה. ואף על פי שבני ישראל לא חסרו דבר, מן ירד למענם משמים, ובארה של מרים התגלגלה עמהם, מכל מקום היה למואבים ולעמונים לנהוג בישראל מדת נימוס ודרך ארץ, ולקדם את פני הבאים מהדרך באכילה ובשתיה".

"ועתה" - פנה רבי נחמיה לאנשי אושא - "אתם, שקדמתם את רבותינו באכילה ובשתיה וההניתם אותם מנכסיכם, על אחת כמה וכמה שהקדוש ברוך הוא ישלם לכם שכר טוב על פעוליכם!"

נכנס רבי יוסי ודרש בפסוק "וישב ארון יי בית עבד אדם הגתי". ארון העדות שהה שלשה חדשים בביתו, והיה מכבד ומרבץ לפני הארון שיהיה המקום נקי, ובוקר וערב הדליק נר לפניו,ובשכר זאת ברכו הקדוש ברוך הוא ונולדו לו באותו פרק זמן שישים ושתים נפשות. "ואתם" - פנה רבי יוסי למארחים - "אחינו היקרים, שנתתם לנו לאכול ולשתות מנכסיכם, על אחת כמה וכמה שהקדוש ברוך הוא ישלם שכר גדול ונכבד.

נכנס רבי שמעון בר יוחאי ודרש בפסוק "ויהי היום ויעבור אלישע אל שונם ושם אשה גדולה ותחזק בו לאכל לחם". אמר: גדולה היא זכות הצדקה שתורמת לתחית המתים לבוא שלא בעונתה. האשה הצרפית, על ידי שהאכילה את אליהו, זכתה שבנה קם לתחיה. וכן השונמית, בזכות שהאכילה את אלישע, ראתה בתחיתו לחיים של בנה חבקוק הנביא.  כאן פנה רבי שמעון לבני המקום ואמר בחביבות: "ואתם בני אושא, גומלי החסד, על אחת כמה וכמה ששכרכם ישולם משמים בעין יפה".

חכמי ישראל מעדיפים לשלוח את רשב"י הרגיל בניסים 
פעם מלכות רומי הרשעה גזרה גזרות על ישראל, שלא ישמרו את השבת, שלא ימולו את הבנים ושלא ישמרו על טהרת המשפחה. בעיר רומי התגורר תלמיד חכם גדול ועשיר המקורב למלכות ורבי ראובן בן אסטרובלי שמו. על פי עצת חכמים ובעידודם, החליף רבי ראובן את מלבושיו לבגדי הגוים, גילח את השער שעל מצחו בהותירו מאחריו קווצת שיער כעין בלורית, כדרך תספורתם של עובדי כוכבים. ועשה זאת שלא יכירו בו שהינו יהודי, אולי באופן זה יעלה בידו לבטל את גזרות השמד.

הלך רבי ראובן מחופש כגוי לכל דבר, וישב עם גדולי מלכות רומי. בתוך שיחתם שאלם: "אדם שיש לו אוייב, האם רצונו ששונאו יעשיר או שישאר בעניו?"
השיבוהו: "בודאי שיעני".
אמר להם: "אם כן, לא כדאי לכם שהיהודים יעבדו בשבת, שהרי כל יום עבודה מביא להם עוד כסף ועוד ממון. עדיף שישבתו ממלאכתם בשבת, ועל ידי כך ייענו". הוטבו דבריו בעיניהם, ואמרו איש לרעהו: "ראוי וכדאי לבטל את הגזרה על אודות שמירת השבת!"
חזר רבי ראובן והקשה לפניהם: "מי שיש לו שונא, האם יסייע לו להבריא או שמא יחפוץ להכחיש את כוחו?"
אמר לו: "צריך לעשות הכל כדי ששונאו ישאר חלוש ותשוש".
טען בפניהם: "אם כן, מדוע לא תתירו ליהודים למול את בניהם לשמונה ימים, הרי על ידי ברית מילה הם נחלשים". הסכימו לדבריו, ובטלו אף גזרה זו.
שאלם רבי ראובן בשלישית: "מי שיש לו אויב, במה יחפוץ - ששונאו יתרבה או שיתמעט?"
השיבוהו: "בודאי שצריך הוא לדאוג להתמעטותו".
אמר להם: "אם כן, כדאי לכם לטובתכם לדאוג שהיהודים ישמרו על טהרת משפחתם, וכך ילכו ויתמעטו".ישרו דבריו בעיניהם, עמדו ובטלו את שלש הגזרות. לימים נודע לרומאים, שהיועץ, שנדמה בעיניהם כמייעץ לטובתם, היה לא אחר מאשר נציג יהודי, עמדו וחדשו את הגזרות ביתר שאת וביתר עז. דנו חכמי ישראל ביניהם, את מי ישלחו לרומי להשתדל לבטל הגזרות שהן על יסודות קיומה של האומה הישראלית.

