15 יולי 2011
גם אוכל מרורים וגם מגורש מן העיר
התקפלותו של ראש הממשלה מר בנימין נתניהו וכוונתו לא להטיל משמעת קואליציונית באשר לנושא חקירת מימון העמותות החוץ פרלמנטריות מעיד יותר מכל כי בסיבוב הנוכחי בין מקעקעי ציון לחובביו ידם של המקעקעים על העליונה. בתמורה לחוק (האנטי) חרם, נתניהו נותן למקעקעים על מגש של כסף את הפלתם למעשה של כל שאר החוקים האמורים להגן על הדמוקרטיה הישראלית. אי הטלת משמעת קואליציונית במקרים אלו הינה מצג שוא של ישיבה על הגדר הבאה לקרוץ לגוש השמאל הרדיקלי כי אינם חייבים להיות נירעשים שהרי שאר החוקים מגיני הדמוקרטיה שבקנה לא יעברו.
מר נתניהו פועל תדיר בשיטת השחיין המתחיל הבודק את חום המים בהססנות ומושך רגלו אחורה. המשקל הסגולי שהינו מיחס לאירגוני השמאל הרדיקלי ובהתאמה, חששו מהם הינו גדול ממשקלם הממשי. ניבצר ממנו להשיג כי מרביתו של הציבור מאחוריו במסע לקיום המדינה והגנתה מפני "משנאי החינם בנינו".
מאידך-גיסא, אין לפטור את חששות נתניהו כלאחר יד. השתלטות כוחות האופל האנטי יהודים וציונים בנינו הולכת ומתפשטת כשריפה בשדה קוצים. מקעקעי ציון ובראשם "הקרן לישראל חדשה" קוטפים את הפירות של עבודה קשה ומתוחכמת משך כ- 20 השנים החולפות. קשה שלא להביע השתאות לתחכום ולכישורים של החתרנים המקצועיים הללו אשר אימצו שיטות סובייטיות-בולשביקיות, כניראה בהדרכה ובהכוונת אירגון ביון מסוים לחדירה תחת אושיות קיומנו. הם הצליחו בזמן קצר יחסית להחדיר גרורות סרטניות למצער לכל חלק בחיינו. הם עשו זאת בשקט, במסתרים, במחשכים, מבלי לנסות לקטוף תהילה עבורם כאשר הם מודרכי מטרה לקנות שליטת חנק על מדינת ישראל, ביודעם כי בקצה הדרך מחכה להם התפוח הגדול דהיינו, מדינת ישראל תיפול לידיהם כפרי בשל שדודה וכנועה לכל גחמה מצידם, ארץ זבת חלב ודבש עבורם בלבד.
המתווה בו הינם פועלים ניכר בבירור. חדירתם מתבצעת אל קירביהם של גופים שלטונים וסמי-שלטונים אשר אינם ניצרכים ליום הבוחר על מנת לשכפל עצמם מתוך עצמם ואינם נידרשים לדין וחשבון על מעשיהם לציבור. כך בולטת החדירה המסיבית לתקשורת על גווניה, למערכת המשפט, לפרקליטות המדינה, לבית המשפט העליון, לאקדמיה וכדומה. המתווה ברור לכל שעיניו בראשו אך מסיבות שונות קברניטינו מניחים להם להמשיך במלאכת החדירה החתרנית באין מכהה.
כניעה ללחץ השמאלני רדיקלי תעצים את ההשתלטותם השקטנה על מוסדות השלטון שלנו בעוד שעמידה נחושה על זכויות הציבור השפוי, הנאור, היהודי והציוני, מגלמת בתוכה את הסיכוי לעצירת הסחף האנטי דמוקרטי המובל בידי האירגונים חוץ הפרלמנטרים, שוטמי ישראל, בחסות ובמימון אדיר של שונאי ישראל מבחוץ.
לחקלאים בנינו נציג את מצבה של מדינת ישראל בדוגמת עכברי השדה. חקלאים רבים מכירים בתופעה בה השדה לפניהם (בעיקר שדה ניבטי חיטה), ניראה חלק וללא פגם אך משפוסע החקלאי לתוך השדה מיד מתברר כי האדמה מתחת לרגליו מחוררת כולה במחילות אין סופיות של עכברי השדה השוכנים לאלפיהם בחורים תת קרקעים אלו. כך בדיוק נידמה מצבה כיום של מדינת ישראל. האזרחים אינם מודעים לנעשה מתחת לרגליהם בעודם מנהלים חייהם ברוגע יחסי, בעוד שקרוב היום בו ייפלו בפח המחילות החפורות כבר מתחתם.
ספירת המלאי הינה מבהילה. אלו הם הגופים אשר כבר מנוהלים, על ידי גופים מחוץ לגבולות מדינת ישראל, אנטישמים גלויים ואיסלמיסטים מוסווים, בתוככי מדינת ישראל: ... התקשורת ברובה המכריע, מרבית מערכת המשפט ובית המשפט העליון בראשה, פרקליטות המדינה, חלקים נירחבים ממשרד החינוך, מפלגות מר"צ, "העבודה" (מה שנותר ממנה) ו"קדימה" (המפלגות הערביות כולן המנוהלות על ידי אינטרסים איסלמיסטים גלובלים), האקדמיה הישראלית, פיקודי צה"ל, המשטרה והשב"כ, אומנים, סופרים, שחקנים. המדובר הוא במאות אלפים ויותר זומבים. קרוב היום אשר בו הכמות של אותם מקעקעי ציון תגיע למסה קריטית ותהפוך ל"איכות חדשה" (כמשנתו של "השמש" סטאלין).
