למה יקצוף האלוקים על קולך 

המגיד מדובנא זצ"ל הסביר מדוע החמירה התורה כל כך בעונשם של הנדרים שלא קוימו. וכדרכו, הסמיך לכך משל מאלף.

מעשה באדם שהגיע לעיר הגדולה ואין בידו פרוטה לפרטה. ממה יחיה, התייצב בתחנת המשטרה ושאל האם זקוקים הם לשוטר. לשוטר לא היו זקוקים, אבל לסוהר – בהחלט. כך התוודע לאסירים ולתנאי חייהם, כלואים בתאים צרים ומצחינים, נמקים בתנאים איומים. היה אגף מרווח יותר, ובו אסיר אחד שזכה לתנאי רווחה. ידיו לא נכבלו באזיקים ורגליו לא הוגשו לנחושתיים. שאל לפשר היחס המועדף, ונענה: "האסירים האחרים הם חלאת החברה, עבריינים מועדים ופושעים מסוכנים. לכן מוחזקים הם בתנאים מגבילים ומתייחסים אליהם בכל חומר הדין. אבל איש זה היה סוחר נכבד שהתדרדר מזלו ונהפך עליו הגלגל, הנושים דחקו בו וידו לא השיגה לפרוע את חובותיו. הוא נכלא כאן לימים מספר, עד שיובא לפני השופט ויוכרז רשמית כפושט רגל". "פושט רגל?!" היה זה עבורו מושג חדש.

"אדם שאין ידו משגת לשלם את חובותיו, מוכרז כפושט רגל ופוטרים אותו מתשלום", הסבירו. "וכי מה יעשו לו אם אין ביכולתו לשלם, האם יטלו את נפשו?" דברים של טעם הם. אם כך, מה מעשיו פה, במסדרונות האפלוליים של בית הכלא, במשמרות חדגוניות תמורת משכורת דחק?

עוד באותו יום הגיש את התפטרותו.

פנה ליקר שבמלונות העיר ושכר מערכת חדרים. הזמין את המובחרים שבמעדנים ושבע רוב טובה. לאחר ימים מספר, שאל האכסנאי אודות התשלום.

"את האמת אומר", השיב. "אין לי". האכסנאי נדהם, והוא ציטט באוזניו: "וכי מה יעשו לי אם אין ביכולתי לשלם, האם יטלו את נפשי?!" תבעו האכסנאי למשפט, אך הלה התייצב בשלווה לפני השופט ואמר בשאננות: "מבקש אני שיכריזו עלי כעל פושט רגל", חד וחלק...

זעף השופט וזעם: "הלקוהו מאה מלקות והשליכוהו לצינוק!"

כאן התקומם האיש ומחה: "היכן הצדק והיושר? הלא אך לפני שבוע ראיתי אדם שפשט את הרגל, בילה כמה ימים ברווחה ושולח לחפשי, פטור מחובותיו!"

גער בו השופט: "אין כאן מקום להשוואה! הלה היה סוחר ישר דרך שהמר לו גורלו והפסיד בעסקיו – גלגל הוא שחוזר בעולם, ועלול לקרות לכל אחד. אין מקום להענישו, הוא נענש דיו באבדן נכסיו. אבל אתה, מי הכריחך להתפטר ממשרתך ולהיכנס לבית המלון, להונות את בעליו ולשכור את הנאה שבחדריו וליהנות ממבחר מטעמיו? אם ידעת שאין ביכולתך לשלם, היה עליך ללון בחוצות ולפשוט יד ללחם!"

והנמשל: אדם שימעד ויחטא באחת מכל מצוות ה' אשר לא תעשינה, יכול להצטדק ולומר כי היצר הרע הסיתו, ובהיותו בשר ודם נכשל ומעד. כך יכול הוא לייחל לרחמי שמים, למידת רחמים וחמלה. אבל כאשר הוא עצמו, מיוזמתו, נודר ומחייב את עצמו בדבר שאין בכוחו לקיימו – על כך ייענש בכל החומרה. שכן, מי הכריחו להכניס עצמו בחיוב זה!

נפלאים הדברים, אך הבה נמשיך את קו המחשבה: אדם ההולך לעסקיו ונתקל במראה שאינו צנוע, בפריצות חוצות חצופה ומתבהמת, ואין לך מראה שאינו מותיר רישומו, הן אפילו דור דעה לא היה מחוסן – יכול הוא לומר: רבונו של עולם, אנוס אני וטרוד במחייתי, מחול לי, הצילני מהשפעה משחיתה. אין הבורא בא בטרוניא עם בריותיו, ויעתר לתחינתו. אבל אם הוא יוצא מיוזמתו לטיול חוצות, פוסע להנאתו בחוצות, משוטט בפארקים ויורד לחוף – במה יצטדק על המכשולים שייקרו בדרכו, מה יוכל לומר להגנתו?!...

 למען שמו באהבה