אמרו: ילך רבי שמעון בר יוחאי, שהוא מלומד בניסים, ועד היום נתרחשו לו ניסים רבים ונפלאים, שנבראו לו מעין ועץ חרובים בשהותו במערה. ואליו יתלוה רבי אלעזר בנו של רבי יוסי. בעת רידתם מהספינה ללכת לבית הקיסר ברומי, נזדמן לפניהם שד ושמו בן תמליון. ואמר: "רצונכם שאבוא עמכם?"
בכה רבי שמעון ואמר: "הגר שפחת אברהם אבינו, נזדמנו לה שלשה מלאכים בזה אחר זה, ואני אף לא מלאך אחד?! נו, יבוא הנס מכל מקום, בוא עמנו".
אמר להם בן תמליון: "אני אקדים ואכנס בגופה של בת הקיסר ותשתגע, עד שילאו הרופאים להעלות לה ארוכה. או אז תבואו אתם ותאמרו לי 'צא'. ואתן לכם סימן, שבצאתי אשבור את כל כלי הזכוכית שבבית הקיסר".
הסכים רבי שמעון לדברים, ועד מהרה פשטה השמועה ברומי שבת הקיסר נשתבשה עליה דעתה, והיא מבקשת שיביאו לפניה את חכם היהודים, רבי שמעון בר יוחאי.

פשטו עבדי הקיסר ברחבי העיר רומי בחפשם אחר רבי שמעון. כאשר מצאוהו הכניסוהו בכבוד גדול לארמון הקיסר. גחן רבי שמעון ולחש באזני הבת המשוגעת: "בן תמליון צא! בן תמליון צא!"

רבי שמעון הקפיד לומר את דבריו בלחישה, שלא ירגישו בו אחרים, ויסברו שעל ידי תפילה פעל להצלת בת הקיסר. על אתר נסתלק השד מגופה של בת הקיסר, והבריאה כאחד האדם. הקיסר, שצהל על רפואת ביתו, פנה לרבי שמעון ולרבי אלעזר ברבי יוסי ואמר: "שאלו לכם כל מה שאתם חפצים לשאול!" הכניסום עבדי הקיסר לאוצר גנזי המלך, ונתנו להם רשות ליטול מה שליבם חפץ. ברם, רבי שמעון ורבי אלעזר לא פנו לאוצרות היקרים שנצצו באור יקרות, אלא חפשו אחר גזרות השמד. במצאם את האיגרת החתומה על שלוש הגזירות, נטלוה וקרועה לגזרים.  

חכמי הדור מעריכים את רשב"י 
חכמי הדור רחשו כבוד והערכה לרבי שמעון בר יוחאי, וכך התבטאו על אודותיו: רבי יוסי קרא על רבי שמעון המקרא הזה: "שפתים ישק משיב דברים נוכחים. דהיינו, ראוי הוא לנשיקה. וכן כשאדם אומר דברים נכוחים, אזי השומעים הסובבים אותו משיקים שפתותיהם זו לזו ושותקים, מחמת שאינם יודעים מה להשיב.

רבי יוחנן בן אלעזר אמר בשם רבי שמעון בן רבי יוסי בן לקוניא: "כדאי הוא רבי שמעון ר יוחאי לסמוך עליו בפניו ושלא בפניו".
רב אדא בר אהבה אמר: "ינוחו לו לרבי שמעון ברכות על ראשו".
אמר רבא: "כל אשה שיולדת תבקש רחמים, יהי רצון שיהא בנה כרבי שמעון". 
אף הוא היה אומר: אם ראית את הבריות שנתיאשו ידיהם מן התורה, עמוד והתחזק בה ואתה מקבל שכר כולם. מה הטעם? "הפרו תורתך - עת לעשות ליי". 