לא כל הפרטים המשתפים פעולה עם החותרים תחת רגלינו מודעים למעשיהם עד תום, הללו הם החסידים השוטים. בפרט יש לציין לשלילה את האמנים, הסופרים, השחקנים, חלקם של האקדמאים, אנשי התקשורת ואנשי חינוך אשר אינם מגלים שאר חוכמה יתרה ומשמשים בידי הנוכלים מבחוץ כ"אידיוטים מועילים" לשם מטרת ההשתלטות על מדינת ישראל והפיכתה בסופו של יום לעוד מדינה ערבית במזרח התיכון.
אמנם מר נתניהו הוא פוליטיקאי בראש וראשונה, עוד לפני היותו מנהיג, ואך טיבעי הוא כי ישאף לקיים בידו קואליציה יציבה ומכאן שלטון יציב. מה עוד שבעידן "האביב הערבי" המסתחרר סביבנו אזי שמירת שלטון יציב ומתפקד במדינת ישראל הינה נכס אסטרטגי למדינת ישראל ביחסיה עם שאר העולם.
יחד עם זאת, נתניהו סומך יותר מדי על יכולתו לשכנע בוחרי ימין, שהם רוב הציבור כיום במדינת ישראל, להצביע עבורו ביום הבוחר בעוד שחופשי הוא לתמרן גם כנגד רצונותיהם עד יום הבחירות. ניראה כי אינו עומד דיו על הזרמים הציבוריים המסתחררים בנינו.
נקעה נפשו של הציבור מאותם חתרנים במחילות העכברושים המקננים מתחת לרגלינו ומאימים להפילנו בבור השמאלני-רדיקלי החובר לאיסלמיסטי. ניראה כי אנו מגיעים למסה קריטית באשר לחוסר הנחת והזעם של מרבית הציבור כנגד "משנאי החינם בנינו" ומכאן כי נתניהו מהלך על חבל דק בנסותו להפיס את דעת מקעקעי ציון יחד עם קריצות רבות משמעות לעבר חובבי ציון.
נתניהו גם אינו קורא היטב את שמתנהל במפלגתו פנימה, ניראה כי הינו שבוי בידי מעטים אשר משקלם הסגולי הנוטה לצד מקעקעי ציון (מסיבות חשש מתפירת תיקים כנגדם על ידי פרקליטות מדינה שמאלנית רדיקלית), רב ועולה על חובבי ציון בתוך מפלגתו שלו. גם כאן, כפי הקורה בכלל הציבור, חוסר הנחת והזעם מצטברים והולכים באשר להתנהלותו המאופיינת בישיבה על הגדר.
זו בעיית ראש הממשלה כיום, הישיבה על הגדר, התנהלות זו להלכה שומרת על יציבות הקואליציה אך הינה קצרת טווח. נתניהו אינו ניתפש כמנהיג ציבור משום שפוסח על הסעיפים וראיית הציבור אותו כפוליטיקאי קטן בלבד תתנקם בו בסופו של יום. חסרה בו הנחישות והחתירה למטרה אידאולוגית נאותה, העונה לשאיפות הקונצנזוס הציבורי. פרגמטיזם הוא דבר נכון ונאות עבור פוליטיקאי אך מגיע היום בו נחישות אידאולוגית היא-היא שתרים פוליטיקאי בינוני ותציבו כמנהיג לעם. עד עתה נתניהו חסר זאת. הדיסוננס לרגע ב"נאום הקונגרס" של נתניהו רק מצביע ביתר שאת למה הוא מסוגל וממה הוא נימנע ברגיל.
על מנת לאזן התמונה, נתניהו מצליח מאד כטכנוקרט-פרגמטיסט ואף הביא השגים נאים ומשמעותים לתושבי ישראל ולכלל מדינת ישראל ואין להתעלם מכך. אלא שהוא מיצה את היתרונות הגלומים בהתנהלותו עד כה וכעת עליו להחליט באשר לכיוון אליו ישאף להבא. כמובן, שב ואל תעשה גם הוא מעשה אך סופו התדרדרות .
נתניהו חייב לגמור אומר בליבו אם הינו מיצג את בוחריו המהווים שלא במקרה גם את מרבית הציבור, תוך שמהווה ראש ממשלתם של כלל האזרחים, או שהינו מיצג חונטה זניחה אך צעקנית ומזניח את מרבית הציבור ומאויו.
נתניהו חייב לשכנענו כי בעיתות לחץ ומצוקה לעם היושב בציון ובייחוד בנושאי קיומו, יהיה הוא מוכן לשכב על הגדר עבור כולנו, לכן בחרנו בו. אנו מסכינים עם מנעמי השלטון המורעפים על ניבחרינו אך בתמורה אנו מצפים מהם כי ביום פקודה יתעלו ממינהגי היום יום ויפגינו נחישות וחתירה למטרה, זו המנהיגות. היה וישכנע, או אף ינהג כך, צפוי הוא לגזור קופונים שמנים ביום הבוחר. אנו כולנו נכיר לו טובה על כך וגם אם משנאי החינם בנינו יאררוהו בשל כך הרי האיש הפשוט, זה המחזיק בפתק הקלפי, הוא הרי מלך הדמוקרטיה ולא עיתונאי זב חוטם הנשנק במי אפסיו.
ישיבתו של מר נתניהו על הגדר, פסיחתו השיטתית על הסעיפים תגרום בוודאות כי בסופו של יום גם יאכל מרורים וגם יגורש מן העיר. לאור יכולותיו, בוודאי איננו מאחלים לו זאת, נהפוך הוא.
אהרון רול
המחבר הינו יועץ אירגוני ודירקטור ניהול פרויקטים בכיר לחברות ואירגונים בענף המחשבים http://www.aaronroll.com http://www.global-report.net/aroll/>
