פטנגלי סוטרה שניה בפרק הראשון - מתכון פשוט לאושר גדול 

פטנג'לי 1-2 yoga citta vrtti nirodhah

אני אוהב את הסוטרה הזאת כי יש בה פשטות מעשית. לא חייבים לשנות שום דבר כדי להתחיל במסע. לא צריך להאמין באלוהים, לא צריך כלום, חוץ מלהבין שאנחנו מפריעים ומסננים דברים ולכן כל מה שנדרש הוא להיות בשקט ולקבל הכול. לא מזמן צפיתי בסרט בליפ . דיברו שם על כמות מידע של 4 מיליארד ביטים בשנייה שהחושים שלנו קולטים לעומת 2000 בלבד שהמוח מצליח לעבד. אנחנו מצליחים להתייחס רק לחלקיק אחד  של מידע מכל שני מיליון חלקיקי מידע שמגיעים. יש המון לאן לשאוף. וצריך להבין שהחוויה שלנו שעוברת דרך השכל היא מאד מוגבלת.

המרחק בינינו לבין אושר גדול, הוא כלום ובכל זאת רובנו הגדול, כולל אני, לא מצליחים להגיע לשם בדרך הקצרה. הקבלה מדברת על מספר עולמות רוחניים שירדנו מהם לעולם שלנו וצריך לחזור. עולמות אלה אינם מקומות פיסיים שונים אלה העלמה או הסתרה של אור גדול. הכול כאן הכול מתוקן רק צריך לחוות את זה.

פטנג'לי לא מדבר על אלוהים אלה על אחדות –יוגה. בסוטרה הוא נותן לנו את כל מה שצריך כדי לאפשר ליוגה להיות. ההנחיה פשוטה: צריכים להיות פתוחים לחוש את כל מה שמגיע בלי לסנן דבר.

נחשוב לרגע על אולם קולנוע שנועד כדי לשעשע אותנו. אנחנו מתיישבים בקולנוע מביטים באנשים, בכיסאות, במסך הלבן ואז מתחיל הסרט וכול מה שיש זה רק את הסרט. אנחנו נצחק או נבכה, נבהל או נתרגש  עד שידלקו האורות ושוב נראה את האנשים והכיסאות ושום דבר לא השתנה. אנחנו עדיין נמצאים באותו אולם שכל מטרתו היא לשעשע אותנו.

פטנג'לי משתמש במושגים צ'יטה ווריטי. "וריטי" היא החוויה הרגעית מהסרט המוקרן. ההזדהות העמוקה שגורמת לנו לשכוח שאנחנו בקולנוע ומאפשרת לנו לחיות בסרט."צ'יטה" היא הדבר שמכיל את הכול. הכול (בלי דבר – וזה קשה לקלוט), השלמות שלא ניתנת לחלוקה. בדומה לאולם הקולנוע שבו מוקרנים סרטים ושהוא מכיל את הכול, גם את הצופים וגם את הסרט גם את הישיבה בקולנוע וגם את ההזדהות עם העלילה.
צ'יטה היא מושג שניתן לתרגם כתת-ההכרה וגם כאינטליגנציה קוסמית. המשהו שמכיל את החוויה ובו מתרחש הכול בהרמוניה. ווריטי לעומת זאת היא חלקיק מחשבה, או שינוי מנטאלי. החיים שלנו מתנהלים ב-"צ'יטה", במרחב שאותו אנחנו לא מסוגלים לתפוס ונחווים כ-"ווריטי", כחוויה רגעית שיוצרת לנו השלייה של נבדלות מהכול.

אני אוהב לרוץ. כשאני רץ אני נהנה. אני מתרגש מחופש התנועה שיש לי. אני נהנה מההישג עצמו, מהיכולת. פעם רצתי מתוך צורך בריאותי, מתוך קינאה ברצים אחרים, מתוך הצורך להוכיח שאני לא אותו ילד שמנמן בבית הספר שמגיע בין האחרונים בריצת הקילומטר. אז סבלתי בזמן הריצה, היום אני נהנה לרוץ. אז, כל פעם שרצתי התחברתי לחוסר בריאות, לחוסר היכולת ביחס לאחרים לחוסר השלמות שבי. היום אני רץ ומתחבר לחוויה של חופש והצלחה. בדרך הרוחנית פטנג'לי משתמש במושג השקטה "נירודהה"  אנחנו צריכים להשקיט את השכל כדי ליהנות מהחוויה. הכוונה להיות ערניים לכל מה שמגיע ולא לשפוט כלום או להלביש פרשנות על החוויה. בריצות שלי, המאמץ הפיזיקאלי אז והיום זהים. צריך להוציא את אותה אנרגיה כדי לרוץ אץ אותו מרחק - החוויה המנטאלית שונה לחלוטין. ההשקטה שפטנג'לי מדברת על השקטה ברובד הרבה יותר עמוק. כל תפיסת המציאות שלנו מסוננת על ידי השכל, המחשבות, התנסות העבר, תפיסת העולם שלנו ועוד. פטנג'לי מדבר על להשקיט את כל המסננים האלה כדי שנוכל להיות החוויה ולא לחוות אותה או גרוע מכך לחשוב אותה.

בדוגמאות של הקולנוע ושל הריצה יש משהו שאפשר להתחבר אליו כדי לקבל תחושה ראשונית למה צריך לשאוף ואיך. יש גם המון פגמים מחשבתיים בדוגמאות. הפגמים האלה נובעים בגלל המגבלה של הדוגמא ולא בגלל המגבלה של היוגה.

ההתעסקות עם המחשבות הללו והניסיונות להגיע למשהו שהוא מעבר למה שאנחנו יכולים להבין מבלי לדעת איך ומה – היא בעיניי תרגול רוחני.

אם נצליח להבין שהחוויות הם בסך הכול חוויות. נוכל להבין שאנחנו חיים בסרט ואין צורך להיות מנוהלים על ידי החוויות שלנו, אלה ליהנות מעצם היכולת לחוות אותם כבר נגיע למקום טוב יותר בחיינו אלה. ואם ננצל את ההזדמנות שבתרגול הרוחני, נוכל לפתוח פתח ולהגיע לאושר גדול וחווית חיים שלא תיארנו לעצמנו שאפשרית.