רשב"י משפיע עשירות למי שחפץ בכך אולם ....
אחד מתלמידיו של רבי שמוען יצא לחוץ לארץ, ובחזרו הנהיג את ביתו בהרווחה כדרך העשירים. תלמידי רבי שמעון בר יוחאי, שהיו עניים מרודים ופרנסתם דחוקה, ראוהו ונתקנאו בעושרו, עד שגמרו בדעתם לצאת לחוץ לארץ. 

ברוח הקודש נודע הדבר לרבי שמעון, הוציא את תלמידיו לבקעה סמוכה למירון, עמד והתפלל: "בקעה בקעה, התמלאי דינרי זהב!" מיד החלה הבקעה להתמלא דינרים לפני התלמידים. החלו הכל מלקטים. אמר להם רבי שמעון: "אם זהב אתם מבקשים, הרי לפניכם הזהב, טלו לכם! אבל דעו, שכל מי שנוטל עכשיו, נוטל את חלקו לעולם הבא, שאין מתן שכר תורה אלא לעולם הבא. הוי: 'ותשחק ליום אחרון'". [כתוב בספרים שכוונת רשב"י היתה רק לחפץ בעשירות ולא למי שמבקש למלאת די סיפוקו]

בורא עולם נותן כח לצדיקים לבטל גזירות רעות
פילוסוף מאומות העולם בא אצל רבי שמעון בר יוחאי, ואמר לו: "אתם אומרים שאלוקיכם שולט בכל רום השמים, וכל הכיתות וגדודי המלאכים אינם משיגים ולא יודעים את מקומו. ברם, ירמיה נביאכם לא הגדיל את כבוד השם באמרו: 'כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך', ומה הדמיון בין אלוקיכם לבני אדם שאין להם קיום?" 

הוסיף הפילוסוף הגוי ואמר: "ועוד, אתם אומרים שלא קם נביא עוד בישראל כמשה. בישראל לא קם, אבל באומות העולם קם בלעם הרשע. גם אני אסביר על סמך זה את הפסוק בירמיה, כי בכל חכמי הגויים אין כמוהו, אבל בחכמי ישראל יש כמוהו. אם כן, אלוקים שיש בחכמי ישראל כמותו, חס ושלום איננו אלוקים עליון ושליט. בבקשה רבי שמעון, תעיין בפסוק ותמצא שנכון דייקתי בו". 

השיב לו רבי שמעון: "בודאי יפה אמרת! אלא שהפסוק בא לספר בשבחן של הצדיקים, שגוזרים במאמרי פיהם והקדוש ברוך הוא מקיים רצונם. מי מחיה מתים? - רק הקדוש ברוך הוא לבדו! בא אליהו הנביא והחיה את בן הצרפית, ואלישע החיה את בן השונמית. מי מוריד גשמים? - רק הקדוש ברוך הוא לבדו! בא אליהו הנביא ועצר אותם, ואחר כך הורידם בתפילתו. מי ברא שמים וארץ? - רק הקדוש ברוך הוא לבדו! בא יהושע בן נון והעמיד אותו וגזר עליו שיעמוד על עמדו ועמד. כמו שנאמר: "וידם השמש וירח עמד'. הקדוש ברוך הוא גוזר גזר דין, כמו כן משה גוזר גזר דין ונתקיים. ועוד, שבורא עולם גוזר גזרות, והצדיקים שבישראל מבטלים אותן. כמו שנאמר: "צדיק מושל ביראת אלוקים". ועוד, שהוא מצוה להם ללכת בדרכיו ממש ולהדמות לו בכל, ונותן להם את הכח והיכולת לעשות כרצונו. וזהו, 'כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך', שאין בין הגויים חכמים וצדיקים שדבקים בדרכי הקדוש ברוך הוא ויכולים לגזור גזרות ולבטלן מאין כמוך". 

ערבו הדברים לאזניו של הפילוסוף, הלך לכפר שחלים, נתגייר וקראו שמו יוסי קטינאה. למד תורה הרבה עד שנעשה לאחר מהחכמים והצדיקים שבמקומו.

רצון רשב"י יעשה
יום אחד יצא רבי שמעון וראה את העולם חשוך ואפל ואורו סתום. אמר לו רבי אלעזר: "בוא ונראה מה רוצה הקדוש ברוך הוא". הלכו ומצאו מלאך אחד שדומה להר גדול, ושלושים שלהבות אש יוצאות מפיו.
שאלו רבי שמעון: "מה ברצונך לעשות?" ענהו: "רצוני להחריב את העולם, משום שאין מצויים שלושים צדיקים בדור. שכך גזר הקדוש ברוך הוא על אברהם 'ואברהם היו יהיה', 'יהיה' בגימטריא שלושים".
אמר לו רבי שמעון: "בבקשה ממך, לך לפני הקדוש ברוך הוא ואמור לו, ש"בר יוחאי מצוי בעולם". הלך המלאך לפני בורא עולם ואמר: "גלוי וידוע לפניך מה שאמר לי בר יוחאי". השיבו השם יתברך: "לך והחרב את העולם, ואל תשגיח בו בבר יוחאי".
כשבא, ראה רבי שמעון את המלאך, אמר לו: "אם לא תלך למקומך, גוזרני עליך שלא תכנס לשמים, ותהיה במקום של עזא ועזאל. וכאשר תעמוד לפני הקדוש ברוך הוא, אמר לו: אם אין שלושים צדיקים בעולם, יהיו עשרים. שכך כתוב: 'לא אשחית בעבור העשרים'. ואם אין עשרים, יהיו עשרה. וכתוב: 'לא אשחית בעבור העשרה'. ואם אין עשרה, יהיו שנים, שהם אני ובני. שכך כתוב: 'על פני שנים עדים יקום דבר'. ואין 'דבר' אלא עולם, שנאמר: "'בדבר יי שמים נעשו'. ואם אין שנים, הרי יש אחד ואני הוא, שכתוב: 'וצדי'ק יסוד עולם'".

באותה שעה יצא קול מן השמים ואמר: "אשרי חלקך, רבי שמעון, שהקדוש ברוך הוא גוזר למעלה, ואתה מבטל למטה. עליך נאמר: "רצון יראיו יעשה". 

רשב"י עוצר מגיפות
רבי שמעון בר יוחאי הגיע לעיר לוד, ונודע לו שדבר כבד משתולל בעיר ואנשים רבים קפחו את חייהם בעטיו. פנו אליו יהודי העיר בזעקה: "רבנו, מה נעשה לצרה זו?" הסתובב רבי שמעון בעיר, וראה אנשים נופחים את נשמתם. אמר: "כל זה בעיר ואני כאן?! גוזרני שתתבטל הגזרה!"  

מיד יצאה בת קול והכריזה: "מזיקים, צאו מהעיר! כי רבי שמעון בר יוחאי נמצא בעיר, ואף על פי שהקדוש ברוך הוא גוזר, הרי רבי שמעון מבטל!" מיד בטלה הגזרה ופסקה המגפה.

היה שם רבי חנינא, אשר התפעל מגדלותו של רבי שמעון, הלך וספר על כך לרבי מאיר. אמר לו רבי מאיר: "שבחו של רבי שמעון, מי יכול לעמוד בו אם לא שהוא כמשה רבינו עליו השלום".
פתח רבי מאיר ואמר: "לאחר המחלוקת של קורח ועדתו, פרצה מגפה בעם ישראל. ציוה משה על אהרן לקחת מחתה, לתת עליה אש שנלקחה מהמזבח ולשים קטורת, ללכת לעם ולכפר עליהם. אהרן הכהן עשה כפי שנצטוה, רץ לתוך הקהל עם הקטורת, ויעמוד בין המתים ובין החיים ותעצר המגפה. כל זה היה צריך לו למשה לטרוח, ואילו רבי שמעון בר יוחאי בדיבור בלבד מבטל גזרה, הקדוש ברוך הוא גוזר והוא מבטל המגפה".

רשב"י גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים
רבי שמעון ישב בפתח שערי העיר לוד, זקף עיניו וראה את השמש מאירה במלוא עוצמתה. לפתע נתעמעם אורה שלוש פעמים, עד שחשך האור לגמרי, ונראו בשמש צבעי שחור וירוק.

פנה רבי שמעון לבנו רבי אלעזר: "בני, בוא אחרי ונראה, כי ודאי נגזרה גזרה מלמעלה, והקדוש ברוך מבקש להודיעני. ששלושים יום תלוי הדבר שנגזר בעליונים, ואין הקדוש ברוך עושהו עד שמודיע לצדיקים. וזה שכתוב: 'כי לא יעשה ה' אלוקים דבר, כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים". החלו מהלכים ונכנסו לכרם, שם ראו נחש גדול בא במרוצה, ופיו פתוח ולוהט בעפר הארץ. התנער רבי שמעון וחבט בידיו על ראש הנחש. בעוד הנחש משפיל את פיו, הבחין רבי שמעון שלשונו מרחשת.

אמר לו: "עכנאי עכנאי, לך ואמור לנחש העליון, שרבי שמעון בר יוחאי נמצא בעולם!" הרכין הנחש את ראשו לתוך חור אחד שבעפר, ואז הוסיף רבי שמעון: "גוזרני, כשם שהנחש התחתון חזר לנקב העפר, כן העליון יחזור למקומו!"

נשאו רבי שמעון ובנו תפילה לוהטת לבורא עולם, ובעוד שפתותיהם רוחשות תפילה ותחנונים, שמעו קולו של כרוז האומר: "הממונים על הגזרות הכנסו למקומכם, הכאות המחבלים אינן שורות בעולם, כי רבי שמעון בר יוחאי בטלן. אשריך רבי שמעון, שרבונך חפץ ביקרך יותר מכל בני העולם. במשה רבינו נאמר 'ויחל משה', משמע שאחזתו מחלה. ואתה רבי שמעון גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים, הוא גוזר ואתה מבטל!" מיד ראה רבי שמעון שהחמה שבה להאיר כבתחילה, והגון השחור חלף כלא היה. אמר: "ודאי כבר נתמתקו הדינים בעולם". נכנס לביתו ודרש: "כי צדיק יי צדקות אהב, ישר יחזו פנימו". 

רשב"י מוכיח כי המפריש מכספו לצדקה אינו מפסיד
בליל ראש השנה ראה רבי שמעון בר יוחאי בחלומו, שבני אחותו יתבעו לשלם למלכות שש מאות דינרים. פנה אליהם רבי שמעון, ומינה אותם לגבאי צדקה. שאלוהו: "מי יממן את כספי החלוקה לעניים?"

אמר להם: "שלמו הכל מכיסכם, ופרטו כל הוצאה בפנקס מיוחד. בסוף השנה נבדוק את החשבון, והיה אם הפסדתם מממונכם, אפצה אותכם פיצוי מלא". נענו האנשים לדברי רבי שמעון, ובמהלך אותה שנה חלקו בעין יפה מעות לעניים. בסוף השנה הלשינו עליהם אצל המלכות שהם מסתחרים במשי, דבר שנאסר על ידי השלטונות. כתוצאה מההלשנה אסרום וחבשום בבית האסורים.

בא אליהם אחד מאנשי הרשות בהצעה: "אם תרצו להנצל מעונש, עומדות לפניכם שתי אפשרויות: לעשות בגד חשוב למלך, או לשלם קנס שש מאות דינרים!" שמע רבי שמעון על אודות הענין, ובא לבקרם בבית הכלא. שאלם: "אחיני היקרים, כמה מעות הוצאתם בשנה זו לעניים?"

אמר לו: "הרי הפנקס לפניך..." בדק רבי שמעון את החשבון ומצא שחלקו לאביונים שש מאות דינרים פחות ששה דינרים. אמר להם: "תנו לי ששה דינרים ואשחרר אתכם ממעצרכם". הקשו לפניו: "והלוא שליח המלך דרש מאתנו שש מאות דינרים, וכיצד אתה מסתפק בששה דינרים?"
השיבם: "ומה אכפת לכם לתת רק ששה דינרים?" עמדו ונתנו לו בהצנע ששה דינרים. הלך רבי שמעון ושיחד בהם את השליח, שלא ידוח למלך על אודות הענין. בשעה ששחררו אותם לחפשי, שאלו את רבי שמעון: "שמא ידעת שיבוא עלינו צער זה?"
אמר להם: "חייכם, שכבר בראש השנה ידעתי שתצטרכו לשלם סכום זה למלכות. לפיכך מניתי אתכם לגבאי צדקה. אמרתי, מוטב תתנו ממונכם לעניים מרודים מאשר למלכות. ועתה שחסרו בחשבון ששה דינרים, נאלצנו לשלמם למלכות".
אמרו לו בפליאה: "מדוע לא אמרת לנו במה מדובר, והיינו נותנים גם ששה דינרים אלו לעניים?" הסביר להם רבי שמעון: "ידעתי שבשמחה רבה הייתם נותנים את כספכם לעניים, ולמרות זאת נמנעתי מלגלות לכם על אודות הגזרה, לפי שרציתי לזכותכם במצות צדקה לשם שמים, ולא לשם פניה אחרת".

לרשב"י נתגלו סודות התורה שלא נתגלו אף למלאכים...
בצאת רבי שמעון בר יוחאי מן המערה, נתנה לו רשות לגלות סתרי תורה לתלמידיו המובחרים. הוא והחברים היו יושבים בחיק הטבע ומבארים את פסוקי תורתינו הקדושה על דרך הקבלה והסוד. בזכות רבי שמעון נתעלו גם תלמידיו, ולא נתכסה מהם דבר בסודות העליונים בהביטם בהם בבהירות כאילו באותה שעה נתנו בהר סיני. 

רבי שמעון גילה את סתרי התורה לתלמידיו, והיו הם מקלסים אותו ואומרים: "אשרי האיש שריבונו מסכים עימו לגלות סודות נסתרים, שלא נתגלו אפילו למלאכים הקדושים".

בהזדמנות אחרת התבטאו: אין רשות לבני העולם לפרש דברים שבסתר, כי אם לרבי שמעון בר יוחאי, שהקדוש ברוך הוא הסכים על ידו!"אף הוא, רבי שמעון, לא החזיק טובה לעצמו, וקודם הסתלקותו אמר לתלמידיו: "גלוי וידוע לפני הקדוש ברוך הוא, שלא לכבודי ולא לכבוד בית אבא עשיתי זאת לגלות בסתרי תורה, אלא כדי שלא אכנס בבושה לפני היכלו. ועוד, כי ראיתי שהקדוש ברוך הוא וכל צדיקי האמת נמצאים כאן, כולם הסכימו על ידי לגלותם, כי ראיתי שכולם שמחים בשמחה זו שלי". 

רשב"י מוקף במחיצה של אש
רבי חיא הגדול הלך ללמוד תורה מפי בעלי המשנה. בהגיעו אצל רבי שמעון בר יוחאי ראה פרגוד של אש חוצץ בין חלקי הבית, ורבי שמעון והחברים יושבים לפנים מן הפרגוד. תמה רבי חיא ואמר: "אטה אזני ואשמע דברי תורה הנלמדים מעבר למסך". כך ישבו שני ימים שלא אכלו ולא שתו, ובדבקותם העצומה בהשם יתברך לא הבחינו כלל אם יום או לילה. לאחר זמן בא רבי חיא וסיפר הדברים לפני רבי יהודה הנשיא, תמה עד מאוד לנוכח גדלותם של רבי שמעון ובנו רבי אלעזר.

אמר לו אביו רבן שמעון בן גמליאל: "דע לך בני, שרבי שמעון בר יוחאי ובנו רבי אלעזר הינם גיבורים בתורה כאריות. ואין רבי שמעון כשאר האריות, עליו נאמר: 'אריה שאג מי לא יירא'. ומה אם עולמות של מעלה מזדעזעים ממנו, אנחנו על אחת כמה וכמה! הוא האיש שמעולם לא גזר תענית על מה ששאל וביקש, אלא הוא גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים, הקדוש ברוך הוא גוזר והוא מבטל. 

רשב"י עיניי מאיר כל ישראל בסודות התורה וסתרי הקבלה
בני חבורתו של רבי שמעון בר יוחאי ישבו ועסקו בסודות פטירת יעקב אבינו והסתלקות הפש. אמר רבי חזקיה: "סוד אחד למדתי בענין זה, אך מתירא אני לגלותו!" קם רבי אבא, הדפו ואמר: "רבי חזקיה, אמור את דבריך בגלוי ואל תחשוש לדבר, כי בימי חייו של רבי שמעון סודות התורה מגולים הם, ואין לפחד ולהמנע מלאומרם".

רבי אבא העיד, שבימיו של רבי שמעון שררה אהבת רוח ונפש בין כל החברים. לפיכך זכו שבאותו דור היו סתרי התורה בגלוי. וכך היה רבי שמעון אומר לתלמידיו: "חברים שאינם אוהבים זה את זה, גורמים לעצמם חלילה שלא ללכת בדרך הישר. מלבד זה פוגמים בתורה הקדושה, כי בה יש אהבה ואחוה ואמת". 

הבטחת רשב"י לדורות עולם
חכמי ישראל חביריו של רשב"י נמנו וגמרו כי עתידה תורה שתשתכח מישראל מרוב טלטול הגלות עמד לנגדם רשב"י וטען בעוז רוח לא תשתכח תורה מישראל שנאמר "כי לא תשכחמפי זרעו" ודבר נפלא הוא כי בסופי תיבות של פסוק זה נרמז המילה יוחאי. ומקובל בפי העולם כי לכן מנהג ישראל לעלות עם בניהם על ציון הרשב"י  בעת התחילם ללמוד  את התורה ולבקש ממנו שתחול ברכתו. 

תורת הרשב"י בספר הזוהר הקדוש מחולל ישועות
ספר הזהר הוא גולת הכותרת מתורת הרשב"י שחיברו עם עשר תלמידיו בו טמונים סודות עליונים מבריאת העולם ויחוד הבורא. בזוהר הקדוש מובא כי אליהו הנביא אמר לרשב"י כי בזכות הלימוד בספר זה יצאו עם ישראל מן הגלות [ואם יש בכח ספר הזהר להוציא את עם ישראל מגלות הכללית כל שכן  שיכול להושיע לכל אחד מגלותו וצרתו הפרטית]וידועים דברי רבינו משה חיים לוצאטו כי אין דבר בדומה לספר הזוהר להשקיט קטרוג מעם ישראל. 

ל"ג בעומר הילולת הרשב"י - קבר הרשב"י
מקובל מדור לדור כי ביום ל"ג בעומר עלתה נשמתו של הרשב"י לעולם העליון. בזוהר הקדוש מתואר יום הסתלקותו. הזהר הקדוש כותב כי אש הקיפה את רשב"י ותלמידיו לפני פטירתו מגודל הקדושה של גילוי סודות עליונים. לכן נקבע יום פטירתו כחג אצל עם ישראל כי ביום זה נתגלו סודות התורה שלא נתגלו מעולם. ביום זה פוקדים מאות אלפי איש את ציונו הקדוש מהארץ ומחו"ל. סגוליות מיוחדת נודעת ליום זה ע"פ מה שכתב האר"י הקדוש כי בכל שנה ביום פטירת הצדיק נשמתו עולה לדרגה גבוהה יותר וע"כ טוב מאוד להשתטח על קבר הצדיק באותו יום. צדיקים אחרים אמרו שיום זה נמשל  אצל הצדיק כיום חתונתו ומרוב השמחה הצדיק מחלק ישועות. [מי שנמצא בריחוק מקום יכול להזכיר את שמו על ידי שליח המגיע לציון הקדוש].  

רשב"י העיד על עצמו  אני יכול לפטור את כל העולם ממידת הדין. בכח אמירתו זו ומפני העובדות של הניסים והישועות שפעל בחייו אנו מתחברים לרשב"י ונושעים מאת השם יתברך כאמירת חכמינו זכרונם לברכה גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם זיע"א